"שלא לבייש את חברו..."

סיפורה של מצוה
בקושי רב סחב את המזוודה שהייתה כבדה לו ביותר. החום המעיק לא הקל עליו את המשא, ועייפותו הרבה מהנסיעה הארוכה תרמה אף היא את שלה. ביציאה מתחנת הרכבת הוא תר אחר יהודי מתושבי העיר, על מנת שיראה לו היכן המלון בו הזמין לעצמו מקום לשהות בכל ימי שהותו בעיר בריסק. לאחר מספר דקות הוא פגש ביהודי שנענה בשמחה לבקשתו והסביר לו מהי הדרך לבית המלון. אולם כשראה כי אינו מבין את הוראות ההליכה, ביקש האורח מהיהודי המקומי כי ילווה אותו ויראה לו בפועל את הדרך. "גם אודה לך מאוד אם תוכל לעזור לי אף לסחוב את המזוודה הכבדה שכן עייף אני מאוד מהנסיעה הארוכה" הוסיף ואמר. לא ידע האורח כי מורה הדרך והסבל אותו בחר הינו לא אחר מאשר רב העיר הגאון רבי חיים.
כשהתקרבו לבית המלון נעמד הרב והסביר לאורח כיצד עליו להמשיך בדרך. האורח שהמחשבה על נשיאת המזוודה הכבדה לא נעמה לו, הפציר ברב שיואיל בטובו להשלים את המצוה, לקחת את המזוודה עד לבית המלון, ולא להשאירו חסר אונים באמצע הדרך. "הרי הוכחת כבר כי המשא עבורך אינו כה כבד, לעומת זאת אני בקושי מצליח להרים את המזוודה, וכל שכן ללכת איתה". אולם הרב היה תקיף בסרובו, ופנה והלך לביתו.
למחרת בבוקר, הציע אחד ממכריו של האורח לקחתו לביתו של הרב להקביל את פניו. האורח שמח על ההזדמנות להכיר את גדול הדור, רבי חיים רב העיר, וקפץ על ההזדמנות. כשהגיעו לביתו של הרב, החוויר האורח כשזיהה את הרב כאותו יהודי שסחב עבורו את המזוודה הכבדה אתמול. הוא החל להתנצל בפני הרב כשחיוורון נסוך על פניו. הרב חייך לעומתו ואמר לו כי אדרבה הוא מודה לו על שזיכה אותו במצות גמילות חסד ופריקת המשא מחברו וכו'. הרב המשיך עד שהרגיש כי דעתו של האורח נחה, אז פנה האורח אל הרב והתנצל על השאלה אותה עומד הוא לשאול את הרב: "יודע אני כי לא ראוי לשאול שאלה זו, אולם אני מעוניין ללמוד מאורחותיו של הרב - מדוע לקראת בית המלון הרב עמד מעזרתו ולא סיים את המצוה בשלמות"?! הרב חייך וענה לו: "הרי אתה לא ידעת כי אני רב העיר. מן הסתם כשהיינו נכנסים לבית המלון כשאני נושא את חפציך, היו הנוכחים מקימים קול צעקה עליך - כיצד אתה מעז להשתמש כך ברב העיר וכו' וממילא הייתה נגרמת לך בושה גדולה ביותר. לכן העדפתי לוותר על שלמות המצוה, לתת לך להקפיד עלי קצת בזה שאינני עוזר לך יותר, והעיקר שלא תגרם לך שום בושה".
*
השערות שונות העלו בני משפחתו של הצדיק רבי מאיר חדש זצ"ל, המשגיח בישיבת חברון, לפשר בקשתו של הרב לצאת מחדרו. כחצי שעה קודם לכן, עם כניסתו של הרופא לחדרו של הרב, המאושפז בבית החולים, במטרה לקחת מדמו של הרב לבדיקה, ביקש הרב מכל הנוכחים להמתין מחוץ לחדר עד לסיום לקיחת הדם. היה ברור כי הבקשה אינה קשורה לעצם הבדיקה, שכן שעות ספורות קודם לכן, כשנזקק הרב לבדיקה כזו, לא נשמעה מפיו דרישה מהנוכחים לעזוב. לאחר שחזרו לחדרו שאלוהו לפשר בקשתו, אולם הרב סירב בכל תוקף לבאר את כוונותיו.
לאחר מספר חודשים כשאחד מבני המשפחה שב והעלה מקרה זה בפני הרב, נענה הרב והסכים לבאר את פשר בקשתו דאז. "אותו רופא שבא ליטול ממני את הדם לבדיקה הינו רופא מומחה בעל ידע נרחב. אולם בכל הקשור ללקיחת דם אינו מוכשר כל כך ואינו מוצא בקלות את הוריד הנדרש, וחששתי שהימצאותם של אנשים רבים סביב הרופא, בזמן שאינו מצליח במלאכתו עלולה לביישו, ועל כן ביקשתי מכל הנמצאים להמתין בחוץ עד שהרופא יסיים את מלאכתו".