שבע דנחמתא

פרשתנו היא השנייה בסדרת שבע דנחמתא, נבואות ישעיה לנחמת עם ישראל, שלמרות כל הגלות והקשיים חדורה בלבנו האמונה שעם ישראל ישוב לפרוח ולגדול למרות כל העיכובים בדרך.
אחת הנקודות העיקריות בנחמת עם ישראל היא השיבה לארץ וכינון מלכות ישראל מחדש.
פרשתנו משלבת בתוכה כמה נושאים הקשורים בטובתה של ארצנו: ברכת המזון "על הארץ הטובה", "עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה", והרחבת גבולות הארץ מחוץ לגבולות ההבטחה והחלת קדושת המקום על המרחבים. התרחבות ארצנו והתפשטות קדושתה יכולה להיות רק לאחר כיבוש המקומות שנצטווינו בכיבושם ובהסכמת רוב ישראל.
בדורנו זכינו לשחרור חלקים גדולים מחבלי ארצנו והחלת ריבונות ישראל עליהם. אומנם, לצערנו, ישנם חלקים מסוימים בעם שטרם הפנימו את גודל החשיבות של שיבתנו לכל מרחבי ארצנו ולא איכפת להם להסגיר חלקי ארצנו לידי זרים בתואנות שווא.
בשבועות האחרונים גבר הויכוח בתוך מחנה מיישבי ארצנו האם להסכים לפינוי מרצון להעתיק ישוב למקום אחר, או שצריך לעמוד בתוקף על זכותנו להתיישב בכל מרחבי ארצנו?
כדי להכריע בשאלה זו אנו צריכים לבדוק כיצד נהגו גדולי ישראל האמיתיים בנושא דומה בשנים שעברו. לפני כשבעים שנה, כשעלתה על הפרק תוכנית החלוקה, נציגי הישוב אמורים היו לחתום על התוכנית שיש בה וויתור על חלקים גדולים מארץ ישראל לטובת הערבים. הרב חרל"פ זצ"ל שלל בתוקף כל ויתור מצידנו שזה בבחינת 'לא הודה בארצו' למרות שאם לא נחתום לא תקום כלל מדינה לעם היהודי! מזה אנו למדים - שאסור לנו מצדנו להסכים לכל הסדר שיש בו ויתור מצדנו על מקום מסוים בארצנו שכאילו אין לנו הזכות להתיישב בו בטענה שהשטח שייך לבעלות נוכרית.
אנו צריכים לעמוד בתוקף על זכותנו האלוקית על כל מרחבי ארצנו ומצדנו אסור לנו להודות שחבל ארץ מסוים הוא מחוץ לתחום ולחובת ההתיישבות והאחזותנו בו .
יבורכו כל הפעילים מקרבנו שיקרה להם אדמת הקודש, ועושים כל מה שיש לאל ידם כדי שכל ארצנו תישאר בידי ישראל. וכל מה שאנו נגדיל ונרחיב את התיישבותנו בכל חבלי ארצנו זה בסופו של דבר יביא את השלום ואת הביטחון לכל יושבי ארצנו - לא בהתקפלות ולא נסיגה אלא חיזוק ההיאחזות ותיקון חטא המרגלים לאהבת ארצנו, יביאו את הישועה בקרוב.