רצח רבי אלעזר אבוחצירא ומחאת הדיור | הרב נתנאל יוסיפון | בית המדרש

משפחה חברה ומדינה
מאמרים נוספים

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

רבי אלעזר אבוחצרא זצ"ל

3 דק' קריאה

למלך אין בית
בפעם הראשונה, שבא רבי יעקב יוסף מפולנאה לתהות על קנקנו של מי שהפך בהמשך למורו ורבו - הבעל שם טוב הקדוש, סיפר לו הבעש"ט סיפורים על חייו במקום לדבר עימו דברי תורה. כשתמה על כך רבי יעקב יוסף, השיב לו הבעש"ט - הקב"ה מדבר אלינו דרך המאורעות בעולם, עלינו רק להקשיב.
ואכן, מיד לאחר תשובת הבעש"ט, דפק על חלון הבית גוי אחד, שעבד כמתקן חפצים ישנים ושאל: "ישראל, יש לך משהו לתקן?" כשהשיב לו הבעש"ט בשלילה, אמר הדופק - "ישראל, חפש חפש, וודאי יש לך משהו לתקן".
פנה הבעש"ט לרבי יעקב יוסף ואמר - רואה אתה, הוא בא ללמדני שעלי לחפש בלבבי את הטעון תיקון.
שני מאורעות משמעותיים מזעזעים את סדר היום הציבורי בתקופת בין המצרים. האחד - הרצח המזעזע של אחד מגדולי הצדיקים הקדושים, רבי אלעזר אבוחצירה זצ"ל. והשני, להבדיל, מחאת הדיור. כדרכו של הבעש"ט ננסה אף אנו להקשיב מעט לפי קוצר השגתנו לקול ה' דרך המאורעות.
הגמרא (נדרים כב) מספרת לנו על האמורא עולא, שבדרכו מבבל לארץ ישראל התלוו אליו שני יהודים. והנה, בדרך קם אחד המלווים ושחט את חבירו. כשהגיע עולא לארץ ישראל, סיפר על המאורע לרבי יוחנן. התפלא רבי יוחנן ושאל - הרי כתוב בקללות בתורה, "ונתן ה' לך שם לב רגז", בבל יש לב רגז ולא בארץ ישראל, ואם כך - כיצד היה לאותו יהודי כעס כה גדול עד שהרג את חבירו? ענה לו עולא - באותה שעה עוד לא עברנו את הירדן.
הרצח המזעזע של רבי אלעזר זיע"א, הוא תוצאה של כעס אדיר. כמובן, כעס וזעם חולני מטורף ובלתי מוצדק, של איש רע שפגע בצדיק שרצה להיטיב לו, אך בסופו של דבר מדובר בתוצאה קיצונית של מידת הכעס המצויה לצערנו בנפשו של כל אחד מאיתנו. מה שורשו של כעס כה גדול המוביל לרצח?
עונה על כך רבי יוחנן, שכעס כה גדול יכול להופיע רק אצל יהודי המצוי מחוץ לארצנו הקדושה. מעניין לגלות, שגם בפרשת מסעי מחברת התורה בין העונש לרוצח במזיד לטהרת הארץ - "ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה כי אם בדם שופכו". לא טהרת החברה מטרידה את התורה כי אם טהרת הארץ. מה הקשר בין הכעס לארץ?
התשובה היא, שאדם כועס כשאין לו 'מקום'. לכול אחד יש את הטריטוריה שלו. טריטוריה פיזית - 'מקום' כפשוטו, וטריטוריה רוחנית ונפשית - מקומנו בחברה, במשפחה, מבחינה כלכלית ועוד. כשהמקום שלנו נפגע, אנו חשים מאוימים וכועסים. המקום של יהודי הוא בארץ ישראל, בחוץ לארץ אין לנו מקום, ואנו עלולים, חלילה, להגיע לכעס קיצוני עד רצח.
ובכל זאת, הנה ראינו בעינינו - רצח כה נורא יכול בעוונותינו להתחולל גם בארצנו הקדושה. כמובן, תמיד אפשר לענות - עדיין לא נחלנו את ארצנו בשלמות, ובכל זאת השאלה במקומה עומדת.
כאן בא לפקוח את עינינו המאורע השני - מחאת הדיור. במבט פשטני - בית גשמי רוצים כאן. אולם מי שעיניים פנימיות לו יודע, שבעומקו של כל חיפוש גשמי מסתתר רעב רוחני. "קמים נבוני לבב בחצות לילה ובוכים, יודעים הם ומכירים את עומק הצער במקורו, יודעים הם שכל הצרות, התלאות והנדודים, אינם אלא תולדה קלושה של הצער העליון, צער השכינה" (הרב קוק, אורות, עמוד יז).
בימי בין המצרים אלה זועק עם ישראל - אני רוצה בית. ובאמת, זעקה גדולה יש כאן - אנחנו רוצים את הבית, הבית הגדול והקדוש, הבית של המלך, בית המקדש. למלך אין בית, אין לו מקום בעולם, לכן גם לנו אין מנוחה ומקום בעולם. כך אמרו גם אנשי גוש קטיף ת"ו, כשגורשו מביתם בימים אלה לפני שש שנים - עכשיו שלנו אין בית, אנו מבינים מעט את המשמעות שלקב"ה אין בית כבר אלפיים שנה.
זו הסיבה שדווקא שלמה המלך נבחר לבנות את בית המקדש, כי שלמה היה 'איש מנוחה'. המנוחה השלמה במקומנו תבוא לנו רק כשהמלך ישוב בשלמות למקומו.
בימים אלה, נעמול לתקן את מידת הכעס, (כשנוותר מעט על הטריטוריה הנפשית שלנו, לא כל העולם חייב להיכנס תחת כנפינו) ונתפלל למנוחה השלימה בבניין בית מקדשינו.

מאמרים נוספים