בית המדרש

  • מדורים
  • הלכה פסוקה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אפרת בת נעמי

ערך הרב סיני לוי

שכר טרחה, חלק א'

undefined

הרב משה ארנרייך

תמוז תשע"א
3 דק' קריאה
מקרה
מר ג'יקוב, בעליו של מגרש גדול בראשון לציון, ביקש לקדם ולהרחיב תוכנית תב"ע במגרשו. לאחר התייעצות עם עורך דינו הקבוע, הוא שכר לצורך קידום ענייניו משרד עורכי דין מוכר אשר עלויותיו גבוהות בהרבה ממה שהוא רגיל לשלם לעורך דינו. על פי ההסכם, משרד עורכי הדין ישלח לג'יקוב חשבונית כל שלושה חודשים. לאחר משלוח החשבון הראשון, היה ויכוח על שכר הטרחה, וג'יקוב שילם את חלקו. ג'יקוב המשיך לעבוד עם המשרד. לאחר שנה וחצי, קיבל ג'יקוב חשבון שכר טרחה בסכום של 250,000 ₪. משרד עורכי הדין, תובע 250,000 ₪, על בסיס מחירון השעות שהוצג לג'יקוב בראשית ההתקשרות עימו. ג'יקוב אינו חולק על המסמכים שהוגשו על ידי התובע, המפרטים את שעות העבודה של עורכי הדין השונים בענייניו. אך הוא טוען שלאחר הגשת החשבון הראשון, ההסכם שונה . לדבריו הוסכם על סכום כולל של100,000 ₪: 50,000 ₪ שכבר שולמו על ידו, והוא התחייב לשלם 50,000 ₪ נוספים לאחר הצלחת ההליך. ההליך לא צלח, על כן אין הוא חייב מאומה.


דיון
בית הדין דחה את טענת הנתבע שההסכם שונה. כאשר ישנו הסכם בכתב, על הנתבע הראיה שההסכם שונה. כמו כן, בית הדין התרשם שהנתבע "לא דייק" בכמה עניינים מהותיים, על כן בית הדין אינו יכול לסמוך על טענת הנתבע בלבד.
השאלה שנידונה היא האם אי משלוח חשבוניות מהווה הפרה מהותית של ההסכם?
במסמך בעניין מתן שירותים משפטיים, התחייב המשרד להעביר חשבוניות "מידי חודש בחודשו". במכתב האישור שניתן על ידי הנתבע, צוין משלוח חשבוניות "כל רבעון כרגיל". המשרד לא עמד באף אחת מהתחייבויות אלה.
מחד גיסא, דחייה קלה במשלוח חשבוניות אינה הפרה מהותית של הסכם. מאידך גיסא, חשבוניות לתשלום הם כלי מרכזי וחשוב ביד הלקוח לעקוב אחר הוצאותיו ולקבוע את יכולתו ורצונו להמשיך להזמין ולממן את השירותים המשפטים הניתנים לו באופן רציף.
אין חולק על העובדה שלנתבע לא נשלחו חשבוניות במשך שנה וחצי.
מדובר בהתנהלות לא סבירה בכל קנה מידה. חוסר הסבירות מתעצם על רקע הידיעה שמדובר בלקוח שגם לגרסת התובע כבר הלין על שכר הטרחה וביקש להגיע להסכם על שכר טרחה קבוע - אך בקשתו נתקלה בסירוב. חובתו הברורה של התובע היתה ליידע באופן שוטף את הנתבע על העלויות המצטברות, על מנת שיוכל מעת לעת לבחון את יכולתו ורצונו להמשיך ברכישת השירותים המשפטיים שהצטברו לסכומים ניכרים.
לדברי עורכי הדין, היו שיחות בעל פה בבקשה לתשלום שכר הטרחה. טענה זו לא הוכחה, ואף לא נתמכה בכל דרך, ואף לא נטען שהוצגו לתובע הסכומים המצטברים מעת לעת. דהיינו, מסתבר שהנתבע כלל לא העריך - ולא הוצגו לפניו נתונים כדי להעריך - את העלויות הגבוהות שהוא צובר.
עורכי הדין טענו, שבשלב מסוים נוהל משא ומתן ביחס להסדרים אחרים - אולי זכייה באחוז כלשהו מן הנכס, אולם עובדה זאת אינה יכולה לפטור את נותן השירות מהצגת העלויות של שירותיו מעת לעת.
ב"כ הנתבע טען, שאילו היו נשלחות חשבוניות במועדן, לא היו הצדדים מגיעים לבית הדין. דברים אלה סבירים מאוד. מסתבר ביותר שלאחר חשבונית נוספת בסכום דומה לזו שנשלחה לו לאחר שלושת חדשי העבודה הראשונים, היה הנתבע מפסיק רכישת השירותים המשפטיים אצל התובע, או משנה באופן משמעותי את אופיים באמצעות הסכם כתוב.
בנסיבות שבהן יתכן מאוד שהצטברות העלויות עשויה היתה לגרום ללקוח להפסיק את הזמנת השירותים המשפטיים או לצמצם את היקפם, אי-משלוח החשבוניות הינה הפרה מהותית של ההסכם.
לא ניתן לקבוע מסמרות חד משמעיים, מאיזה שלב אי-משלוח חשבוניות הפך להפרה מהותית.
כיון שעל התובע היה לשלוח חשבוניות מדי רבעון, הרי שאיחור של חודש אחד מתקבל על הדעת, אבל איחור של חודשיים הוא בלתי סביר, במיוחד כאשר מדובר על סכומים נכבדים ועל מצב בו נושא שכר הטרחה היה במחלוקת.
על כן, על ארבעת החודשים שלאחר משלוח החשבונית הראשונה, ישלם הנתבע תשלום מלא. עבור השירותים שניתנו לאחר מכן אין לחייב את הנתבע על פי הסכם השכר, שכן ההסכם הופר בידי המשרד באופן מהותי, והוא ישלם תשלום חלקי, שיפורט להלן.
קביעת שכר הטרחה לתשלום
בהלכה מצאנו, מספר דרכים לקביעת שכר פועל או אומן, כאשר לא נקבע בין הצדדים שכר מראש.
מקור אחד לדיון, הוא סוגיית הגמרא במסכת בבא מציעא, בפרק השוכר את האומנין1, העוסקת במצב בו אדם שלח אדם אחר לשכור אומנין, והשליח קבע שכר שלא כפי שהורה לו בעל הבית.
סוגיה נוספת ממנה למדו הפוסקים כיצד להתייחס לעבודה שנעשתה ללא הסכם מוקדם, היא הסוגיה של "יורד לשדה חבירו"2. הסוגיה מתייחסת למצב שבו אדם השביח נכס של אדם אחר ללא הסכמה מראש על הפעולה, או ללא הסכמה מפורשת על השכר שייטול.
בגליון הבא, נדון באפשרויות אלו ובאפשרות ללמוד מהן לנדון דידן, ונציג את הדרך בה בחר בית הדין לשום את העבודה שנעשתה בתקופה המדוברת.
______________________________________________________________

בב"מ עה ע"ב ; שו"ע חו"מ סימן שלא-שלב.
2 בב"מ דף קא ע"א ; שו"ע חושן המשפט סימן שעה.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il