ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא בתרא
עד כמה אדם מחויב כלפי שכנו? האם סביר למנוע שימוש כרצון האדם על מנת לאפשר לשכנו תועלת? לדוגמא, לראובן יש עצים שככל הנראה גם יונקים מעומק שטחו של שמעון – האם מותר לראובן לאגור את מי הגשמים או לשים דשא סינטטי באיזור זה כך שלא יגיעו המים לשרשיו של שמעון?
אומרת המשנה (כב, א):
מי שהיה כותלו סמוך לכותל חבירו, לא יסמוך לו כותל אחר אא"כ הרחיק ממנו ארבע אמות.
המקרה והדין כפי שהם מובאים במשנה אינם ברורים דיים, ואכן הגמ' לאלתר מתחילה בביאור המקרה ולמסקנה מנמקת את האיסור משום דוושא. וכך אומרת:
אלא אמר רבא, הכי קתני: מי שהיה כותלו סמוך לכותל חבירו ברחוק ארבע אמות ונפל, לא יסמוך לו כותל אחר אלא אם כן הרחיק ממנו ד' אמות; מ"ט? דדוושא דהכא מעלי להתם.
ויש לברר, אם מדובר שסמיכת הכותל מהווה נזק אזי מדוע הותר לראשון לסמוך למיצר ולא להתחשב באפשרות אולי שכנו גם כן ירצה לבנות כותל? ועוד צ"ע בעצם הדין, מ"ט הדבר אסור והרי אין כאן שום נזק כלפי השני, וזאת בשונה מכל שאר נזקי הפרק?
נראה כמה כיוונים שונים בדברי רבותינו הראשונים:
קונה מהמלך
הרשב"א (ד"ה מי שהיה כותלו) מסביר שכיון שאין כאן נזק של ממש במניעת הדוושא, אלא גרימת הרחקה, יכול הוא לסמוך ראשון. שכל מה שרבא אמר בתחילת הפרק שהבא לסמוך אינו סומך אינו אלא בדבר המזיק ממש. אך עדיין קשה, מדוע שהקדמתו את שכנו תזכהו בשעבוד שטח חבריו אליו לטובת הדוושא? ועל כך עונה הרשב"א:
וכתב הרב מורי ז"ל משום הרב ר' שלמה בר אברהם ז"ל דמתני' בלוקח מן המלך דבסתמא נשתעבדו לו ד"א קרקע חוץ לכותלו לדושא הילכך חברו הלוקח גם הוא מן המלך כשבא לסמוך לו צריך להרחיק ד"א שכבר נשתעבדו לו, ע"כ.
דהיינו אין כאן זכות מיוחדת הנקנית במעין 'עורמה' של הקדמת השכן, אלא זוהי זכות הקנויה מאת המלך, או בזמננו השלטון המקומי. עניינה של הזכות היא שחלק מהשטח של השני משועבד להילוך עבור הראשון עד אשר הכותל יתחזק כדבעי.
לוקח מן ההפקר
אפשרות נוספת מביא הר"ן (כב, ב ד"ה וקמא):
וה"ה במי שבא לבנות בקרקע של הפקר דמי שבנה שם כותל זכה בד' אמות חוץ לכותלו לדושא וחברו המחזיק בה אחר כן אינו רשאי לעשות שם כותל.
אין כאן זכות מיוחדת שנלקחת שלא ביושר, אלא חלק מהזכויות אותן קנה כאשר עלה על שטח ההפקר. ועל השני שהגיע אחריו מחויב לו לעניינים מסויימים בהם זכה הראשון. ובכך מובן מדוע הותר לראשון לא לסמוך – משום שלא היה שם שום דבר.
החזיק בדוושא
אפשרות שלישית להבנת השעבוד מבאר רבינו יונה:
ונראה בעיני שהמשנה הזו כענין מה ששנינו בסופה החלונות מכנגדן ד' אמות, והא ודאי לאו כל הימנו לשעבד לו ד"א בקרקע חברו לחלונותיו, אלא משנתינו כגון שהחזיק בחלון זה ג"ש, וטוען שחברו נתן לו רשות לפתוח חלון זה ע"מ שלא יאפיל עליו. או שקנו ממנו שעבוד ד"א לחלון זה, דחזקת חלון הויא חזקה לד"א כנגדו, שמשתעבדות לו שלא יבנה בהם כדי שלא יאפיל. וכן לענין דוושא, כיון שהחזיק בכותל ג"ש וזה לא מיחה בו, הויא הכותל חזקה לשעבוד ד"א לדוושא, כמו שהחלון חזקה לד"א כדי שלא יאפיל.
כלומר, אין צורך בשעבוד מגבוה או מההפקר, אלא מדובר בפשטות שהשני התיר לראשון לעשות כן. ומה שהביא את רבינו יונה לפרש, זוהי המשנה גופא, כפי שכותב. יש שייכות בין הרישא של המשנה לסיפא, וכיון שכן נסבירן באופן זהה והוא חזקת השימוש. 'רווח' שיש מכך הוא ההמנעות מהעמדה רחוקה של שעבוד המלך או הפקר, אוקמיתא שעל פניו נראית רחוקה.
שיטת התוס' - מזיק
התוס' (כב, א ד"ה וקמא) שואלים לפי רבא הסובר שאסור לסמוך בור למיצר אפילו אם אין שם עוד בור, מדוע לא אסרו על הראשון לסמוך את כותלו לקו הגבול שבין שתי החלקות?
עונה התוס' שרבא אסר במקרה בו הראשון ייצר נזק של ממש לשני, אך במקרה זה לא ייוצר נזק אלא מניעת טובה, כלשון הרמב"ן, מהראשון. ובכגון זאת, לא אוסר רבא לסמוך.
אומר קצה"ח (קנה, ס"ק ו) שמעצם קושיית התוס' משמע שלא מקבל את האוקמיתות של שעבוד מהמלך או זכייה מהפקר, ובלשונו:
ואי הוי ס"ל לתוספות דדוקא בקנו מן המלך או מהפקר, א"כ לא הוי מקשי תוס' מידי דקמא היכי סמיך.
וממשיך קצה"ח לבאר את טעם השעבוד, ומסקנתו דלא כתוס', אלא שחובה להסביר כרמ"א (קנה, יד) שפסק את דברי רשב"א ור"ן הנ"ל, שהנידון הוא בשעבוד מהמלך או הפקר.
אך קשה לי בהבנת דברי קצה"ח, שהרי הרשב"א עצמו שואל אותה שאלה ועונה אותו התירוץ וכפי שפתחנו, ולמרות זאת מתרץ מלך או הפקר. ושמא י"ל שעצם ההתעלמות של תוס' מהתירוצים הללו משמע דלא ס"ל כמותם. ועדיין צ"ע שהרי קצה"ח למד זאת מעצם השאלה ולא מהתירוצים.
מניעת טובה כנזק
מכל מקום, לכל הפחות אליבא דקצה"ח, העולה מעצם שאלת התוס' הוא שבעקרון, מניעת הטובה מהראשון היא מעין נזק, ועל כן מחוייב להרחיק. אלא שבמקרה בו אין שום צד שני לא אסרו על הראשון לסמוך כיון שאחרי הכל אין כאן אלא מניעת טובה מדבר שעוד אינו קיים. וחובת ההרחקה לראשון תהיה בעצמה נזק ישיר יותר לראשון.
אך הקושיא הגדולה על דברי התוס' היא מדוע יש זכות לראשון? אם מחשיבים את המניעה כנזק שהרי מחייבים את השני להרחיק, מדוע לא ירחיק גם הראשון ולא יזיק את חבירו השני שלא יוכל להשתמש שם בעתיד לגמרי כרצונו?
וכותב באילת השחר (עמוד קיז ד"ה ואפשר):
ואפשר דהנה אם הי' עושה איזה דבר שימנע מלצמוח פירותיו של חבירו הי' לגבי הרחקה גדר מזיק אע"ג דאינו אלא מונע שלא יגדל הפירות שלא צמחו עדיין... והנה אפי' אם להלכה לגבי גדר חיוב תשלומין דמזיק אינו חייב מ"מ לענין הרחקה ודאי יש סברא דכיון דבדרך הטבע זה צריך לגדול אז צריך להרחיק מלקלקל זה והוי כהיזק.
כלומר, אינו דומה לנזקים של אילן ובור וכ"ש שאינו כמו דיני מזיק של ב"ק, אך זהו מצד תשלומי הנזק. אך הכא בפרקין עסקינן בדיני שכנים ובעיקר בחובת הרחקת הנזק עסקינן. ושם גדרי הנזק לעניין הרחקות שונה. וזאת משום שראוי להתחשב בשני אם הדבר מזיק לו. ונראה לי להוסיף שהסברא בלתבוע הרחקה הינה הגיונית בפרט בדבר שאינו נצחי אלא תלוי בזמן. שכן הגמרא מסיימת שחובת ההרחקה היא בכותל גינה של עיר חדשה, משום שבעיר ישנה כבר אין צורך.
להערות - [email protected]
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
הסוד שמאחורי חגיגות פורים בעיר ירושלים
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
ללמוד להתייחס
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
האם הניסים שקרו במצרים יכולים לקרות גם היום?
הלכות שטיפת כלים בשבת
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
