בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • זכור
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

שמעון בן מזל

תמחה את זכר עמלק

נתברכנו בדיונים הלכתיים רבים לענין מצות קריאת פרשת זכור. דשו הפוסקים בשאלות רבות. [א] האם זו מצוה דאורייתא (כדעת התוספות) או רק דרבנן (רמב"ם). [ב] האם הנשים חייבות במצות קריאה זו? [ג] האם אדם יוצא ידי חובתו זו ע"י שמיעת מגילת אסתר ביום פורים? [ד] האם בן לעדות המזרח יוצא ידי חובתו בשמיעה מספר תורה בכתב אשכנזי ובהברה אשכנזית? וכן להיפך, האם אשכנזי יצא ידי חובתו בספר מעדות המזרח? [ה] כיצד לבטא מלת "זכר", בסגול תחת הז' או צירי? ועוד כמה דיונים. אבל לא ראינו בירורים כיצד מקיימים מצוה זו בפועל, ומי הם אנשי "עמלק" בדורנו?

undefined

הרב משה צוריאל זצ"ל

ב אדר ב תשס"ח
6 דק' קריאה
נתברכנו בדיונים הלכתיים רבים לענין מצות קריאת פרשת זכור. דשו הפוסקים בשאלות רבות. [א] האם זו מצוה דאורייתא (כדעת התוספות) או רק דרבנן (רמב"ם). [ב] האם הנשים חייבות במצות קריאה זו? [ג] האם אדם יוצא ידי חובתו זו ע"י שמיעת מגילת אסתר ביום פורים? [ד] האם בן לעדות המזרח יוצא ידי חובתו בשמיעה מספר תורה בכתב אשכנזי ובהברה אשכנזית? וכן להיפך, האם אשכנזי יצא ידי חובתו בספר מעדות המזרח? [ה] כיצד לבטא מלת "זכר", בסגול תחת הז' או צירי? ועוד כמה דיונים. אבל לא ראינו בירורים כיצד מקיימים מצוה זו בפועל, ומי הם אנשי "עמלק" בדורנו?

הגאון המפורסם הרב יוסף דב סולובייציק (ראש ישיבת רבנו יצחק אלחנן) הביא בספרו "איש אמונה" (הוצאת מוסד הרב קוק, עמ' 101-102) בשם אביו הרב משה, כי כל מי ומי הקם להכחיד את עם ישראל ללא סיבה מובנת, לא לשם הרחבת גבול ולא לשם אוצרות הטבע, או להשיג נמל ים למען מסחר בינלאומי וכיו"ב אלא "שנאה לשם שנאה", הרי בזה עצמו מוכח עליו כי הוא מזרע עמלק, אשר גם הוא התקיף אותנו לראשונה בימי משה ללא שום סיבה. זו לשונו: "כל אומה המתנכלת לכלות את כנסת ישראל, הופכת ע"פ ההלכה [להיות] עמלק".

העיר הגאון כי בזה מוסבר מדוע כאשר הרמב"ם הזכיר דין "לא תחיה כל נשמה" לענין שבע אומות שהיו בארץ כנען, סיים דבריו בסיכום "וכבר אבד זכרם" (הל' מלכים, פרק ה הלכה ד). לעומת זאת כאשר הזכיר מצות מחיית עמלק, סעיף אחד אח"כ, לא סיכם דבריו "וכבר אבד זכרם". והוא פלא. כי הרמב"ם ידוע בסדרנותו ועריכת דבריו באופן ההגיוני ביותר. אם היה חושב על עמלק שגם הם אבדו מהעולם כאומה ואין אפשרות בידינו לזהותם, מדוע לא המתין בכתיבת המלים "וכבר אבד זכרם" עד סוף הלכה ה, ובזה יכלול יחד גם ז' עמים וגם עמלק באומרו שאין בידינו לקיים מצוה גדולה זו? אלא מובן לנו מדבריו שבאמת אפשר לזהות בימינו מי הוא מזרע עמלק, וקיימת גם בימינו האפשרות לקיים מצות הכחדת אומה שפלה זו.

ולכאורה, גם מהר"ל סבור כך. ישנה שאלה עתיקה. המלך אחשורוש נתן רשות ליהודים לקום ולהרוג את כל הצוררים אותם, ואמנם הרגו גברים נשים וטף במספר שבעים וחמשה אלף (!). מדוע לא היה להם די בהריגת הגברים הצוררים? משום מה להרוג גם הנשים והטף? המענה על כך בפסוק עצמו "להקהל ולעמוד על נפשם" (אסתר ח, יא) רושם מהר"ל: "ולא תאמר שלא היה צריך להם אלא להשיב [כלומר לבטל] את הספרים [שנכתבו בתחילה להרוג את היהודים] ולא יהרגו שונאיהם. אבל מה שיהרגו הם שונאיהם, למה להם זה? ועל זה אמר 'לעמוד על נפשם' כי ההריגה בשונאיהם זה רק שעומדים [ישראל] על נפשם. כי ישראל כאשר הם בגלות, אם יש שונא להם כמו שהם אלו, הם מזרע עמלק האגגי כאשר הוא צורר ישראל, ותמיד הם עומדים לכלות ישראל וכו' ותמיד יחשבו להפילם" ("אור חדש", עמ' רא). הרי ידענו מזה כי כל השבעים וחמשה אלף איש שביטאו שנאתם לישראל, הם בני עמלק ומצוה להורגם.

וזה מפורש ע"י אדמו"ר ר' צבי אלימלך בספרו "בני יששכר" (חודש אדר, סוף מאמר ג', הערתו בתחתית הדף: "ואמרו בזוהר כי כל היועצים עצות [רעות] וכל המעיקים לישראל בגלות הארוך, הם מסטרא דעמלק".

וזה הוזכר ע"י הגאון רבי שמשון רפאל הירש ("במעגלי השנה", מהד' נצח, ח"ב עמ' קפט) וזו לשונו: "ולאו דוקא אותו עמלק וצאצאיו הגזעיים, אלא כל אותם הגוים והממלכות הממשיכים במורשת העמלקית והינם צאצאי עמלק ברוחם ובאופיים".

וזה הובלט ע"י הגאון המלבי"ם (על שמות יז, יד): "ורמז גם כן שבכל דור ודור יעמדו צוררי ישראל להשמידם, וצוררי ה' ומכחישי שמו, שכולם שרש פורה ראש ולענה מעמלק, ובאחרית הימים ישמידם [ה'] מתחת שמי ה'" עכ"ל.

וכן כתב תלמיד הרב אברהם קוק, הרב הגדול ר' דוד כהן ("הנזיר") בחוברתו "מגילת מלחמה ושלום" (עמ' יט) כדבר פשוט ומובן מעצמו.

מה זה נוגע בימינו ובמקומנו? הנה הרב אלעזר אזכרי, מגדולי הדור בתקופת אריז"ל, כתב ב"ספר חרדים" (עמ' 183) "וכי היכי דבביאה ראשונה [לארץ ישראל] בא עמלק, הכי נמי בקיבוץ גליות, כשרוצים לבוא לארץ ישראל, עמלק מזדמן להם בדרך, וכאשר עינינו רואות היום תמיד. ירא ה' וישפוט!"

מכל המקורות הנאמנים הללו לומדים אנו כי על חיילינו להלחם מלחמת מצוה ולהרוג את הערבים הזוממים לכלותינו. כידוע בין אנשי פלג חמא"ס ובין אנשי אש"ף כוונתם שלא יישארו יהודים בארץ ישראל. וזהו חלק מהשנאה בת מאות שנים אשר מפניה צוררו חלק מכריע של הערבים את בני עמנו, כידוע ללומדי ההיסטוריה של מאות השנים האחרונות. ולכן המחלישים ומסייגים את מלחמתנו נגד הטרוריסטים, הם משתפי פעולה עם בני עמלק ככתוב "גם מתרפה במלאכתו, אח הוא לבעל משחית" (משלי יח, ט). וגם מרן הראי"ה קוק הזכיר בימיו את אלו מישראל שהם שותפים לעמלק. כך לשונו: "סוף כל סוף, אע"פ שאני מלמד לעצמי ולאחרים, שתהיה מדת השלום והחסד גברת התכונות בנפשותינו ובסגנונינו, מכל מקום חמושים אנו צריכים להיות למלחמת ה' בעמלק, הפנימי והחיצוני. והננו חייבים להכין לנו את הנשק הזמני [הערת המעתיק: של זמננו], העט" ("אגרות ראי"ה, ח"ב עמ' רכו) כלומר לפתוח בפעולות הסברה נגדם. והזכיר "מחנה שלם של שונאים פנימיים" (שם, עמ' נו). ומקורו בזוהר (ח"א עמ' כ"ה).

נוסף על כך, מלחמתנו על ארץ ישראל היא מלחמת מצוה לא רק מפני כיבוש הארץ (במדבר לג, נג עיי"ש רש"י ורמב"ן) אלא היא מלחמת מצוה נגד כפיה על הדת. כי האומות שסביבינו שואפים לעקור בשיטתיות מצוה זו שבתורתנו. תקופתנו נחשבת "שעת השמד" שהגוים רוצים לעקור מצוה אחת שנצטוינו עליה בתורה (והאריך בזה הרמב"ם, הל' יסודי התורה, פ"ה ה"ג).

שמא תאמר שהם מתכוונים לשם הנאתם בלבד, ולא מבחינה עקרונית? על זה ענה הגאון ר' צבי יהודה קוק: "כידוע עקירת מצוה מן התורה הוא ב'ייהרג ואל יעבור'. בשעת כפיה וגזירה גם דבר קל הוא חמור, ויש למסור נפש אפילו על שרוך נעל. ואין הבדל מאיזה צד היא הכפיה, והיא כוללת חס וחלילה גם כפיה מצד היהודים. וכו'. מול כפיה על מצוה יש חיוב של מסירות נפש, אפילו אם זו מצוה קלה. קל וחומר על מצוה [של כיבוש א"י] שהיא שקולה כנגד כל המצוות שבתורה" (דברי רצי"ה הללו הובאו ע"י ר"ש אבינר, בפרסומי "עיטורי כהנים", "שיחת רבינו", התיישבות 1, סדרה ב', כי תצא 10 בשלח 10).

היו שהקשו על דברי רצי"ה, הרי הגוים לכאורה רוצים רק תועלת עצמם, ואין זו כפיה על הדת? על זה ענה רצי"ה: "כלפי ההערה שגולגלה לעומת בירור דברים של החיוב בעמידתנו במסירות נפש נגד הכפיה מצד מישהוא, ביחס לעמידתנו בארצנו במצות 'והורשתם וישבתם', מתוך החילוק הידוע שחיוב זה אינו במצב שהכפיה היא מצד הנאת עצמם ולא מעצם ההעברה על מצות הדת, הנני בזה להודיע ולהעיר לכם כי כל אלה הם דברים בטלים ומבוטלים, ואינם משנים במשהוא את בירור חיובנו זה. כי 'הנאת עצמם' זאת היא שהם יהיו שליטים פה בארץ הזאת, ולא אנחנו. ועל כן הננו מצווים כהרמב"ן לכל הדורות וכו'" (אגרת רצי"ה, התפרסמה ב"הצופה", ב' אדר, תשל"ד, והובא ע"י ר"ש אבינר, ב"ארץ צבי", ספר זכרון לצבי מנחם גלאט הי"ד, שנת תשמ"ט, עמ' 202).

ודברי רצי"ה צריכים השלמה, כי לא ביאר כל צורכו. אלא הר"ן על הרי"ף בפסחים פרק ב' ד"ה וקשה קצת, הקשה מדוע אצל הנואף (בסנהדרין עה ע"א) אמרו ייהרג ולא יעבור למרות שהיה מדובר בהנאת עצמו בלבד, לעומת אסתר שמרדכי ציוה לה והתיר לה לגשת לאחשורוש? ומחלק הר"ן כי אצל אסתר עיקר שליחותה היתה רק לדבר איתו ולבקש על עמה, וההנאה של אחשורוש היא דבר צדדי ולא לשם כך הלכה. מה שאין כן אצל מעשה הנואף, עצם ההנאה להסתכל בה שהיה צריך לכך היא עצמה מה שאסרה התורה, ולא שייך לטעון בזה היתר של "הנאתם". זו לשון הר"ן: "שהרי הם רוצים ליהנות באותו דבר שאסרה אותו תורה מחמת ההנאה שבו שהוא עיקר האיסור". ולזה התכוין רצי"ה, שהמצוה היא שלטוננו על ארצנו ולהפקיע מכאן רשות האומות. וכאשר הם מתנגדים לכך זהו עצם גוף האיסור ולא שייך לטעון "הנאתם" כי הרי זהו גוף האיסור ולא דבר צדדי. והרחיב בזה הרב אברהם יצחק קוק (שו"ת משפט כהן, סי' קמח סוף עמ' שנד). ולזה התכוון רצי"ה שכיון שהתורה ציותה עלינו השלטון בכל מרחבי ארצנו, מה שהגוים חומדים שלטונם בה זוהי עקירת גוף המצוה, ואינו דבר צדדי שנטען "לשם הנאתם".

[ובספר "נשמה של שבת", לזכר של הקדוש רש"ז רענן הי"ד שנהרג בחברון, עמ' 456, הבאתי מהסמ"ק מצוה ג', ומהרדב"ז ח"ד סי' צב, ושו"ת אחיעזר ח"ג סוף נ', שהיתר "להנאתם" הוא נאמר רק למעשה של יחיד, ולא בדבר שמתפרסם בפרהסיא לרבים. וכן כתב הגר"א (יו"ד קנז ס"ק א)].

ולכן כאשר לבושתנו ולחרפתנו יש כאלו הקוראים לעצמם "ישראלים" והם מסייעים לאומות לקבל שלטון על חלקי ארצנו, הם כופים בזה נגד הדת. ועיין בזה דברי הרב אברהם קוק ("אגרות הראי"ה", ח"א עמ' רפד-רפה) בענין גזירת שמד הנגזר ע"י יהודים עצמם.

יתן ה' ויגלה זרוע קדשו במלחמתנו זאת, מלחמה נגד כוחות עמלק. יתן ה' ויחונן צבא הגנה לישראל בחכמה, תבונה ודעת להלחם נגד צוררינו לשם מצות מחיית עמלק.

ועל שונאינו הפנימיים, כך סגנן מרן הראי"ה את הדברים, כאשר רב חשוב אחד איים עליו שמחמת הפקעת שביעית, יהיו מהרבנים שיאסרו רכישת תוצרת יבול ישראל: "ומה שכתב שכל האדמו"רים וכל הרבנים יאסרו את היין... הקב"ה שמר עד כה את היישוב מכף כל אויביו, בין מישראל בין מאומות העולם. ואנחנו רואים שמעשה שמים יש כאן, בהשגחה נפלאה, בניסי נסים מסותרים במכסה הנהגה טבעית. ובודאי כל מה שיתגלגל יהיה לטובה ולהצלחת היישוב הקדוש, ולהרמת קרן ישראל בארצנו הקדושה, בעזרת השם". ("אגרות הראי"ה, ח"ב עמ' קצז).
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il