בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • לך לך
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

נריה בן אורה יוכבד

גליון 421

ברך עלינו

ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך, כאשר דיבר אליו ה' - קיום מצוות לשמה, והיה ברכה - מגן אברהם, נחום איש גם זו, כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה, אומרת למלאך 'הך' והוא מכה, אפילו שכנות עם אנשים מושחתים אינה מפריעה ללוט, הבטחת הארץ לאברהם אבינו, הכהונה עברה לאברהם, דיני ברך עלינו - ותן טל ומטר לברכה.

undefined

הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל

ה חשוון תשס"ח
16 דק' קריאה
ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך
פרשת השבוע פותחת בציווי שנצטוה אברהם אבינו לצאת מארצו וממולדתו, ובברכות שהובטחו לו:
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה. וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (בראשית יב, א-ג).

אומר רש"י:
"לך לך - להנאתך ולטובתך" וכו' ואעשך לגוי גדול - לפי שהדרך גורמת לשלשה דברים, ממעטת פריה ורביה, וממעטת את הממון, וממעטת את השם, לכך הוזקק לשלש ברכות הללו שהבטיחו על הבנים, ועל הממון, ועל השם. וזהו ואגדלה שמך, הריני מוסיף אות על שמך, שעד עכשיו שמך אברם מכאן ואילך אברהם, ואברהם עולה רמ"ח כנגד איבריו של אדם", עכ"ל.

ובנוסף לברכה זו, עוד ברכו בממון רב, בכח הברכות, ועוד.

כאשר דיבר אליו ה' - קיום מצוות לשמה
והנה, למרות שברכות אלו אמורות ללוות את אברהם אבינו בדרכו, לעודדו ולשמחו, מעידה התורה שלא היה לאברהם שום עניין בכל הברכות ולא נתכוון אלא לקיים את רצון בוראו בלבד, וזהו שכתוב (שם, ד) "וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה' " - כל כוונתו ומגמתו היתה רק לקיים את רצון הבורא - 'לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה', ולא בשביל לקבל טובת הנאה.

וז"ל בעל 'אור החיים הקדוש' (שם, פסוק יד, בד"ה עוד ירצה):
"להיות שאמר לו הקב"ה הבטחות תועליות הרבה כשילך לו מארצו וכו' אם כן הגם שילך יסבור הרואה כי אין להחזיק לו טובה על זה, שאפילו קל שבקלים כשיראה כל התועליות ימהר ליסע, לזה הודיע הכתוב צדקתו של אברהם כי מה שהלך לא לצד ההבטחות האמורות אלא לעשות רצון ה'. ודקדק לומר 'כאשר דבר' ולא 'כאשר אמר' כמו שהתחיל בתחילת הפרשה ויאמר ה' לאמת כדברינו", עכ"ל.

ועל כן לפני כל עשיית מצוה טוב לומר "לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה". הרב חיד"א בפירושו לספר רות מביא מעשה ברב גדול שלגלג על ה'לשם יחוד', וכתב עליו הרב חיד"א שהוא טועה בדבר זה, ואותו רב נענש וטעה בדבר הלכה והתיר לגלח בחול המועד (עיין למחזיק ברכה ס' קל"א).

והיה ברכה - מגן אברהם
כתוב (בראשית יב, ב)
"וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה".

אומר רש"י:
"ואעשך לגוי גדול זהו שאומרים (בתפילה בברכה ראשונה) אלקי אברהם, ואברכך זהו שאומרים אלקי יצחק, ואגדלה שמך זהו שאומרים אלקי יעקב. יכול יהיו חותמין בכולן, תלמוד לומר והיה ברכה, בך חותמין ולא בהם".

ולכאורה, מה אכפת לאברהם אבינו שיחתמו בכולם ויאמרו "בא"ה מגן אברהם יצחק ויעקב" ?!
אלא, גם לאברהם וגם ליצחק וליעקב היו מלחמות בחייהם, ולמרות זאת ברכת "מגן אברהם" נקראת ע"ש אברהם אבינו ע"ה, כיון שנעשה לו נס שהיה לוקח עפר ומשליכו ונעשה לחיצים, כעניין שנאמר (ישעיהו מא, ב) "יִתֵּן לְפָנָיו גּוֹיִם וּמְלָכִים יַרְדְּ יִתֵּן כֶּעָפָר חַרְבּוֹ" - מכאן למדו, שנהפך העפר לחרבות וחיצים ובהם היה מנצח במלחמותיו, מה שלא היה אצל יצחק ויעקב.
וכשאנו אומרים "מגן אברהם", אנו מבקשים מהקב"ה שילחם למעננו ויגן בעדנו ונתגבר על האויבים כמו שהיה אצל אברהם אבינו.

נחום איש גם זו
הגמרא מספרת שפעם אחת רצו ישראל לשלוח דורון לקיסר ושלחו את נחום איש גמזו שמלומד בניסים, עם תיבה מלאים אבנים טובות ומרגליות. בדרך התארח נחום איש גם זו במלון, והאנשים שם גנבו את האוצרות שבתיבה ומילאוה בעפר. הגיע נחום לקיסר, והלה פתח את התיבה ומשראה את העפר ביקש להרוג את כל היהודים, אמר נחום איש גם זו 'גם זו לטובה'. בא אליהו הנביא ונדמה כאחד השרים ואמר לקיסר שמא עפר זה מזמן אברהם אבינו שכשהיה זורקו לאויר נעשה כחצים ככתוב (ישעיה מא, ב) "יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו". נטל הקיסר מעט מהעפר וזרקו, והנה נעשה לחיצים, וכך הוא הצליח לגבור על אחת מהמדינות שלא הצליח לכבוש. מילא הקיסר את התיבה באבנים טובות ושלח את נחום איש גם זו בכבוד ויקר. בדרך, שוב שהה נחום איש גם זו באותו מלון וכששאלוהו אנשי המלון לפשר הכבוד שעשו לו, סיפר להם את שאירע. הלכו אנשי המלון וסתרו את ביתם והביאו את כל העפר לקיסר ואמרו לו שעפרו של נחום איש גם זו, הוא משלהם. ניסה הקיסר את עפרם אך שום דבר לא קרה, וגזר הקיסר דינם למיתה (עיין תענית כא ע"א).

כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה
הגמרא במסכת ברכות אומרת (דף יב ע"א): שכל ברכה שאין בה מלכות שמים אינה ברכה.
שואלים התוספות (שם בדף מ' ע"ב בד"ה אמר אביי): הרי בברכת אבות בתפלת שמונה עשרה אנו אומרים "מגן אברהם" ואין בה מלכות שמים?
ועונים התוספות: "וברכות של שמונה עשרה אין בהן מלכות דאינן באין בפתיחה ובחתימה אין שייך מלכות אבל אלהי אברהם הוי כמו מלכות דאברהם אבינו המליך הקב"ה על כל העולם שהודיע מלכותו", עכ"ל.

אומרת למלאך 'הך' והוא מכה
כתוב
"וַיְנַגַּע ה' אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים וְאֶת בֵּיתוֹ עַל דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם" (בראשית יב, יז).
אומר רש"י:
" על דבר שרי - על פי דיבורה אומרת למלאך הך והוא מכה".
שרה אמנו היתה שבויה בבית פרעה, ואעפ"כ היא אינה פוחדת מפרעה, אלא אמרה למלאך 'הך' והוא מכה. ופרעה התפלא מהיכן נכנס זה שהיכהו וכיצד הצליח לעקוף את כל שומרי בית המלך.

אפילו שכנות עם אנשים מושחתים אינה מפריעה ללוט
כתוב (בראשית יג, ז) "ויהי ריב בין רעי מקנה אברהם ובין רעי מקנה לוט". על מה היה הריב ?
אומר רש"י:
" ויהי ריב - לפי שהיו רועיו של לוט רשעים ומרעים בהמתם בשדות אחרים ורועי אברם מוכיחים אותם על הגזל והם אומרים נתנה הארץ לאברם ולו אין יורש ולוט יורשו ואין זה גזל והכתוב אומר והכנעני והפריזי אז יושב בארץ ולא זכה בה אברם עדיין".

ויש מסבירים, שהריב בין הרועים עלול היה להביא לריב בין אברהם אבינו ללוט, לפי שכל אחד היה מצדיק את הרועים שלו. ולכן אמר אברהם ללוט "אל נא תהי מריבה ביני ובינך ובין רועי ובין רועיך".
ללוט לא אכפת לאן ילך, וכל מה שמעניין אותו, זה מקום שבו הוא יכול לשגשג בגשמיותו, אפילו אם לשם כך יקריב את רוחניותו, ואת שנות גדלותו בבית אברהם אבינו. וכתוב (בראשית יג, י-יב)
"וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה לִפְנֵי שַׁחֵת ה' אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה כְּגַן ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בֹּאֲכָה צֹעַר וכו' אברם ישב בארץ כנען ולוט ישב בערי הככר ויאהל עד סדום". אבל סדום, היתה גם ובעיקר מאוכלסת באנשים רעים וחטאים, וכמו שהתורה כותבת (שם פסוק יג) "וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַה' מְאֹד".
כותב רש"י (שם): "ואנשי סדום רעים - ואף על פי כן לא נמנע לוט מלשכון עמהם. ורבותינו (יומא לח) למדו מכאן (משלי י, ז) 'שֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב'. רעים - בגופם. וחטאים - בממונם. לה' מאוד - יודעים רבונם ומתכוונים למרוד בו", עכ"ל.
ולמרות הכל לא נמנע לוט מלשבת אתם.

הבטחת הארץ לאברהם אבינו
כתוב
"וַה' אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה. כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם" (בראשית יג, יד-טו).

אומר בעל 'אור החיים הקדוש' (שם בפסוק טו):
"כי את כל הארץ וגו' - הנה ידוע כי שיעור חוש הראות הוא מוגבל באדם את אשר ישיג לאור השמש, וכאן עשה לו ה' נס שנתקרבו קצות הארץ וראה הכל, ובאמצעות הדבר החזיק בכל הארץ כי אין לך חזקה גדולה מזו שיעתק צור ממקומו להתקרב לפני אדוני הארץ, ולא ירחיק דעתך דבר זה כי מצינו שקפצה הארץ לעבדו (ב"ר פנ"ט) וגם נקפלה תחת בניו (חולין צא)".


מסירות נפשו של אברהם להציל את לוט
בפרשה אנו קוראים על מלחמת ארבעת המלכים את החמשה, (בראשית יד, ח-ט)
"וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם וּמֶלֶךְ עֲמֹרָה וּמֶלֶךְ אַדְמָה וּמֶלֶךְ צביים צְבוֹיִם וּמֶלֶךְ בֶּלַע הִוא צֹעַר וַיַּעַרְכוּ אִתָּם מִלְחָמָה בְּעֵמֶק הַשִּׂדִּים. אֵת כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם וְאַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר וְאַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר אַרְבָּעָה מְלָכִים אֶת הַחֲמִשָּׁה".

מלחמה זו, היתה לכאורה אמורה להסתיים בהפסד גמור לרעת מחנה אברהם אבינו לפי שהיו מועטים נגד רבים מהם, ולמרות הכל לא נבהל אברהם והלך למלחמה ונצחם לבסוף; וכמו שרש"י כותב: "ארבעה מלכים את החמשה - ואף על פי כן נצחו המועטים, להודיעך שגבורים היו, ואף על פי כן לא נמנע אברהם מלרדוף אחריהם".
וכדי להבין מה זירז את אברהם אבינו לצאת בחרוף נפש למלחמה כל כך מסוכנת, צריכים לראות את דברי רש"י שכותב דבר מעניין, על זהותם של אותם חמשת המלכים, וז"ל (שם יד, א) "אמרפל - הוא נמרוד שאמר לאברהם פול לתוך כבשן האש" (כלומר, נקרא אמרפל מלשון נוטריקון של "אמר פול"). אותו נמרוד הרשע היה בין המלכים שנלחמו בסדום ועמורה ונצחום ולקחו את לוט בשבי. כאן נבהל אברהם, עד כדי כך שלמרות כל הסכנות יצא למלחמת חרמה נגדם. בהלתו של אברהם אבינו היתה בגלל חילול ה'.
איזה חילול ה' ראה אברהם אבינו שיצא משבייתו של לוט בידי נמרוד? הדברים מבוארים על פי דברי חז"ל שאומרים שכשיצא נמרוד לראות את השבויים, ראה ביניהם את לוט, וְחָשָׁבוֹ לאברהם, כי באמת היו דומים וכמו שאמר אברהם ללוט (בראשית יג, ח) "כי אנשים אחים אנחנו", ומבאר רש"י על פי מדרש אגדה: "דומים בקלסתר פנים", אבל לוט אמר לנמרוד, שאין הוא אלא בן אחיו של אברהם. שמח נמרוד שמחה גדולה כי כעת כולם יאמרו שנמרוד נצח את אברהם. ואברהם אבינו הרי הוא פרסם את שמו של הבורא בעולם, וחשש מחילול ה' ולכן יצא להלחם נגד נמרוד.

הכהונה עברה לאברהם
כתוב
"וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן. וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְקֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. וּבָרוּךְ קֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל" (בראשית יד, יח-כ). אומרת הגמרא (נדרים לב:) שמלכי צדק ברך את אברהם תחילה ואחר כך את הקב"ה, אמר לו אברהם "וכי מקדימין ברכת עבד לברכת קונו" ? ובשכר זאת, אומרים חז"ל, נתן הקב"ה לאברהם את הכהונה באמור לו "אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק - על דיבורו של מלכי צדק", והוא מלכי צדק כהן ואין זרעו כהן, אבל אברהם וזרעו כהנים.

אם מחוט ועד שרוך נעל
כתוב "ויאמר אברם אל מלך סדום וכו' אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך ולא תאמר אני העשרתי את אברם" (בראשית יד, כב-כג).
ואילו כשירדו למצרים אומר אברהם לשרה "אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך". אומר רש"י: "למען ייטב לי בעבורך - יתנו לי מתנות". ויש לשאול, וכי אברהם אבינו כעת כן רוצה כסף?! אלא אמר אאע"ה: כיון שבני ישראל ירדו למצרים ויעבדו עבודת פרך, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לכן אני עכשיו לוקח מהמצרים על החשבון.

במה אדע כי אירשנה
על שאלתו של אברהם אבינו (בראשית טו, ח) "במה אדע כי אירשנה" ששאל בברית בין הבתרים, אמרו חז"ל (מגילה ל"א ע"ב): "אמר אברהם לפני הקב"ה, רבונו של עולם שמא חס ושלום ישראל חוטאים לפניך ואתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה? אמר לו (הקב"ה) לאברהם - לאו. אמר לפניו, רבש"ע, במה אדע ? אמר לו: קחה לי עגלה משלשת וגו'. אמר לפניו, רבש"ע, תינח בזמן שבית המקדש קיים, בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם? אמר לו כבר תקנתי להם סדר קרבנות, כל זמן שקוראין בהן מעלה אני עליהן כאילו מקריבים לפני קרבן ומוחל אני על כל עוונותיהם".

יהי רצון כאילו הקרבתי חטאת
וכתוב (ויקרא ז, לז)
"זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם ולמילואים ולזבח השלמים".

אומרים חז"ל, אם קורא פרשת חטאת מעלה עליו כאילו הקריב חטאת, אם קורא פרשת עולה - כאילו הקריב עולה וכן הלאה (עיין במנחות ק"י ע"א דברי ריש לקיש וכו').


בכל בקר אנו קוראים את פרק "איזהו מקומן", ובסידור התפילה של אחינו האשכנזים, מובא נוסח של "יהי רצון", לאחר הקריאה של כל קרבן. למשל, לאחר קרבן חטאת כתוב "יהי רצון מלפניך ה' או"א אם נתחייבתי חטאת שתהא אמירה זו מרוצה לפניך כאילו הקרבתי חטאת".

המשנה בשבת אומרת (פ"א מ"ג) "לא יקרא לאור הנר" (יחידי). והגמרא (שם בדף יב.) אומרת:
"אמר ר' ישמעאל בן אלישע אני אקרא ולא אטה. פעם אחת קרא ובקש להטות אמר כמה גדולים דברי חכמים שהיו אומרים לא יקרא לאור הנר ר' נתן אומר קרא והטה וכתב על פנקסו אני ישמעאל בן אלישע קריתי והטיתי נר בשבת לכשיבנה בית המקדש אביא חטאת שמנה".

במשנה לא כתוב הטעם "שמא יטה", ועל זה אמר רבי ישמעאל כמה גדולים דברי חכמים שאמרו את ההלכה ולא אמרו את הטעם, כדי שלא יאמר אדם אני אקרא ולא אטה.

ואומר הרב חיד"א, לשם מה הוא צריך להביא חטאת שמנה, הרי הוא יכול רק לקרא את פרשת חטאת ודיו. והוא עונה, קריאת פרשת הקרבנות זה רק כאילו הקריב, ולא שהקריב ממש, ולכן אמר רבי ישמעאל כשיבנה בית המקדש אני אביא חטאת שמנה ממש.

מוסף יום ר"ח הזה
מעין זה, אנו אומרים בתפילת מוסף של ר"ח "את מוסף יום ראש חדש הזה נעשה ונקריב לפניך באהבה" וכו'. וזאת על פי מדרש רז"ל דלעתיד נקריב מוספין של כל ר"ח ויו"ט ושבתות שעברו בגלות" (עיין לבא"ח ש"ש ויקרא יט).
וכמו שמצינו, באשה שיולדת שצריכה להביא קרבן תודה, שאם לא הביאה קרבן לאחר לידת ילדיה, וכגון שנולדו לה עשרה ילדים ולא הביאה קרבן וכעת נולד לה בן, היא צריכה להביא אחד עשר קרבנות עבור כל ילדיה, ולא קרבן אחד עבור כולם כי אין החוב שלה מתבטל.
ועל זה אמרנו כעין מליצה, כתוב שהנוגע במת נטמא, ובכדי שיטהר צריך להזות עליו שלישי ושביעי. וכשיבא המשיח יצטרכו להזות על כל עם ישראל, ויתחילו מאברהם אבינו ומיצחק ומיעקב, ועד שיגיעו אלינו יעבור זמן רב. אבל הקב"ה יאמר לנו, אני אמרתי לכם שיש להזות שלישי ושביעי, וכעת אני מיקל עליכם ותעמדו כולכם ברחבה גדולה או במדבר גדול, ומהשמים אני אזרוק עליכם מים טהורים ואטהר את כולכם שנאמר "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם" (יחזקאל לו, כה).

דיני ברך עלינו - ותן טל ומטר לברכה

שאלת והזכרת גשמים
בימות הגשמים מזכירין גבורות גשמים ואומרים בברכת 'מחיה המתים' "משיב הרוח ומוריד הגשם", ואין בזה שאלה או בקשה אלא שבח לה' שמסדר את עונת הגשמים בעתה, ורק בידו מפתח של גשמים. ושואלים את הגשמים בברכה התשיעית "ותן טל ומטר לברכה" (ראה להלן).
בימות הגשמים אומרים בברכה התשיעית שבתפלת עמידה "ברך עלינו" (לנוסח הספרדים) או "ותן טל ומטר לברכה" (לנוסח האשכנזים). בארץ ישראל מתחילין לומר כן מליל ז' במרחשון (ליל שישי). ואין מתחילין אלא מתאריך זה, כיון שחז"ל רצו לתת לעולים לירושלים בימי סוכות זמן לחזור לבתיהם ללא גשמים (שו"ע סי' קי"ז סעי' א' ונו"כ).
ויש לשאול, מדוע ממתינים בימינו מלשאול גשמים עד ליל ז' במרחשוון, והלוא בזמן הזה בטל הטעם כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת ? שאלה זו שאל הר"ן בתקופתו, הרי אין היום בית המקדש, ואין עולי רגלים ובטל טעם שיגיע אחרון שבעם לנהר פרת? והוא עונה, שאעפ"כ התקנה לא בטלה, וז"ל: "ומדבריהם צריכים לומר שנפסקה הלכה כר"ג אפילו לאחר החורבן לפי שהיו מתאספים בכל הסביבות לירושלים, ומפני העולים הללו ראוי שנאחד את השאלה בז' במרחשוון" (עיין לר"ן במסכת תענית דף ב' ע"א מדפי הרי"ף ד"ה ואיכא למידק).
הלכות רבות קשורות לברכה זו, והובאו באורך בסידור 'קול אליהו' בעמודים 208 - 209, וכן בספר 'הלכות חגים' בעמוד 438, וראה להלן.

אם בימות הגשמים, אחרי ז' במרחשון, אמר "ברכנו" (לנוסח הספרדים) או "ותן ברכה" (לנוסח האשכנזים) ולא ביקש גשם, אין בקשתו שלמה, וצריך לחזור ולבקש גשם. אמנם אם נזכר קודם שסיים תפילתו יכול לבקש גשם גם במקומות אחרים:
בכל ההלכות שנכתוב לקמן "ברך עלינו" זה לנוסח הספרדים והוא הדין לאשכנזים שאומרים "ותן טל ומטר".

ברך עלינו
לימודה - לעולם יסדיר אדם תפילתו הנאמרת לפרקים (אחת לשלושים יום או יותר) ואחר כך יתפלל. וכן נפסק בשו"ע (או"ח סי' ק') "תפלות של מועדות ושל ר"ה, צריך להסדיר תפלתו קודם שיתפלל, כדי שתהא שגורה בפיו. (הגה: וי"א דוקא כשמתפללים על פה, אבל כשמתפללין מתוך הסידור, מותר, דהא רואה מה שמתפלל וכן נוהגין)".
ומדברי מרן השו"ע משמע שגם אם מתפלל מתוך סידור, עליו להסדיר תפילתו.
ועל כן קודם ערבית של ליל ז' במרחשון יעיין בברכת "ברך עלינו", ובתפלה עצמה יאמרה מתוך סידור.
הייתי בחתונה בליל ז' של חודש מרחשון והתפללנו מנחה והיינו צריכים לערוך חופה וכבר היה שקיעה ושאלתי את אחד האנשים: אם הוא יודע בעל פה את ברכת "ברך עלינו"? והוא ענה בחיוב, וביקשתי ממנו שיאמר את הברכה בלי שם ומלכות בקול רם. אחד הרבנים שנכח במקום אמר: מה כבודו מחדש חידושים? אמרתי לו: אם כן, כיצד יסדיר תפלתו שאינה שגורה בפיו מעל שלושים יום?!

טעה בחורף
א. אם נזכר בתוך אמירת "ברכנו" יפסיק ויתחיל ברכת "ברך עלינו". ואפילו אמר "ברוך אתה" ולא אמר "ה'" של מברך השנים - חוזר לתחילת הברכה, וטוב שישהה שתי שניות (כשיעור הילוך ד' אמות) לפני שיתחיל ברכת "ברך עלינו".

ב. אם נזכר לאחר שאמר "ברוך אתה ה'" של סיום הברכה "מברך השנים", ולא אמר "מברך השנים", יאמר "למדני חוקיך" ויחזור ל"ברך עלינו". ואם אמר "ברוך אתה ה' מברך" - יאמר "השנים" (שהרי כאן אינו יכול לסיים "למדני חוקיך") ואח"כ, יאמר מיד "ותן טל ומטר לברכה" (לאפוקי מדברי המש"ב שאומר שכדי שלא יהיה הפסק יאמר "ותן טל ומטר" ב"שמע קולנו", אנו פוסקים שיאמר מיד, כי מי יודע אם ב"שמע קולנו" יזכור).

ג. אם נזכר אחרי שסיים את ברכת "ברכנו" ולפני שהתחיל "תקע בשופר" - יאמר מיד "ותן טל ומטר לברכה" וימשיך "תקע בשופר".

ד. אם נזכר אחרי שהתחיל "תקע בשופר", אפילו אמר רק מילת "תקע" ימשיך עד "שומע תפילה" ושם יאמר "ותן טל ומטר לברכה...כי אתה שומע תפילת כל פה" וכו'.

ה. אם נזכר אחרי שאמר "ברוך אתה ה" ולא סיים "שומע תפילה", יאמר "למדני חוקיך. תן טל ומטר לברכה. כי אתה שומע תפלת וכו'".

ו. אם נזכר אחרי שסיים ברכת "שומע תפילה" ולפני שהתחיל ברכת "רצה", יאמר שם "ותן טל ומטר לברכה" וימשיך "רצה" וכו'.

ז. אם נזכר אחרי שהתחיל ברכת "רצה", אפילו אמר רק מילת "רצה", עוצר במקום שנזכר וחוזר לברכת "השנים" ומתחיל "ברך עלינו" וממשיך בברכות "תקע" "השיבה" וכו' על הסדר.

ח. אם נזכר רק אחרי שאמר "יהיו לרצון אמרי פי" האחרון, הסמוך ל"עושה שלום", אפילו אם טרם עקר רגליו, חייב לחזור לתחילת תפילת שמונה עשרה, ואינו צריך שוב לומר "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך", אלא מתחיל "ברוך אתה ה' וכו' (עיין בא"ח בשלח יח, כה"ח קיז ס"ק כח).

וכתוב בשו"ע (סי' קי"ז סעי' ד'): "אם לא שאל מטר בימות הגשמים, מחזירין אותו, אע"פ ששאל טל; אבל אם שאל מטר ולא טל, אין מחזירין אותו".

אמירת צ' פעם מצילה מספקות
המסופק אם אמר "ברכנו" או "ברך עלינו" תוך שלושים יום - חוזר.
ולכן טוב לומר בליל ז' במרחשון לפני תפלת ערבית תשעים פעם "רופא חולי עמו ישראל ברך עלינו" (לנוסח הספרדים) ואז אם הוא מסופק, אנו אומרים שאמר לפי הרגל לשונו ואינו חוזר.
בנוסח ברכת השנים של אחינו האשכנזים אין שינוי בפתיחת הברכה בין הקיץ לחורף, אלא שבקיץ הם אומרים "ותן ברכה", ובחורף "ותן טל ומטר לברכה", וכדי להנצל מספקות הם צריכים לומר צ' פעם "ואת כל מיני תבואתה לטובה ותן טל ומטר לברכה", ואז אם הוא מסופק - אינו חוזר.
ודבר זה מוכיח המג"א משור המועד שהועד אחרי שנגח שלש פעמים, אבל אם קירב נגיחותיו, כלומר שנגח שלש פעמים ברציפות באותו היום, גם כן נקרא מועד, ולא אומרים שהועד רק לאותו היום בלבד - כך גם הרוצה "לקבוע" את נוסח תפילתו בהרגל לשון, אינו צריך להמתין שלשים יום, אלא יכול לעשות זאת ביום אחד (עיין למג"א סי' קי"ד ס"ק י"ג).

סדר הברכות בתפילת עמידה
אנשי כנסת הגדולה תקנו את הברכות של תפילת שמונה עשרה בסדר מסויים, ולכל ברכה יש מקום מיוחד.
בברכה שמינית אנו אומרים "רפאנו ה' ונרפא" וכו' וחותמים "רופא חולי עמו ישראל ". ויש לשאול, ואת הגויים מי מרפא ? ואילו בברכת אשר יצר אנו אומרים "רופא כל בשר " ?
אלא ברכת "רפאנו" היא ברכה שמינית מתוך י"ח ברכות, ואומרים חז"ל (מגילה יז ע"ב): "ומה ראו לומר רפואה בשמינית? אמר רבי אחא מתוך שנתנה מילה בשמינית שצריכה רפואה לפיכך קבעוה בשמינית", עי"ש.
אבל ברכת "אשר יצר" מתייחסת ליצירת האדם ולכן אנו אומרים "רופא כל בשר " - גם גויים.
ומעלת ברכת "אשר יצר" גדולה מאוד ולפי הסוד יש בה מ"ה תיבות כמנין "אדם", ולכן יתבונן כל אדם בברכה זו ויכוין להודות להשם יתברך על אשר הפליא לעשות בבריאת עולמו וביחוד בגוף האדם אשר בריאתו פלא פלאים. ויזהר כל אחד ללמדה בעל פה היטב לבל ידלג חלילה אות או תיבה (ובאבודרהם מובא פירוש ארוך לברכת "אשר יצר". גם ה"חזון איש" כתב פירוש ארוך לברכה זו וחידש שמה שאנו אומרים "ומפליא לעשות" מתייחס לעובר במעי אמו שאפילו שכל גופו סתום וחתום הוא מתקיים תשעה חודשים, ואנו לא מתקיימים אפילו שעה אחת וזה הפלא הגדול. וכמעט שבפירושו הוא כיון לדברי האבודרהם).
התוספות אומרים (ב"ק דף ל"ח ע"א ד"ה אלא האדם) שאין עובדי כוכבים קרויין אדם שנאמר "אדם כי ימות באהל" אתם קרויים אדם ואין העובדי כוכבים קרויים אדם.
ומסופר ששאל הקיסר את הרב: וכי אנו הגויים איננו בני אדם?
אמר לו הרב: אנחנו בערב פסח שולחים "קמחא דפסחא" למי שזקוק ועוזרים אחד לשני, ובכל השנה אנו מסייעים לנזקקים. אבל אתם ביום החג שלכם, אחד יכול לאכול תרנגול הודו וחברו ירקות, ואינכם מסייעים אחד לשני (בפעם הראשונה שהביאו לי את העיתון של כפר חב"ד, ראיתי שהאדמו"ר כתב שם שלא רק בפסח נותנים 'קמחא דפסחא', אלא גם בסוכות יש לעשות כן ולחלק מזון לעניים. אמרתי לרב שהביא לי את העיתון: במחילה מכבוד האדמו"ר שלכם, הוא לא מחדש כלום, שהרי דבר זה כבר כתוב בזהר הקדוש ובדברי האר"י ז"ל. הלך אותו רב בכעס ואמר את דברי לאדמו"ר, אמר האדמו"ר: "לא אמרתי שזה חידוש שלי, אלא אמרתי שכך כתוב בזהר וכך מובא בדברי האר"י הקדוש"! וכך נוצר הקשר הראשון שלי עם האדמו"ר מחב"ד זיע"א).
וידוע שהמילה "איש" בלשון רבים היא "אנשים". והמילה "גבר" בלשון רבים היא "גברים", אבל למילה "אדם" אין ביטוי בלשון רבים. ועם ישראל מחוברים יחד ולכן הם קרויים "אדם" ואין העכו"ם קרויים "אדם".
חז"ל אומרים שעם ישראל נמשלו לשה שנאמר (ירמיה נ, יז) "שה פזורה ישראל" - מה שה הזה לוקה על ראשו או באחד מאבריו וכל אבריו מרגישין, כך הן ישראל. אם יש בקצה העולם בסין או ביפן או ברוסיה יהודי שנמצא בצרה כל עם ישראל כאן דואג לו.
וזה נרמז גם בפסוק (דברים לב, ט) "כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו". כשיש חבל מתוח מקצה לקצה, אם תנענע בצד אחד, כל החבל יתנענע. עם ישראל מאוחדים בכל העולם כולו, ואם כואב ליהודי שנמצא בקצה העולם, כואב לכולם ולכן עם ישראל נקראים "אדם".

ברכה תשיעית - ברך עלינו
הגמרא במסכת מגילה אומרת (דף י"ז ע"א): "ומה ראו לומר ברכת השנים בתשיעית? אמר רבי אלכסנדרי: כנגד מפקיעי שערים דכתיב (תהלים י) 'שבור זרוע רשע' ודוד כי אמרה בתשיעית אמרה".
אומרים התוספות (שם ד"ה ודוד): "ודוד כי אמרה בפרשת תשיעית אמרה. פירש הקונטרס ואף על גב דליכא אלא ח' מזמורים עד התם אשרי האיש ולמה רגשו גוים תרתי נינהו וקשיא דהא פרק קמא דברכות (דף י.) אמר דחדא פרשה היא ומסיק התם דכל פרשה שהיתה חביבה לדוד התחיל בה באשרי וסיים בה באשרי כגון זו שמתחלת באשרי האיש ומסיימת באשרי כל חוסי בו והיינו סוף דלמה רגשו אלמא דחדא פרשה היא וצריך לומר דלמנצח על מות ולמה ה' תעמוד ברחוק תרתי נינהו".
וידעו כל אומות העולם שאנו מתפללים גם למענם, ובחג הסוכות אנו מקריבים שבעים פרים למענם, שהרי בברכת השנים אנו אומרים "ותן טל ומטר לברכה על כל פני האדמה, ורוה פני תבל ושבע את העולם כולו מטובך וכו' ותהי אחריתה חיים ושבע ושלום כשנים הטובות לברכה".

ואל תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים לענין הגשם
הגמרא אומרת (יומא נ"ג ע"ב) שאחת מתפילותיו של הכהן הגדול בקדש הקדשים היתה "ואל תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים לענין הגשם בלבד בעת שהעולם צריך לו" (אנו אומרים זאת ב 'סדר העבודה' בתפלת מוסף של יוה"כ).
ויש לשאול, וכי אין לכהן הגדול על מה להתפלל, אלא רק על דבר זה?! אלא הענין הוא כך, אדם שהולך ברחוב ואין לו מעיל, ופתאום יורד גשם שוטף, והוא צועק לה': שיפסק הגשם, הרי הוא מתפלל מעומק ליבו ובכל נפשו ותפילתו מתקבלת, ולכן הכהן הגדול מתפלל על זה.

רבי חנינא בן דוסא
הגמרא מספרת על רבי חנינא בן דוסא שהיה הולך בדרך וירד גשם, אמר רבי חנינא: רבש"ע, כל העולם כולו בנחת וחנינא בצער, פסק הגשם. כשהגיע לביתו, אמר: רבש"ע, כל העולם כולו בצער וחנינא בנחת, וירד גשם. א"ר יוסף מה הועילה תפילתו של הכהן גדול לגבי רבי חנינא. וכמובן שמעלתו של רבי חנינא היתה גבוהה מאד ולכן בקשותיו נענו מיד על ידי הקב"ה (עיין תענית כ"ד ע"ב, ויומא נ"ג ע"ב).
מורנו ורבנו ועט"ר הגאון רבי עזרא עטיה זצ"ל - ראש ישיבת "פורת יוסף" היה מספר על רב אחד שלא היה לו מעיל גשם, והנה התחיל לרדת גשם והוא רצה לצאת לדרך ואמר: "אסתני" (תמתין בלשון ערבית), והגשם הפסיק, וכשהגיע לביתו אמר: "אינזיל" (תרד) והגשם התחיל לרדת.

ומה ראו לומר גאולה בשביעית?
ועוד אומרת הגמרא במגילה (דף י"ז ע"ב): "ומה ראו לומר גאולה בשביעית? אמר רבא: מתוך שעתידין ליגאל בשביעית לפיכך קבעוה בשביעית. והאמר מר בששית קולות, בשביעית מלחמות, במוצאי שביעית בן דוד בא? מלחמה נמי אתחלתא דגאולה היא".
ואנחנו רגילים לומר שבזמן המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג, והם מזרע יפת ולכן יזכו לקבורה.
ומה שאנו קוראים זאת בהפטרה, יהיה בבחינת "ונשלמה פרים שפתינו" - ולא תהיה מלחמה, והמשיח יבוא במהרה בלי מלחמות.
אנחנו מאמינים בני מאמינים שיבוא המשיח לא רק במוצאי שביעית אלא בכל יום ויום, והמשיח יבוא פתאום, ויהי רצון שיהיה בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן.









את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il