^ 1 כפי שביארנו בזה במאמר 'מעשה ניסים', עיין שם.
^ 2 ביחס לכלל ישראל יש עוד מעלות נוספות עיין סנהדרין מד ע"א, פסחים פז ע"א, קידושין לו ע"א, ועיין שו"ת הרשב"א ח"א סי' קצד.
^ 3 בעיות אמונה רבות צצות עקב קונפליקט בין החויה המוחשית להכרה השכלית. לדוגמא: לאדם שתמיד ידע שנהרגים אנשים בתאונות דרכים, ולא עורר בו הדבר ספקות אמוניות, אך כאשר חווה זאת בשאר בשר קרוב, לפתע נתעוררו לו ספקות כאלה. כאשר ר' יוסי בן יועזר החזיק את הכרתו השכלית גם מול החוויות הקשות ביותר, הקרין הדבר על יקום איש צרורות להשליט את הבחינה השכלית, ומכח זאת חזר בתשובה.
^ 4 אפשר שר"ש בן אלעזר חולק על ת"ק, אך אינו מוכרח. וראה לקמן שיטת ר' זירא ור"מ.
^ 5 שמארשב"י (פירוש האד"ר): "תניא אר"ש לחברייא עד אימתי נתיב בקיימא דחד סמכא כו' כבר ביארנו בדרוש מלכי אדום שמתו מה ענינם ושם ביארנו כי בתחי' יצאו הי"ס זו עג"ז בסוד חד סמכא לבד ולכן מתו ואח"ך חזרו ונתקנו ונעש' מהם בחי' ה' פרצו' כנודע. ונמצא כי טרם התיקון היו הי"ס בחי' א' לבד ובבחי' הזאת היו תחי' מתעסקין בידיעת' ואמר להם ר"ש לחברייא שעד מתי יהיו בדרו' הזה ושעתה רוצה לדרוש בענין התיקון שהוא כאשר נתקנו הי"ס ונעשו בחי' ה' פרצו'".
ובשעה"ג (הקדמה לח): "גם הזהיר מורי ז"ל לי, ולכל החברים שהיינו עמו בחברה ההיא, שקודם תפלת שחרית, נקבל עלינו מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך, ויכוין לאהוב לכל אחד מישראל כנפשו, כי עי"ז תעלה תפלתו כלולה מכל ישראל, ותוכל לעלות ולעשות תקון למעלה. ובפרט אהבת החברים שלנו, צריך כל אחד ואחד ממנו לכלול עצמו כאלו הוא אבר אחד מן החברים האלו. ולמאד הזהירני מורי ז"ל בענין זה, ואם איזה חבר ח"ו שעומד בצרה, או יש לו איזה חולה בביתו, או בבניו, ישתתף בצערו, ויתפלל עליו, וכן בכל דבריו ישתתף לכל חבריו עמו".

נמצא שעיקר התיקון הוא להיות מחובר לכל הפרטים בישראל, שכל אחד מהם מופיע בחינה אלוקית אחת. פגם בקבלת השונה (כל עוד הופעתו של השוני היא בקדושה), מורה על אחיזה של טומאה בנשמתו, שהרי אי יכולת להתחבר לקדושה, ודאי הוא מצד הטומאה.
^ 6 רב נחמן היה דיין (רב נחמן סתם הוא רב נחמן בר יצחק לדעת רש"י. עיין הליכות עולם ש"א אות ג. ובשבועות דף ל ע"א אמרו שרב נחמן היה דיין. אמנם העירוני שבספר "תולדות תנאים ואמוראים", חולק ע"ז וסובר שסתם ר"נ הוא ר"נ בר יעקב) ובא מצד הדין, ע"כ אומר שמצוה לשנואתו, לעומת רב שהוא מצד החסד (הלכה כרב באיסורי לעומת שמואל שהיה דיין וע"כ הלכה כשמואל בדיני) שלכן אמר שרק מותר לשנואתו, כי בדין יש יותר חשש לאחיזת הקלי' וע"כ מצווה לשנוא, משא"כ במי שהוא מצד החסד, שיש בו פחות אחיזה לקלי', כמובא בע"ח (ש"ל פ"א): "ודע כי באחוריים של הפרצוף החיצון מכולם שם נאחזין כל הדינין, והקליפות יונקים משם מבחי' (נ"א ובהיות) ז"א בפרצוף זה החיצון ואף בהיותו גם בפרצוף האמצעי הוא מוכרח להיות דבוק אב"א עם נוקבא כדי שלא יתאחזו שם הקליפות וכאשר נגדל והיה בו שלשה פרצופים ונכנס הפרצוף הפנימי שהוא רחמים אז אין אחיזה לקליפות אפילו בפרצוף החיצון". וכן בשעה"ג (הקדמה כו): "והנה לפי שאלו העשרה הנזכר, הם (הנז') לבושים מבחי' הגבורות והדינים, לכן הוצרכו ליהרג, לפי שהקליפות הם נאחזות מאד בגבורות כנודע".
^ 7 ע"ע תענית ז ע"ב. ושם אמר רב נחמן בר יצחק, שמותר לשנאתו. ולכאורה צ"ל שדבריו שם אינם לאפוקי מצוה, אלא לומר שאין איסור בדבר, אך אה"נ שגם מצוה יש בזה לשיטתו.
^ 8 ראה לקמן מה שנביא, אי"ה, מאגרת תקנ"ה.
^ 9 אין דבר יכול להתקיים ללא קישור לקדושה (יש להאריך ואכ"מ). כאשר שונא את הרשע ולא אוהבו ה"ה ממעט לו את ההשפעה מהקדושה, ובזה מכלה את הרע – "כִּי יוֹדֵעַ ה' דֶּרֶךְ צַדִּיקִים וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד" (תהלים א ו) – דהיינו שבזה שה' אינו מתענין ומחובר בדרך רשעים הרי הוא מונע השפעה להם וע"י זה נאבדים.
אגב, בזמנו, אמר הרב נריה זצ"ל שבתפילה לשלום המדינה יש לומר: "והגן עליה מפני שריה ויועצה" (וכן היו עושים אצלו בפועל). ושאלתי אותו מדוע הוא אומר כך, ולא אומר שיחזיר אותם בתשובה שלמה. הרב ענה לי שכאשר שודדים קופצים על העגלה קודם כל מתפללים לה' שיקח אותם, ורק אחרי שהולכים אפשר להתפלל שיחזרו בתשובה.
ויש בזה חכמה רבה, כיון שכל דבר ודבר חיותו היא מכח קישורו לקדושה. וא"כ כאשר מישהו רחוק מהקדושה ישנם שני אופנים לתיקון: אהבה – קישור לקדושה וממילא השפעה (אכמ"ל). שנאה – ריחוק מהקדושה ומניעת השפעה, וממילא הבאה לכילויו.
א"א לנהוג בשני הבחינות בו זמנית, כיון שאז אינו מושכו לגמרי לקדושה, וגם אינו מרחקו לגמרי מהקדושה וא"כ ישאר מקובע במצבו.
^ 10 ועל דרך זה מצינו בתוספות פסחים דף קיג ע"ב: "שראה בו דבר ערוה - ואם תאמר דבאלו מציאות (ב"מ דף לב:) אמרינן אוהב לפרוק ושונא לטעון מצוה בשונא כדי לכוף את יצרו, והשתא מה כפיית יצר שייך כיון דמצוה לשנאתו? וי"ל כיון שהוא שונאו גם חבירו שונא אותו דכתיב (משלי כז) כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם ובאין מתוך כך לידי שנאה גמורה ושייך כפיית יצר".
אמנם עיין בב"מ דף לב ע"ב בתוס' ד"ה: "לכוף", שלא הביא חשש 'שנאה גמורה', אלא תירץ באופן אחר, שמה שאמרה הברייתא שיש להקדים את השונא "לכוף את יצרו", דיבר בשונאו שלא כדין.
ומ"מ לכו"ע כוונת הפס' לחייבו לעזור לשונאו בעל העבירות, רק נחלקו האם צריך להקדימו, וא"כ נמצא שלכל הדעות יש להקפיד שהשנאה תהיה ענינית.
^ 11 אדם שהרשיע בבחירתו ובכך שיתף גם את פנימיותו בעבירה – ממנו יש להפרד גם מבחינה פנימית, דבר הנעשה ע"י שנאתו. ואילו מי שפגם רק בחיצוניותו, במעשיו המקולקלים, אך לא מתוך בחירה, וכגון שהוא תינוק שנשבה – ממנו יש להתרחק רק במישור החיצוני של עירוב פיזי.
^ 12 ולדאבון נפשנו, ראינו בגירוש האחרון היכן היו כל אותם אלו שהלכו לתקן את העולם כולו. מדוע לא פשטו את מדיהם ביום פקודה?!
^ 13 וכאן ממשיך את טענתו ששומע את דבריהם ואינו נכשל, ועל הכל עונה המדרש: "כל באיה לא ישובון".
ובנוסח אחר באבות דרבי נתן, הלשון יותר מבוארת (נוסחא ב פרק ג): "אמר להם בטוח אני לפי שאני הולך איני מאזין את דבריהם ולא אכשל במעשיהם. (אמר להם בטוח אני) [א"ל] אעפ"י שאת בטוח אל תלך".
^ 14 שמו"ר (מ, ד): "א"ר חנינא בן פזי אין לך גדול משבט יהודה ואין לך ירוד משבט דן שהיה מן הלחינות (פלגשים)".
^ 15 אדם שממילא חושף את עצמו לתרבות החילונית, עדיף שאם כבר הוא בתוך תרבות זו, שילך מתוך מגמה להשפיע.
^ 16 במכילתא (מכילתא דרבי ישמעאל יתרו - מס' דעמלק פ"א ד"ה וישמע יתרו) קושר את האמור למה שנא' ביהושפט:
"וכן אתה מוצא ביונדב, שמתחלה היו קוראין אותו יהונדב, וכשבא לאותו מעשה, פחתו לו אות אחת ונקרא יונדב, שנאמר (דה"ב כ לז): "בהתחברך לרשע פרץ ה' מעשיך". מכאן אמרו חכמים, אל יתחבר אדם לרשע אפילו לקרבו לתורה". עוד נזכרה דרשה זו במשנת ר' אליעזר פרשה יט.
^ 17 חטא הבחירה בדרך המות הוא ביסוד נטיית האדם, כיון שהוא חטא אדה"ר (שמ"ר פרשה ד): "מלמד שנתן הקב"ה לפניו שני דרכים: דרך חיים ודרך המות, וברר לו דרך המות והניח דרך החיים". ולכאורה הוא ענין נפילת רגלי א"ק שבחרו להם המקום הנמוך.
^ 18 וכאן המקום להעיר, שאם מרגישים אנו צורך ללכת לגור בין אותם שאינם שומרים תורה ומצוות, הוא גופא אומר דרשני על שיטת הלימוד, האם שיטה זו מאירה, או שמא יש בה משום עשיית תורת חיים ל'אורייתא יבישתא'.
^ 19 אדם שמחד הולך כפי הדרכתה של התורה לקראת המציאות השלמה, ומאידך אינו שואף לקראת שלמות זו ומתרשל במלאכתו, אפשר שמבחינה חיצונית יצא קרח מכאן ומכאן, חיי הוללות לא יחיה ונועם קדושה לא יחוש בעולם הזה. על אדם שכזה נאמר (יחזקאל פרק כ, כה): "וְגַם אֲנִי נָתַתִּי לָהֶם חֻקִּים לֹא טוֹבִים וּמִשְׁפָּטִים לֹא יִחְיוּ בָּהֶם" – דהיינו שאין חוקים אלו מתאימים לאורח החיים הרוחני הירוד שלהם, וע"כ שוב אינם חוקי חיים בשבילם. והרי זה משל לאדם שנישקו חלוד ומתפורר, ומצווה לנקות את נשקו בשמן, דבר הגורם לנשקו להתפוררות יתירה.
עם כל זה, ודאי לא ימנע ה' טוב להולכים בתמים, ועל האדם לעשות את ציווי ה' באשר הוא, ובהדי כבשנא דרחמנא למה לו (עי' ברכות י' ע"א), שסוף סוף על האדם לבטל את הבנתו בפני ציווי הקב"ה.
^ 20 הרב ברוך גנות שליט"א העיר לי שאדרבה, אפשר לומר שדרכם של חכמים הוכחה כנכונה, שנראה שמה שמנע מהם לחזור בתשובה עד עכשיו הוא שסמכו על זכותו של ר' זירא מיודעם. אילו לא היה ר' זירא מקרבם, לא היה להם על זכותו של מי לסמוך, והיו חוזרים בתשובה עוד קודם לכן.
^ 21 שורש הענין של לאוהבו למרות מעשיו נגד התורה, הוא אותו שורש עם החשבת החוק מעל לתורה. דהיינו שמחשיב את הארציות למעלה מהענין הרוחני.
^ 22 אגב, אילו הציבור הדתי לא היה מחזיר ולו אדם אחד בתשובה, אלא רק שומר על צאציו שילכו בדרך התורה והמצות, כבר מזמן היה נוצר רוב דתי במדינה!
^ 23 מצינו שיש כח בהסתכלות שלילית או חיובית של הנבראים לגרום שינוי ביחס של האלוקות, ואב לכולם (ב"ב טז ע"א): " 'ויאמר ה' אל השטן השמת לבך אל עבדי איוב כי אין כמוהו בארץ וגו' ועודנו מחזיק בתומתו, ותסיתני בו לבלעו חנם' (איוב ב) – אמר רבי יוחנן: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, כאדם שמסיתין אותו וניסת".
^ 24 רעיון של שמואל בוקרה הי"ו.
^ 25 ע"ד שמצינו במסכת עבודה זרה (טז ע"ב): "ת"ר: כשנתפס ר"א למינות, העלהו לגרדום לידון. אמר לו אותו הגמון: זקן שכמותך יעסוק בדברים בטלים הללו? אמר לו: נאמן עלי הדיין. כסבור אותו הגמון: עליו הוא אומר, והוא לא אמר אלא כנגד אביו שבשמים. אמר לו: הואיל והאמנתי עליך, דימוס, פטור אתה.
כשבא לביתו נכנסו תלמידיו אצלו לנחמו, ולא קיבל עליו תנחומין. אמר לו ר"ע: רבי, תרשיני לומר דבר אחד ממה שלימדתני? אמר לו: אמור. אמר לו: רבי, שמא מינות בא לידך והנאך, ועליו נתפסת? אמר לו: עקיבא, הזכרתני, פעם אחת הייתי מהלך בשוק העליון של ציפורי, ומצאתי אחד ויעקב איש כפר סכניא שמו, אמר לי, כתוב בתורתכם: (דברים כג) "לא תביא אתנן זונה [וגו']", מהו לעשות הימנו בית הכסא לכ"ג? ולא אמרתי לו כלום; אמר לי, כך לימדני (יש"ו): (מיכה א) "[כי] מאתנן זונה קבצה ועד אתנן זונה ישובו" - ממקום הטנופת באו, למקום הטנופת ילכו, והנאני הדבר, על ידי זה נתפסתי למינות, ועברתי על מה שכתוב בתורה: (משלי ה) "הרחק מעליה דרכך" - זו מינות, "ואל תקרב אל פתח ביתה" - זו הרשות" - הרי שלא היו יכולים לתופסו על המינות אם לא שקיבל מהם משהו.
^ 26 עיין ע"ח (שמ"ב פ"ד): "וכאשר העונות גורמין אז החשמל מסתלק ונשאר עור ז"א לבדו ויש בו ניצוץ קדושה בפנימותו והוא ו' שבתוך עור והעור עצמו נשאר רע שהוא קליפת נוגה".
^ 27 את דברי הרב כאן הבאנו רק בדרך אגב. אין עיקר ענינו כאן לטעון מהי שיטת הרב ביחס לרשע, כך שלא ערכנו מחקר בשלל כתבי הרב זצ"ל בנושא.
^ 28 לכאורה הכוונה היא שיש בו צד מסוים של אונס בכך שהורגל בזה, אך אינו אנוס ממש, שהרי לעיל אמר הרמב"ם שחייב חטאת כללית על שגגתו.