מעשה בהוריו של מרן הראי"ה קוק זצ"ל, שעלו לארצנו הקדושה. באותם ימים, מעטים היו העולים לארץ, והספינה בה הפליגו מלאה הייתה בצליינים רוסים נוצרים, שבאו לארץ 'להשתטח' על הפגר השוכן בכנסיית הקבר שלהם.

במהלך הנסיעה שאלה אחת הזקנות הרוסיות את אם הראי"ה – אמרי לי גבירתי, אנו נוסעים לארץ הקודש לפגוש את האלוהים שלנו, אבל לשם מה אתם היהודים נוסעים לשם?

ענתה לה אם הראי"ה – 'אתם נוסעים לפגוש אלוהים מתים, ואילו אנו נוסעים לפגוש אלוקים חיים'.

זהו עניינה של ארץ ישראל, שבה האדם יכול לפגוש את האלוקים בחיי היום יום. "אתהלך לפני ה' בארצות החיים – זו ארץ ישראל... ששכינתו שם... וערי ארץ ישראל הם ארצות החיים, ונקראת ארץ ישראל – חיים" (רד"ק תהילים קטז, ט). 

עניין זה מתגלה בפרשתינו, עת הברכות והקללות על עבודת האלוקים, עוסקות כולן בחיי העולם הזה. השכר אינו שכר רוחני בעולם הבא, כי אם שכר גשמי בעולם הזה – "ברוך פרי בטנך ופרי בהמתך... יתן ה' את אויביך הקמים עליך נגפים לפניך...". וכמובן, שכר זה מתקבל במלואו רק בארץ ישראל, שהרי האדמה והשפע זו אדמת הארץ, וגם בגלות בוודאי האויבים לא נסים מפנינו, וכפי שכתוב במפורש – "וברכך בארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך".

המפגש עם אלוקים חיים בארץ ישראל, נותן נקודת מבט אחרת גם על תשובת אלול. תשובת אלול הופכת לתשובה לחיים, וכך כינה הראי"ה את "אוצר התשובה – אוצר החיים הנפלא". (אכן, לא לחינם אמרו גדולי החסידות על 'חי באלול', יום הולדת שני המאורות הגדולים - הבעל שם טוב ובעל התניא, שזהו היום שהכניס חיות לאלול. בכך רצו לבטא שיש דרך מיוחדת של תשובה, שהיא תשובה לחיים).

ידוע מה שאמרו הקדמונים 'אלול' – ראשי תיבות: 'אני לדודי ודודי לי'. לכאורה, אמירה זו תמוהה היא – הקשר בינינו ובין הקב"ה מתואר באופנים שונים. אנו אומרים – אבינו מלכנו, בכך אנו מדברים על קשר של קירבה כבן לאב, או קשר מרוחק ומתבטל כעבדים לאב. והנה, דווקא באלול, אנו מתארים את הקשר בינינו לקב"ה כקשר בין דוד ורעיה, איש ואישה. זהו קשר שמבטא את שיא הקירבה והאהבה. ולכאורה – אלול, זמן הפשפוש בחטאים ובכישלונות נותן לנו טעם של ריחוק ויראה ולא טעם של קירבה ואהבה?

הפיתרון נעוץ בתשובה לחיים. הקשר בין איש ואישה יוצר חיים חדשים. זהו מקור החיים. גם תשובת אלול משיבה אותנו באהבה גדולה למקור החיים. באים ראשי התיבות הללו ומלמדים אותנו, שהתשובה בעיקרה איננה בחיפוש הפגמים והכישלונות, כי אם באמונה גדולה בכך שחיי האדם הם טובים ביסודם, וכל הכישלונות והנפילות חיצוניים לו, ובתשובתו הוא חוזר אל חייו הטובים והאמתיים.

היצר הרע מתאמץ להפנות את זרקור התשובה אל החטאים והנפילות. כך הוא מקווה לייאש את האדם, ולגרום לו ליפול עוד יותר. כך הוא גם מקווה שהאדם לא ישוב בתשובה, שהרי אם התשובה קשורה בתודעת האדם לחשיבה שלילית על עצמו, האדם יעדיף לברוח ממנה. 

לעומת זאת, התשובה המלאה באמונה בטוב שבחיים, ממלאת את האדם באומץ ובביטחון בתיקון, וגורמת לנו לשמוח בתשובה ולהימנע מנפילות נוספות. בשעה שאנו שבים בתשובה, עלינו לשנן לעצמינו שאלוקים אוהב אותנו ואנו אוהבים אותו. שבעומק חיינו אנו שייכים לו והוא שייך לנו (אני לדודי ודודי לי – לשון שייכות). וכל החטאים והריחוק מאלוקים הם אבק חיצוני חולף, ובכוחנו לנקותם ולהסירם. תשובת אלול משולה לאהבת איש ואישה, כי היא מולידה בנו חיים חדשים, חיים של אהבה לה'.