ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- מבט על התקופה
- התמודדויות וחבלי משיח
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הנרצחים מאיתמר הי"ד
" המוות מרקד סביבנו , לא רק בעת מלחמה אלא גם בעת שלום, וצילו הארוך פרוש על משעולנו בכל פינה, לעת מחלה וזקנה, אסון ותאונה.
בדרכים שונות ניסה האדם, מאז ומקדם, להימלט מחזיון המוות היו שבנו היכלות ופרמידות להנצחת זכרם, היו שברחו לעולם של נירוונה והיו שהתמכרו להנאות החיים מתוך השקפת עולם נהנתנית: 'אכול ושתו כי מחר נמות' (ישעיה כ"ב, כ"ג), אך לא היה בכוח כל אלה להסיר את אימת המוות, וכל דרכי המילוט נתגלו כדרכים ללא מוצא.
האדם שב לעפר ... ומה נותר?
המורשת היהודית, הישירה מבט מפוכח את המוות, וגיבשה מסכת שלימה של הלכות ומנהגים סביב המיתה, הקבורה וימי האבל. אך לצד ההלכות המעשיות, המקפלות הבנה פסיכולוגית עמוקה, סללה אמונת ישראל נתיבים רוחניים להתמודדות עם השאלה: מה נותר מן האדם לאחר שובו לעפר? במסגרת זו, נציע בראשי פרקים, שלושה קווים מנחים:
א. הביטוי המקראי הייחודי: 'וימת ויאסף אל עמיו' (בראשית כ"ה, ח') מעיד כי האדם אינו אלא חוליה בשרשרת הדורות היונקת מגזע אבותיו ונמשכת בזרעו אחריו. על כן אין הנשמה הפרטית אובדת לאחר מיתתה אלא נאספת אל עמה.
ב. היחיד אינו רק נאסף אל עמיו אלא גם מוסיף לעמו. כמה גדולים דברים חכמים שאמרו (ירושלמי - שקלים): 'אין עושים נפשות (מצבות-פאר) לצדיקים, דבריהם הם זיכרונם'. ואכן התכנים הרוחניים שהוציא האדם לאור, והמעשים הטובים שעשה בחייו, אינם אובדים לאחר לכתו, אלא נאספים אל לב האומה ושבים לפכות בנו ולהחיות אותנו.
ג. מעל לכל: נשמת האדם הינה חלק א-לוה ממעל, ולפיכך אין היא אובדת במותו אלא שבה אל כור מחצבתה לאור באור החיים: 'כי עימך מקור חיים באורך נראה אור' (תהלים ל"ו, י'). האמונה בהישארות הנפש אינה אשלייה נאיבית, אלא השקפת עולם עמוקה, המיוסדת על מורשת אבות מזה - ועל התבוננות הגיונית ושקולה בחוקי הטבע - מזה.
כל המאמין בנשמה השוכנת באדם ומחייה אותו, חייב לשאול את עצמו: לאן נעלמת נשמה זו עם מותו? האומנם אובדת היא וכלה? הן חוקי הטבע מלמדים אותנו שאין בעולם דבר האבד לחלוטין. האם אין חוקי שימור החומר והאנרגיה בתחום הפיסיקה רומזים לחוק שימור הנפש בתחום המטה-פיסיקה ... 'גבוה מעל גבוה' (קהלת ה', ז').
"הערבים הטיפשים השטופים בזימה"
אך כאן יש להזהיר: איננו מתיימרים להציץ מאחורי הפרגוד ולקבוע את מסלולה המדוייק של הנשמה לאחר המוות, וגם חכמי ישראל המדברים על גן עדן וגיהנום, ועל 'צדיקים יושבים ועטרותיהן בראשיהם ונהנים מזיו השכינה' דברו דבריהם - כלשון הרמב"ם - "בדרך משל וחידה". צאו וראו כיצד השפילו קנאי האיסלם את דמות העולם הבא, בהבטיחם לרוצחים המתאבדים תענוגות בשר בדמות שבעים ושתיים בתולות המצפות להם בגן עדן. לא בכדי, לעג הרמב"ם (הלכות תשובה פ"ח, ה"ו) לגישה ירודה ושפלה זו וכתב: "... שמא תדמה שאין שכר המצוות והיות האדם שלם בדרכי אמת, אלא להיותו אוכל ושותה מאכלות טובים ובועל צורות נאות, ולובש בגדי שש ורקמה ... כמו שמדמים אלו הערבים הטיפשים האוילים השטופים בזימה ...". אבל מכל מקום עצם האמונה בהישארות הנפש ובעולם הבא - ישרה וטהורה היא ...
"המוות הוא חזיון שווא!"
... עמד הראי"ה קוק - 'הכהן הגדול מאחיו' (ע"פ ויקרא כ"א, י') - וכתב ... דברים הנוקבים ויורדים עד התהום: "המוות הוא חזיון שווא! טומאתו היא שקרו! מה שבני אדם קוראים מוות, הרי הוא רק תגבורת החיים ותעצומתם. ומתוך השקיעה התהומית בקטנות, אשר יצר לב האדם השקיע אותו בה, הרי הוא מצייר את תגבורת החיים הזאת בצורה מדאיבה וחשוכה שהוא קוראה מוות.
מתעלים הם הכוהנים בקדושתם מהקשבה שקרית זו, שאי-אפשר להימלט ממנה כל זמן שהממשל הכזבי כל-כך שולט בעולם, כי אם בהעברת העיניים מהמחזה המביא את רישמי ההטעאה (ההטעיה) הללו אל הנפש: '[ו]על כל נפשות מת לא יבוא' (ויקרא כ"א, י"א), 'לנפש לא יטמא בעמיו' (שם שם, א')" ("אורות הקודש" ח"ב, עמ' שפ).
"אל יובנו דברי הראי"ה קוק שלא כהלכה. ודאי שהרב כאב את אובדן החיים, ובפרט חיי צעירים שנקטפו בלא עת, ונאמנת עלינו עדותו של ר' אריה לוין זצ"ל כיצד התעלף הרב קוק בשומעו על הטבח בקדושי תרפ"ט בחברון.
אבל הראי"ה קוק, העמיק להבחין בין צערם של החיים על אובדן יקיריהם, לבין ההכרה כי גם לאחר מותם לא נסתיימה עלייתם בקודש והרי הם זוכים ל'תגבורת [ה]חיים' והולכים 'מחיל אל חיל'. הראי"ה קוק מאיר באמצעות ההלכה, האוסרת על כוהנים להיטמא למתים, את הדרך להתמודד עם 'חזיון' המוות, מנקודת מבט הניצבת הרחק וגבוה מעליו ואינה כורעת ברך לפניו! ...".
"המוות מום הוא ביצירה!"
"המוות מום הוא ביצירה! ישראל נועד להעבירו, חרפת עם הוא לנו - 'וחרפת עמו יסיר מעל כל-הארץ כי ה' דיבר' (ישעיה כ"ה, ח')" ["אורות הקודש" שם, עמ' שפו (עיי"ש)].
"בילע המוות לנצח ומחה ה' א-לוהים דמעה מעל כל-פנים" (שם).
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.

מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.

וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.

שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.

שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.

יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.

אורות ישראל ותחייתו תחיית כוחות האומה בארץ ישראל
אורות ישראל ותחייתו פרק ל'
השיעור עוסק בדברי הראי"ה קוק על כך ששיבת עם ישראל לארצו אינה רק שינוי מגורים חיצוני, אלא מהפכה רוחנית המוציאה לפועל את מכלול כוחות האומה הגנוזים. מודגש כי רק בארץ ישראל ניתן לחבר בין עוצמה גשמית לקדושה רוחנית ולהביא לפריחה אמיתית של נשמת העם.

בחירות תשפ"ז משמעות הבחירות לאור שלבי הגאולה
השיעור עוסק במשמעות יום הבחירות והקמת המדינה כשלב מתקדם בתהליך הגאולה, שבו עם ישראל עובר מקיבוץ גלויות פיזי לבירור רוחני ומוסרי. הדובר מדגיש כי הנהגת המדינה והחוקים צריכים לצמוח מתוך הרוח והזהות הישראלית-תורנית, ולא רק מתוך ניסיון להשתלב בין האומות

עין אי"ה - הרב משה גנץ מדרגות היראה, הענווה והלימוד האמיתי
שבת א, קס"ח
השיעור עוסק במהותה של יראת שמיים כבסיס הכרחי המשמר את לימוד התורה ומעניק לו עומק ומשמעות, גם כאשר בראשיתה היא מצומצמת ומעורבת בדמיון. בהמשך לכך מבאר הרב את חשיבות מידת הענווה ככלי המאפשר לאדם לפנות מקום לה' ולחוות שמחה ורוממות רוח בעולמו.













