ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חגים וזמנים
- חנוכה
- שבת ומועדים
- חנוכה
- עיונים בעניני חנוכה
אם כן מצינו שני טעמים בביאור המחלוקת בין בית הלל לבית שמאי.
א. כנגד הימים הנכנסים או כנגד הימים היוצאים.
ב. מעלין בקודש ואין מורידין, או כנגד פרי החג.
יש לשאול האם יש נפקא מינה בין הטעמים? נראה בפוסקים שיש כמה נפק"מ בין הטעמים.
א. האם צריך היכר בימים, למהדרין מן המהדרין?
השולחן ערוך (תרעא ב) פסק כדעת התוספות שמהדרין מן המהדרין כל אחד מבני הבית מדליק. ואילו הרמ"א פסק כדעת הרמב"ם שכל אחד מבני הבית מדליק. וז"ל השו"ע:
"כמה נרות מדליק? בלילה הראשון מדליק אחד, מכאן ואילך מוסיף והולך אחד בכל לילה, עד שבליל אחרון יהיו שמונה. ואפילו אם רבים בני הבית לא ידליקו יותר. הגה: ויש אומרים דכל אחד מבני הבית ידליק (רמב"ם), וכן המנהג פשוט. ויזהרו לתן כל אחד ואחד נרותיו במקום מיוחד כדי שיהא היכר כמה נרות מדליקין (מהר"א מפראג)".
ביאר הגר"א שדעת הרי"ף כרמ"א שכל אחד מבני הבית מדליק, משום שלא חוששים להיכר הנרות. וז"ל:
"וי"א. כ"כ הרמב"ם להלכה נראה שכן הוא דעת הרי"ף מדהביא מימרא דרבב"ח אר"י שני זקנים כו' כנגד פרי החג כו' דמעלין בקודש ואין כו' דלהאי טעמא לא חיישינן להיכרא דימים הנכנסין או היוצאים שכתב התוספות שם. וכ"מ בגמרא שם חד אמר כו' וחד אמר טעמא כו' דנ"מ בכה"ג כנ"ל ומסקנא דב' זקנים כמ"ד דמעלין בקודש כו'".
[ביאר בהערות הרב אלישיב שהגר"א דייק מכך שהרי"ף כתב את הטעמים והמעשה בצידון, אף שאין דרכו לכתוב מה שאינו להלכה. ועוד, שכתב בתחילה את הטעם השני של פרי החג ומעלין בקודש, ואגב הזכיר גם את הטעם של ימים הנכנסין והיוצאין].
אם כן עולה מדברי הגר"א שיש נפקא מינה בין הטעמים, לגבי השאלה האם חשוב לנו היכר של הימים.
ב. האם יש להדליק ביום השלישי שני נרות כאשר אין לו שלשה נרות?
כתב הרב שך (אבי עזרי חנוכה ד ה):
"ודע דמי שעומד בליל ג' ואין לו אלא ב' נרות, מכל מקום צריך להדליק ב' הנרות, ולא אמרינן שלא נשלם ההידור אלא בשלשה, ולכן ידליק רק נר אחד, שזה אינו, שבודאי שיש הידור כשידליק ב' הנרות, שאף אם אינו יכול לעשות ההידור בכולו, לא אמרינן שלא יעשה כלל, דלא גרע יום שלישי מיום שני, וזה פשוט וברור. ואינו צריך לפנים. ותמיהני על מ"ש בספר בית הלוי בהלכות חנוכה לדבר פשוט, שלא ידליק אלא נר אחד, ולא ידעתי על מה ראה ככה לחדש כן, ופשוט שאינו כן".
אך רוב הפוסקים לא כתבו כרב שך. הכתב סופר (או"ח קלה) כתב כדברי בית הלוי. וז"ל:
"מי שאין לו כ"כ שמן כדי להיות מוסיף והולך כ"כ נרות כמנין הראויה בלילה זו אם יוסיף כפי השמן שיש לו, או לא ידליק רק נר א' שהוא עיקר וחיוב מצוה כיון שאינו להיות מן מהדרים מה"מ בכולו, לפע"ד פשוט דמוטב שלא ידליק רק נר א' דע"י שמוסיף ואינו מוסיף כמנין הראוי' לאותה לילה כל המוסיף בזה גורע המנין וממעט בנס של לילה זו, וכשאינו מדליק רק נר א' אינו בבל תגרע כי נר א' אינו לזכרון רק לגוף הנס ולא למספר הימים כנ"ל פשוט".
וכן כתב המ"ב (תרעא ה) על פי החיי אדם והכתב סופר. וכן כתב ערוך השולחן (תרעא י).
וכן כתב מרן הראי"ה קוק במשפט כהן (סי' צה), וז"ל:
"ובטעמא דמעלין בקודש ואין מורידין, בנר חנוכה, נ"ל ברור שאין זה ענין לחייב בכל הפרטים העלאה ולאסור הורדה, גם במקום שנזדמן לו שהי' לילה אחד בהידור ואח"כ לא אפשר לו, אלא דעל עיקר התקנה קאי, דתקנו להוסיף ולא לגרוע, משום מעלין בקודש. אבל מ"מ הסדר של העלי' צריך להיות כתיקון חכמים, ואנחנו לא מצאנו שתקנו חכמים כ"א או שיקיים המצוה בלא הידור, ויהי' נר לכל לילה, או שיוסיף ע"פ המנין של הימים להעלות בקודש, אבל אם אין לו כפי מספר הימים ודאי צריך לקיים המצוה כהלכתה בלא הידור, ולא יבדה לעצמו צורה של מצוה במנין של נרות, שאינו לפי התקנה של ההידור דמוסיף והולך, ואם נזדמן לו שלילה אחד הי' יכול לקיים ההידור, ואח"כ אינו יכול, אנוס הוא ורחמנא פטריה, ולא יצויר בשביל כך שידליק כמנין הנרות של לילה אחר, דהא לא הוי לא בתכונה של עיקר המצוה ולא בתכונה של הידורה הקבוע ע"פ חז"ל. והוי כסוגיא דגיטין ט"ו ב' או כולו בקיום הגט או כולו בתקנ"ח, והדוגמאות המובאות לזה שם בהאיבעיות, וה"נ י"ל או כולו בדין עיקר המצוה או כולה בהידורה, ואם ידליק בלילה ג' שני נרות הוי חציה בעיקר המצוה וחצי' בהידור, ולא מצאנו דפשיט לן ענין כזה, ע"כ ודאי אין לחדש צורה כזו במצוה". עכ"ל.
הרי שאם אין לו שלשה נרות ביום השלישי אין להדליק שנים משום שיש לעשות כפי שתיקנו חז"ל, ואין לבדות צורה של מצוה.
וראה בחזון עובדיה (חנוכה עמ' לא) שכתב בצורה נחרצת שלא כדברי הרב שך אלא כמרן הראי"ה קוק וכמשנה ברורה ע"ש. וכן כתב הרב אלישיב (הערות שבת כא:).
ג. מה יעשה בתחילת חנוכה כאשר אין לו ל"ו נרות?
כתב השפת אמת (שבת כא:):
"אכן נראה דנ"מ אם אין לו ל"ו נרות להיות מקיים מצות מוסיף והולך בכל הלילות ויש לו עשרים נרות וכדומה דלטעם היכר הימים יתחיל לקיים המצוה כל מה דאית לי' ב' וג' לילות ובשאר הלילות ידליק אחד אחד כיון דעכשיו יש לו יקיים עתה המצוה כתיקונה אבל לטעם דמעלין בקודש צריך להניח ללילות אחרונות ההידור כסדר כל העולם ובלילות ראשונות ידליק אחד אחד כדי שלא להוריד בקודש".
הרי שלדעת השפת אמת כאשר אדם יודע שאין לו את כל סכום הנרות כדי להדליק מהדרין מן המהדרין יש לו להדליק בתחילת חנוכה רק אחד כמהדרין, ורק אחר כך יעבור להיות מהמהדרין מן המהדרין, ולא יתחיל כמהדרין מן המהדרין כדי שלא יצטרך לרדת, והרי מעלין בקודש ואין מורידין.
אך בהערות הרב אלישיב (שבת כא:) כתב שאין הכרח בדברי השפת אמת. וז"ל:
"והנה השפת אמת כתב נ"מ אחרת דהנה כל נ"ח הם ל"ו נרות, והנה מי שיש לו רק ט"ו נרות כיצד יעשה האם יתחיל בהידור ויעלה עד שלא ישאר לו רק א' א' לכל לילה או שבתחילה ידליק א' א' ואח"כ יוסיף דלכאורה יש לתלות זה בב' הטעמים דלטעם כנגד ימים היוצאין והנכנסין א"כ בתחילה יהדר עד שלא ישאר בידו, אך לטעם דמעלין בקודש הר"ז אסור לפחות לבסוף.
אמנם ז"א מוכרח כלל, דיסוד דמעלין בקודש ואין מורידין היינו את החפץ עצמו וכגון בגדי כה"ג אסור להורידם לבג"כ הדיוט, או כה"ג עצמו שעבר א"א להורידו לכהן הדיוט.
אך כאן כל יום אינו מתייחס ממש לשלפניו שנאמר בו אין מורידין וממילא אסור לו לפחות דכל יום הוא לעצמו. ופרי החג יוכיחו, דל"ה סתירה למעלין בקודש.
ומש"א לב"ה מעלין בקודש הוי טעם להוסיף אבל אי"ז ממש דין דמעלין בקודש ונקטו כן דומיא דזה". עכ"ל הערות הרב אלישיב.
כלומר שלדעת הרב אלישיב אין איסור להוריד במספר הנרות, מדין מעלין בקודש ואין מורידין, אלא שבית הלל אמרו שיש טעם מסוים לקבוע שמוסיפין והולכים ולא פוחתים והולכים. עכ"ד הרב אלישיב.
יש מקום לומר שגם אם היה ממש דין מעלין ולא מורידין אפשר שבכל זאת היה נכון להתחיל להדליק בתחילת חנוכה כמה שאפשר ואחר כך הוא אנוס.
ואולי שאלה זו תלויה גם בשאלה שנחלקו בה הרדב"ז (ח"ד סי' יג) והחכם צבי (סי' קו), לגבי מי שבבית האסורים ויכול לצאת יום אחד, איזה יום יצא, ואכמ"ל.
ד. מי שיש לו ימים ספורים עד סוף חנוכה, האם ידליק שמונה נרות בתחילת ימי חנוכה?
בספר חשוקי חמד (נדה דף טז ע"א - ענין א) כתב בשם השפתי צדיק (חנוכה אות מב) שחולה שהרופאים אמרו לו שלא יחיה כל ימות החנוכה, כי אם ביום הראשון, ידליק ביום הראשון של חנוכה שמונה נרות, וטעמו שנאמר בגמרא בשבת (דף כא ע"ב) בית שמאי אומרים יום ראשון מדליק שמנה, מכאן ואילך פוחת והולך, ובית הלל אומרים יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך, אמר עולא פליגי בה תרי אמוראי במערבא, רבי יוסי בר אבין ורבי יוסי בר זבידא, חד אמר טעמא דבית שמאי כנגד ימים הנכנסין, וטעמא דבית הלל כנגד ימים היוצאין, וחד אמר טעמא דבית שמאי כנגד פרי החג [שפוחתין והולכין], וטעמא דבית הלל דמעלין בקדש ואין מורידין, אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן שני זקנים היו בצידן אחד עשה כבית שמאי, ואחד עשה כדברי בית הלל זה נותן טעם לדבריו כנגד פרי החג, וזה נותן טעם לדבריו דמעלין בקדש ואין מורידין.
ולכאורה משמע שהמחלוקת בין שני הטעמים הוא שלטעם הראשון בית הלל סוברים שביום הראשון צריך להדליק דוקא אחד כנגד ימים הנכנסים, ולטעם השני, בית הלל גם מודים לבית שמאי שהיה צריך להדליק ביום הראשון שמונה כנגד פרי החג, אלא שאי אפשר כיון שמעלין בקודש ואין מורידין, ומשמע בגמרא שרבי יוחנן פסק כמו הטעם השני של פרי החג, ולפי זה כתב בשפתי צדיק שמי שהוא חולה והמומחין אומרים לו שלא יחיה יותר מיום אחד, או ההולך בשיירא ויודע שלא יוכל להדליק רק יום אחד, ידליק שמונה נרות, וזה גם לבית הלל כיון שכל טעמם שאין עושין כבית שמאי הוא משום שמעלין בקודש, אבל אם ממילא לא יוכל לעלות בקודש מודים שידליק ביום הראשון שמונה.
והסתפק השפתי צדיק מה הדין אם למחר יחיה אם ידליק ז' שיעשה ככל דברי בית שמאי, או יחזור לדברי בית הלל, ונראה שידליק כל יום שמונה, ויקיים על כל פנים ואין מורידין. עכ"ד החשוקי חמד בשם השפתי צדיק.
וצ"ע בדברי השפתי צדיק מכמה טעמים:
הערה אחת כתב החשוקי חמד: "נראה שמה שנקט חולה שהרופאים מייאשים אותו, שיגרא דלישנא נקט, אבל למעשה נראה שחולה שהרופאים אומרים שיחיה רק עוד יום אחד, ידליק ביום הראשון נר אחד, כי הרופאים אינם נאמנים על כך, כי התורה נתנה להם סמכות רק לרפאות, ולא לקצוב חיים ולייאש בני אדם, ובפרט בימי חנוכה שהוא זמן ניסים. שהנה בשערי תשובה (סימן קפז סק"ג) הקשה בשם הבכור שור, על דברי הרמ"א שכתב שמי ששכח 'על הניסים' יאמר בהרחמן, 'הרחמן הוא יעשה לנו נסים כמו שעשה לאבותינו'. וקשה שהרי מוכח בברכות שאין להתפלל שיעשה לו נס, ויעו"ש מה שתירץ, ובאורח נאמן (אות כב) תירץ על פי הנאמר בראש השנה (דף יא ע"א) בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל, כיון שכבר נעשו נסים בחודש הזה קל הוא שיוכפל עשיית הניסים, ולפי זה אומרים גם בחנוכה, שיש בטעם להעשות נסים בימים אלו, כיון שכבר עשה נסים בימים ההם בזמן הזה". עכ"ל החשוקי חמד.
ועוד הערה בדברי השפתי צדיק: מה שכתב שאם הבריא, ימשיך להדליק שמונה עד סוף חנוכה, שאסור להוריד במספר הנרות, יצוין שזה כשפת אמת הנ"ל, ולא כגרי"ש אלישיב הנ"ל שסבור שאין איסור להוריד במנין הנרות.
והערה עיקרית בדברי השפתי צדיק: נראה שיש לעשות כפי שתיקנו חז"ל. לענ"ד מסתבר שהטעם שנאמר שמעלים בקודש ולא מורידים הוא מסביר מדוע תיקנו לעלות במספר הנרות ולא לרדת. ומכיון שתיקנו כן, ממילא יש להדליק במספר הנרות ככל עם ישראל, גם אם אדם מסוים יש לו סיבה שהוא לא יכול לעשות כטעם של מוסיף והולך. ודברינו כעין דברי המשפט כהן הנ"ל.
ה. בית הלוי (חנוכה) כתב כעין דברי השפתי צדיק, לגבי מי שמיום החמישי והלאה אין לו אלא ארבע נרות ולא יכול לקיים 'מוסיף והולך', וכתב שידליק כמספר של בית שמאי בחשבון של פוחת והולך. וז"ל:
"וגם להתוס' נ"מ לדינא בהך פלוגתא באין לו כל הצורך מיום החמישי ולמעלה ואין לו רק ד' נרות דלטעם הראשון לא ידליק לב"ה רק נר אחד דבארבע ליכא הידור כלל אבל לטעם השני דגם ב"ה מודים דהיו יכולין לעשות הידור של הנכנסין ורק משום מעלין בקודש א"כ כשאין לו רק ארבע ידליק ד' ויהיה ההידור כנגד ימים הנכנסין". עכ"ל הבית הלוי.
דבריו מחודשים, והם כעין דברי השפתי צדיק הנ"ל.
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
תכלת, שושנה, ופרץ שמחה, איך הכל קשור?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
סודו החינוכי של חודש שבט
איך ללמוד גמרא?
הלכות שטיפת כלים בשבת
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
בדיקת פירות ט''ו בשבט
הלכות קבלת שבת מוקדמת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
