ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ימים נוראים
- עשרת ימי תשובה
- ספריה
- דרשות לימים הנוראים
- עשרת ימי תשובה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב אברהם בן ציון ב"ר שבתי זצ"ל
יתר על כן. אמרו חז"ל: "הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין" (סוטה ב, א). אין זו דרך המחשבה הרגיל, אנו היינו אומרים אחרת. הרואה סוטה בקלקלתה, כפי הסדר שהתורה קבעה, עם הניוול בהשקאה, בפריעת הראש, ואח"כ "וצבתה בטנה ונפלה ירכה והיתה האשה לאלה" וכו' (במדבר ה, כז), כשרואים בעינים ממש את תוצאות הרשעה, היינו יכולים לומר אז הרי עצם העובדא יכולה ללמד לקח על חטא וענשו, אז ראית הדבר מספיקה. לא כן קבעו חז"ל והתורה - "יזיר עצמו מן היין". ואעפ"י שעצם הנזירות איננה מתקבלת בדרך כלל בעין יפה, ויש דעה שהמזיר את עצמו מן היין נקרא חוטא, מ"מ בענין זה הדבר נחוץ ומועדף. וכאן התורה מגלה לנו כלל גדול בדרך נפילה. כי אם תברר ותשאל אחרי טיבה וענינה של סוטה זו, לא תמיד תהיה התשובה כי בית אבא אשם. הרבה מאד תשמע כי הבית היה יפה מאד ואביה מידועי שם והמשפחה מיוחסת וכו' והיא קיבלה חינוך מתאים ואף חינוך דתי יפה, ואעפי"כ קרה הדבר. מעתה הווה אומר לא בבת אחת באה הירידה. היא נסחפה אליה בעל כרחה, היא נתגלגלה במדרון. ומעתה אין לך אפשרות ללמוד מהעונש ולקחת מוסר כי המתגלגל במדרון ניטל ממנו כח השיפוט וכח הרצון וכח ההתנגדות. "'אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים', הלך סופו לעמוד, עמד סופו לשבת" (ע"ז יח, ב). זהו כבר דבר שאפשר לקבוע בודאות מוחלטת, בזה אין ספיקות כי הוסרו כל המעצורים והוכשרו כל הדרכים. על הפסוק: "כי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו והכהו נפש" (דברים יט, יא) מפרש רש"י שהוזכר כאן: "'השונא לאיש' - ללמדנו, עבר אדם עבירה קלה סופו לעבור עבירה חמורה, עבר על שונא סופו לעבור על וארב עליו" וכו'. הגבול בין רוצח לבין לא רוצח הוא לא בין שונא לבין ארב, הגבול הוא לפני "שונא". "כי יהיה", הוא כבר שונא הרי הוא, כבר מעבר לגבול, מעכשיו אין כבר מעצור מוסרי, מעכשיו הוא כבר מוכן לרצוח, מעכשיו הוא כבר רוצח בכח, אם מ"מ אינו הורג בפועל, הרי סיבות חיצוניות מעכבות, חשבונות שונים ועיכובים שונים, אבל מצד עצם מעשה הרציחה הוא כבר מוכן ומוכשר. הסיום של סוטה בקלקולה גנוז הוא כבר בכח בהתחלה הזעירה של הליכה אחר מראה העינים והלך לב של הוספה על הכוס, הוספה שאינה עדיין בכלל הדברים המפורשים לאיסור. אין בעצם איסור על ההיתר, אולם יש כאן סטיה בתחומי ההיתר לגבולי האיסור, שאם כי אינו איסור, אבל הנהו הכשרה לו, אמצעי המוכרח להביא לידי איסור. אשר לא יראה את ההתחלה הזאת כגורם מכריע ימצא את הסוטה מוכרחת למעשיה וידון אותה לכף זכות, כאשר הננו מוצאים כיום זרמים שונים בספרות הנוטים להקטין עבירותיהם של עוברי עבירה ולהסבירם בתנאי מקום וסביבה.
[ביהדות אין יודעים מזה. אין מבחינים בין רצח בכוונה תחילה, לבלא כוונה תחילה. אין רואים התרגזות כאונס, רואים את האדם אחראי תמיד בכל התנאים. אצלנו הלל מחייב עניים כשם שר' אלעזר בן חרסום מחייב עשירים (יומא לה, ב)]
ואשר רואה סוטה בקלקולה לא רק שלא יוכל ללמד מזה לקח, כאמור, כי אם יתעלם מההתחלה, אף הוא יכנס לתוך מעגל ההכרח אשר אין מוצא ממנו, אלא גם לא יראה הצדקה למה שנעשה בסוטה זו, כי יראה אותה מוכרחת לכל זה. וכאן נותנת התורה את העצה: "יזיר את עצמו מן היין", כי כאן ההתחלה וכאן יש לראות במקופל את כל התוצאות. כאן עדיין פועל הרצון החופשי וכאן יש עוד אפשרות להמנע, והרוצה להמנע ידע כי מכאן עליו להתחיל ורק מכאן.
יש עכשיו, בין אלה המכנים את עצמם בשם מצלצל מאד של "אוהבי אדם", הרוצים להצדיק גם את הרשעות הגדולות ביותר הנעשות כיום באמתלא של טעות רעיונית, של מלוי חובה וכו' שכוונת כולם - הכרח. לשיטתם, הם צודקים. אוה"ע, שכל תפיסתם במעשה רע, אף בטובים ביותר, היא רק כשזה כבר מגיע לידי הביצוע הגס של רציחה שפלה, אבל אינם יכולים בשום אופן לתפוס שיש פשע רעיוני, שגם התחוקה הדמוקרטית מתעלמת ואינה רואה כל חטא בהטפה לרשעה, בהכשרה רעיונית למעשה נבלה. לשיטה זו נכונות עד לנורא מסקנותיהם. כי אכן, אם מתעלמים מהחטא הראשוני, אם כל תעמולת הזועה מותרת היא, מעכשיו אין באמת מקום לתביעה על המעשה, כי המעשה הרי הוא כבר תוצאה מוכרחת ממה שקדם לו. אולם, היהדות תובעת את הראשוניות, כאן היא מוצאה את הפשע, היא מתחקה אחרי השורש פורה רוש ולענה. וע"כ הוידוי הישראלי יש בו וידוי על אימוץ הלב, על עזות מצח, על עינים רמות, דברים שבעולם אינם מקובלים כדברים רעים. אדרבא, מחייבים את זה אפילו. כאן נקודת ההבדל.
ומשו"כ, אנו, כשהננו נמצאים במצב של ראית האנושות בנוולותה, אין לנו האפשרות להסתפק בלמידת לקח בשבילנו. כי אם הננו שונים מאחרים, הרי לא זכינו בזה מן ההפקר. "למה נברא אדם יחידי כדי שלא יהיו משפחות מתגרות זו עם זו" וכו' (סנהדרין לח, א). לא על רקע זה היא ההתחרות שלנו אתם, אם הננו בכל זאת רואים את עצמנו נעלים הרי זה בעבודתנו אנו, ביגיעת בשר ורוח של אלפי שנים, ששינו אותנו, שהטביעו עלינו את חותם הקודש, ע"י הוידויים מדי שנה בשנה הרואים את המחלה ביסודה, אשר אינם נותנים ממילא אפשרות להתפתחותה ולהתרחבותה. ומשו"כ הננו יודעים כי לא הלקח מועיל, כי גם אומה רשעה זו היה לה ללמוד לקח ממה שקדם לה. אולם, אין הדרך ללמוד לקח, ואף אנו נלך בדרכנו, ובצד המלחמה הגדולה לא נטוש את המלחמה הפנימית, שכאן הוא מקום התורפה וראשית התפתחות לכל המלחמה הגדולה שהננו רואים כיום לעינינו.
אולם, עוד למעלה מזה. כל אותה מלחמה גדולה של מלחמה בשטן הגדול הנה תלויה ועומדת בתוצאות המלחמה שבקרבנו אנו. ישראל לב האומות, והפרעה קטנה בלב גורמת לסיבוכים גדולים באברים המרוחקים. "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל" (שמות יז, יא), כי "כאשר יניח ידו", כשמתגברת רוח השטן בפנים ישראל, זה בהכרח מגביר גם בחוץ. "וראו כל עמי הארץ... ויראו ממך" (דברים כח, י). שפע קודש של אדם המעלה מבריחה את המזיקים מעליו. ואילו היה חזק רוח ישראל בקרבנו, היה מוכרח להשפיע השפעה מכריעה גם בעמים עד לשלילת אפשרות קיום דבר כזה של אומה רשעה בעולם. הרעה באה מאליה לעושי הרעה, זהו חוק אוטומטי שהרעה בישראל מולידה את הכח הפורע ממנה בכפלי כפלים. הננו רואים על כן, כי המלחמה כיום אין לה אפשרויות לתיקון רדיקלי של המכה, אדרבא, נראים הדברים שהרעל שהחיה הרעה הזאת הפיצה בעולם ישאר ויתסיס עוד עידן ועידנים. למה הדבר דומה, לדם מורעל שהיום הוא מתפרץ כמורסא בחלק אחד של הגוף ומחר במשנהו. תיקון לזה לא יהיה ניתוח באבר הנגוע, כי למחר זה יתגלה במקום שני. התיקון הרדיקלי הוא הריפוי השורשי, אבל את זה אין עושים כיום, כל המאמצים מכוונים כלפי הניתוח, שיכול רק לזמן קצר להכניס הבראה, אבל לא לאורך ימים.
התיקון העיקרי תלוי בנו. המלחמה הגדולה החיצונית תלויה היא איפוא במלחמה הפנימית שלנו. ואף דרך התשובה לחטא העולם אינו תלוי אלא בנו. "שובה ישראל" - זוהי תביעת התשובה העולמית, כי רק בישראל הדבר אפשרי. "'שחורה אני ונאוה' - שחורה אני בימות השנה ונאוה ביוה"כ, 'כאהלי קידר' - כאהלים הללו שהם כעורים מבחוץ ונאים מבפנים" (שהש"ר א'). אם רואים שנאוה אני ביוה"כ, שאפשר להתנער סימן שתמיד אין החטא קנין עצמי בנפש איש ישראלי. "'עשו איש שעיר ויעקב יש חלק' - לשני אנשים קווץ וקרח שעמדו על שפת הגורן. שניהם נתלכלכו זה אין לו במה יכפר וזה בא ויוה"כ ומכפר עליו" (ב"ר ס"ה ט"ו). בישראל אין החטאים מתוך פנים הנפש. "ויפח באפיו נשמת חיים", ומאן דנפח מדילי נפח (תניא בשם הזהר), זהו חלק אלוה ממעל ממש וזה אינו מסוגל לחטא. כל החטא אינו אלא לכלוך חיצוני - "אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים וכו'" (יומא פה, ב) טהרה מלשון לכלוך חיצוני. וע"כ השיבה לקב"ה הנה בעצם שיבת האדם לעצמו. הרדיפה אחר הבלי עולם אינה מספקת את איש ישראל ואם יש לו מנה רוצה מאתים, באשר החיפוש איננו בכיוון הנכון, באשר "הנפש לא תמלא" מזה שהיא מן העליונים. והרי זה דומה לאוכל קש וגבבא בשעת רעבון, שאין זה משביע. "שובה ישראל עד" - עד שתכיר ותדע ש"ה' אלקיך", שיש כאן התאמה מלאה וזהו הדבר היחידי שיכול להשביע את רצונך, כשתכוין את מעשיך לפי שורש נשמתך.
דימה ר"ע את הטהרה לזריקה ולמקוה (יומא שם), שני הדברים נחוצים. בראשון, המוזה אינו עושה שום דבר, בשני עיקר הפעולה ע"י המטהר. הננו נמצאים כיום במצב של הזאה . יה"ר שנדע גם לטהר את עצמנו במקוה ישראל ה' ונזכה לראות בהגלות כבודו על עמו ונחלתו.
"שתמליכוני עליכם" הוא ורק הוא, הוא הדרך לתקן עולם במלכות שדי. דרך היחיד אל הכלל, דרך המלחמה על התא היסודי הראשוני הבריא, דרך שהיא אולי ארוכה מתחילה, אבל קצרה בעצם. הכנסת גורם החטא לתוך האדם פנימה, אי הצדקתה בגורמי חוץ ותנאי חוץ הנה מצד אחד, אמנם, מצמצמת אותנו ביחס להכרת ערך עצמנו, ביחס לחשדנות ואי הבטחון העצמי, אולם מאידך משחררת אותנו, כי היא עושה אותנו תלויים בנו ורק בנו. אדרבא כל העולם כולו נעשה תלוי בנו - "שתמליכוני עליכם".
ע"כ אין התורה שמה לב למשטר החברותי, ע"כ אין אצלנו אותם התיקונים שמתקני עולם רוצים לזכות בהם את החברה, אנו סמוכים ובטוחים כי הכל תלוי באדם ורק בו ואידך פירושה, ואידך בא ממילא, ושינוי חיצוני איננו מועיל. המשל הידוע במנגנים, החלפת מקומות אינה מועילה.
(מכת"י)
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
"בזאת התורה" - איזו תורה?
איך עושים קידוש?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
אי אפשר לבד!
איך התפילה מקשרת אותנו לקב"ה?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
מה המשמעות הנחת תפילין?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
