בית המדרש

  • מדורים
  • הבבא סאלי
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

undefined
3 דק' קריאה
חזי שי נולד בשנת 1954 כבן יחיד בין ארבע בנות. הוריו, שלמה ודוריס, עלו מבגדד ושוכנו במעברה בנס ציונה. הוא היה ילד שקט שאהב לקרוא ולמד בבית ספר ממלכתי דתי בפרדס כץ. בצבא היה מדריך בקורס מפקדי טנקים. לאחר שהשתחרר עבד בבנק לאומי, שם הכיר את רעייתו איריס.
כאשר איריס התעברה, הם התערבו ביניהם לגבי מין הוולד. חזי אמר שזהו בן ואיריס אמרה שהיא בטוחה שיש לה בת.
ב 3.6.82 התנקשו מחבלי אבו-נידאל בשגריר ישראל בבריטניה, שלמה ארגוב, והוא נפצע קשה מאוד. שלושה ימים לאחר מכן פרצה מלחמת שלום הגליל.
ביום ראשון יצא חזי למערכה. הוא הגיע עם הטנק לאזור ג'למה, ומשם יצא צפונה לכיוון מטולה על גבי זחלים. ביום שישי, אחרי חמישה ימי לוחמה, היה חזי בין המובילים לקרב בכפר סולטן יעקב. מטרתם הייתה להמשיך צפונה ולנתק את הכביש בין ביירות לדמשק.
הם יצאו ממטולה, הגיעו לשער פאטמה והמשיכו בלבנון לכיוון סולטן יעקב.
ראשו של חזי התנוסס מצריח הטנק כאשר נסעו בין שורת הברושים הארוכה. אז נודע למג"ד שהגדוד כולו נכנס לתוך לוע של דיוויזיה סורית שנמצאת בפאתי סולטן יעקב.
הוא צעק בקשר לכוחותיו לפנות חזק ימינה. הטנק של חזי, שבו היו גם זכריה באומל, צביקה פלדמן ואריק ליבמן, פנה מיד ימינה ואחרי עשרים מטרים חטף פגז בחלק הקדמי.
ארבעת אנשי הצוות קפצו החוצה והטנק החל לעלות בלהבות.
חזי שי ואריק ליבמן הסתתרו מפני האש הסורית סמוך לבוסתן מאחורי שער ברזל, וראו איך הסורים משתלטים על טנק ישראלי שלא נפגע. הם זחלו על הארץ והיו נתונים בפחד גדול במשך שתי יממות, אכלו זיתים שנשרו מהעצים והיו צמאים עד מוות. כאשר היה בלתי אפשרי להתקדם בזחילה, חזי הציע: "בוא נתחיל ללכת ונצא מהכפר הזה".
שניהם התרוממו. בשלב מסוים ליבמן נעלם ולאחר מכן נשבה על ידי הסורים. חזי עלה על סלעים וראה טנקים. הוא לא ידע אם מדובר בטנקים ישראליים או סוריים. אז שמע צעקה בערבית: "מי זה?"
"אני מהתותחנים העירקים", ענה. הוא אמנם ידע לומר את המילה "תותחנים" בערבית, אך בטעות אמר אותה בעברית.
השואל ענה "בסדר, תמשיך ללכת", אך המחבל שלידו זיהה את המילה העברית וצעק לחברו: "תעצור את הבחור הזה!"
הם עצרו את חזי, שעל סרבלו היה כתוב צה"ל.
חזי צעק "שמע ישראל" וציפה למותו. הם חבטו בו בחוזקה.
כאשר ראה מיכל מים התחנן: "תנו לי לשתות ואחר כך תהרגו אותי...".
המחבלים סירבו להשקותו והמשיכו להכותו, כפתוהו וסגרו את עיניו. הם הכניסו אותו לתוך תא מטען של רכב, הזריקו לו זריקה והחלו לנסוע.
בני משפחתו של חזי לא ידעו מה עלה בגורלו.
בחודש החמישי להריונה של איריס, הגיעו אליה קציני כוח אדם ואמרו: "בעלך נעדר עם חבריו לטנק".
"טנק שלם לא יכול להיעדר!" זעקה, "אולי הוא חי?!".
מאוחר יותר הודיעו לה שכפי הנראה חזי הוא חלל שלא נודע מקום קבורתו. אפילו הציעו לה להגיע לרב הראשי כדי לקבוע שבעלה חלל ולהתירה מעגינותה. איריס מאוד נפגעה וסירבה לכך בתוקף.
חודש לאחר מכן יוסף, דודו של חזי רצה שילכו לרבי ישראל אביחצירא בנתיבות. איריס לא ידעה עליו מאומה. בדרך כלל הבבא סאלי לא קיבל נשים, ובכל זאת הכניסו אותה.
הבבא סאלי ישב ישיבה מזרחית על ספתו, בירך את איריס ואמר לה: "בעלך חי".
היא יצאה מחוזקת מאוד מאותה פגישה.
אחר כך הבבא סאלי שלח שליח להודיע ליוסף שיאמר לאיריס שחזי נמצא בתוך אמבטיה, ולאחר שיחזור ייוולד להם בן.
רבים הרימו גבה לנוכח דבריו המסתוריים של הרב מנתיבות, שטוען כנגד כל העולם שחזי חי.
שנה לאחר מכן חיילי צה"ל לכדו את אחיינו של אחמד ג'יבריל, והחל משא ומתן עם ארגונו. הוא אמר: "אני מוכן לשחרר שלושה חיילים ישראלים שברשותי ואתם תשחרר 1,150 מחבלים שנפלו בשבי שלכם".
לא היה ידוע בדיוק באילו חיילים מדובר. שמו של חזי לא הוזכר.
מתווך אוסטרי יצא לפגוש את החיילים. והתברר שמדובר ביוסף גרוף, נסים סאלם וחזי שי. עסקת ג'יבריל יצאה לפועל, וכך חזי חזר ארצה בריא ושלם.
בבואו ראה אנשים רבים. הוא שאל את אשתו בתמיהה: "מי כל האנשים האלה?!"
"הם באו לכבודך", אמרה.
כאשר ראה את בתם מאיה אמר לאשתו: "ניצחת בהתערבות. באמת נולדה לנו בת כמו שאמרת...".
חזי סיפר כי לאחר שתפסו אותו המחבלים, העבירו אותו לבית בשכונה פלשתינית בלב דמשק ונעלו אותו בחדר אמבטיה, בו שהה כמעט שלוש שנים. הוא הצליח להשיג מחזור ותנ"ך, בנה מגפרורים כל מיני בתים ומכוניות, נזכר בספרים שקרא בעבר כדי לא לאבד את שפיותו, וכך עמד בניסיון בגבורה.
שנה לאחר שחרורו נולד לחזי ולאיריס בן, כפי שצפה רבי ישראל אביחצירא זצ"ל, שהסתלק כשנה וחצי לפני כן בד' בשבט תשמ"ד.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il