בית המדרש

  • מדורים
  • סיפורים נוספים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

ג' סוגים של שומרי סוד

ההתמודדות – גם סיפור זה אין ידוע מקורו, הוא המשך לקודם, בקנית הגבורה הנפשית להתמודדות. כל בניה דורשת התמודדות, ובסיפור באות לידי ביטוי, שלוש דרכים של התמודדות והיחס אליהן.

undefined

הרב יצחק גרינבלט

אלול תשס"ח
20 דק' קריאה
מעשה במלך ששלח ג' מאנשיו למדינה זרה בשליחות סתר אל מלך המדינה. כשבאו השליחים לשם ראו מיד שיש מחלוקת גדולה במדינה ההיא על המלך ורבים האורבים המתחקים על עקבותיהם של אנשי סודו.
שליח אחד נהג בחכמה והעלים לחלוטין את שליחותו ולא נודע לשום איש, שיש בדיו דבר סתר. משום כך עבר את המדינה בשלום.
השני לא נזהר כראשון ונתפס על ידי בני המדינה שביקשו לכפותו שיגלה להם את סודו. אך הוא הצליח להמלט מידיהם בתחבולות חכמה וגבורה.
השלישי, שלא נזהר ונתפס גם כן, לא השכיל לברוח מהם ונגרמו לו על ידיהם צרות וענויים גדולים. אלא שעמד בנסיון ולא גילה להם שמץ דבר. כיוון שראו מעניו ומציקיו שהוא מקבל על עצמו כל כך הרבה יסורים ואנו מגלה להם כלום, הסכימו בדעתם, שאין כלל מה לגלות, שאין עמו שום סוד כמוס והניחוהו ללכת.
כשנודע המעשה לשרי המדינה, שהשליחים הלכו משם, נחלקו הדעות מי מן השלושה ראוי יותר לקבלת פרס. הללו אמרו: לראשון מגיע שכר רב, שמלכתחילה היה חכם להסתיר את הסוד מעיני הכל. והללו אמרו, שמגיע יישר כח גדול לשליח השני שעשה בתחבולותיו להימלט מן התפיסה. אך המלך גזר אומר, ששכרו של השלישי יהיה גדול משל כולם, הואיל והוא עמד בנסיון גדול וסבל ענויים לאין שיעור והשכיל לשים לו סתר פנים, שהכל היו בטוחים שאין לו סוד כלל, שאילו רצה לבגוד בסודו הרי לא די שהיה נפטר מן היסורים , היו מעלים אותו לגדולה, וזו ראיה שהוא התמים באמת.
אף חכמים כך, יש מהם תמימים, שאין איש חושד בהם כלל שהם חכמים. יש שחושדים בהם שהם חכמים, אך הם מתחמקים בתחבולות שונות מפח הכיבודים. ויש שכופים עליהם כיבודים והם בכל זאת עומדים בנסיון ומצילים את נפשם מהם. אלו האחרונים מעלתם גדולה משני הסוגים הראשונים.


סיפורנו הוא סיפור מעניין, סיפור על שליחים של המלך, אשר אינם עושים את שליחותם (באופן הפשוט). אלא מגיעים אל המקום בו הם צריכים למלא את השליחות, ונתקלים בקשיים לממש אותה, ולכך הם בוחרים בדרכים כיצד להתגבר. אמנם ההתגברות שלהם איננה במילוי של השליחות אלא בהתגברות שלא לפגוע במלך עצמו, בכך שיגלו את סודו של המלך אל האנשים המתנגדים אל המלך.
הסיפור נקרא שלושה סוגים של שומרי סוד, אך נראה שהענין שלו הוא לא ג' הסוגים האלו אלא על הדרך של ההתמודדות, כיצד שמרו על הסוד, כיצד אנו אמורים להתמודד עם שמירת הסוד הזה, מה המעלה של כל אחד ואחד מהם.
כאשר אנו רוצים לקחת את הסיפור הזה אל החיים שלנו אנו רוצים גם להמשיך בעיון, בבירור מהו הסוד הזה אשר המלך נתן לנו להחביא אותו, ומה המטרה בשמירת הסוד. ננסה להבין גם כן מה היתרון של כל דרך, ומדוע חולקים בכך החכמים והשרים של המלך עצמו כמופיע בסיפור ומה הקשר אל החיים שלנו.

השליחים והסוד
כפי הנראה המלך בסיפורנו הוא מלך מלכי המלכים הקב"ה. הוא שולח שליחים למדינה אחרת. מי הם השליחים? מה היעוד שלהם?
השליחים האלו הם שליחים של המלך, ואין הם מוזכרים ביותר מדי פרטים ולא בכדי. דמות שאיננה מוזכרת בהגדרה ממילא נותנת לנו את האפשרות להבין שאין כאן אנשים מיוחדים, אנשים בעלי התאמה מיוחדת, אלא מעין "שבלונות" שהאדם מסוגל להכניס את עצמו אליהן לפי הבחירה שלו, אלו שלש דרכים בעבודת ה' שהאדם יכול לבחור ללכת בהן בשליחות שלו. אמנם יכול להיות שלכל אדם ישנה נטיה המתאימה למבנה נפשו, ואולי אף ליעוד שלו באופן טבעי אך אין זה מגביל את האדם דוקא לבחור בדרך מסויימת, אלא הוא מסוגל לבחור לפי ההבנה שלו, לפי ההתבוננות בהסבר של היתרון של כל דרך, וממילא גם על פי הבחירה של המלך בסופו של דבר מתברר היתרון הבסיסי לדרך השלישית ועל הבחירה האלוקית בה.
השליחים אלו הם אנחנו, כל אדם יש לו שליחות ועמה הוא מגיע לעולם, יש לו שליחות סודית אשר לפעמים מרוב הסודיות שלה אף הוא איננו מודע אליה באופן הפשוט ואך על ידי עבודה רבה הוא זוכה לברר מה באמת השליחות שלו וכיצד לממש אותה 1 .
כאן בסיפור השליחים כבר יודעים את השליחות שלהם שלמענה הם באו למדינה הבאה, והיא למסור הודעה אל המלך של המדינה הזו. מי הוא המלך של המדינה שאליה נשלחים השליחים? נראה שמול המלך האחד, ישנו גם מלך אחר והוא היצר הרע עליו נאמר שהוא "מלך זקן וכסיל" 2 , הוא מלך אחר לגמרי מהמלך הראשון אך הוא עומד מולו, והאדם יש לו איזה שהוא סוד לומר ליצר הרע, הסוד שאולי אמור להיות לברר לו את הקשר בינו לבין המקור שלו, בין המלך הזה לבין המלך ששלח את השליח.
אולי בהבנת הדברים כל שליחות יש לה חלק בהתקדמות העולם, בתיקון המציאות ולהוביל אותה אל מציאות שבה אין באמת מלך אחר המולך בפני עצמו, אלא ניכר שכל המלכות היא של המלך הראשון השולח.
כאשר אין קשר בין המלך הראשון לבין המלך השני ממילא נראה שהמלך השני מוביל מהלך אחר, מהלך אשר בני המדינה אולי ממשים אותו, מהלך של התנגדות אל המלך הראשון. המלך הראשון נראה בעיניהם דבר מסוכן אשר עלול להמיט אסון על כל מציאותם, והם יפעלו באמצעים החמורים ביותר אך ורק שהמלך הראשון יפול ולא תהיה לו כל משמעות. לכך הם רוצים לרדת לעומק של המלך הזה, לברר מה דוחף אותו, מה האידאלים שלו, וממילא כיצד להתנגד אליו.
מול כל ההתנגדות הזו אל השליחים, צריכים הם להתגבר ולא לגלות את הסוד.
מדוע לא יגלו את הסוד הרי הם אמורים לעשות זאת בעצם שליחותם? אלא נראה שדוקא כאשר מסוגלים הם לומר את הסוד במקום הנכון, שעל ידי האמירה שלו היא תשפיע באופן החיובי ממילא הם צריכים לומר אותו, אך כאשר אין הם נכנסים אל המלך, הם עומדים במדינה באלו שאין להם השפעה, שאין בהם מה להשקיע אלא בשורש צריכים לתקן, ממילא צריכים הם לשמור על הסוד שלא יתגלגל ליד זרים, שלא יגיע אל המצב שישתמשו בו באופן שלילי.
כך גם האדם בירידתו לעולם, יש לו יעוד, אשר ניתן לו על ידי הקב"ה. כאשר הוא משתמש ביעוד שלו באופן הנכון, ממילא הוא מקדם את כל העולם, והוא שותף לתיקון העולם במלכות ה', שכל העולם בכל הכוחות שלו, כל התכונות שלו יהיו קשורים אל הקב"ה. אך אם הם ישתמשו באותן התכונות באופן הלא נכון, באופן של פתיחה למקומות שבהם הטומאה והקלקול שולטים, ממילא רק הם ישרתו בכל כוחותיהם את הירידה בעולם, ובכך בירידתם יורידו את העולם כולו.

השליח הראשון
כמה שליחים יש למקום, כל שליח יש לו את הדרך שלו בהתמודדות מול הקשיים.
השליח הראשון בוחר בדרך של הסתר, בדרך של בריחה מן ההתמודדות, הוא מציג את עצמו שאין לו כל סוד, שאין לו שליחות אין לו יעוד וממילא אין מה להתנגד אליו.
דרך זו יש בה חכמה גדולה, חכמה לדעת כיצד להתגבר על ההתנגדות, לא לתת לה כל מקום אחיזה באדם. לדעת לשלוט בה בעליה מעליה, למקום שאין לה כל השגה.
האדם יורד לתוך העולם, יש לו את הענין שלו, והוא יודע שהעולם איננו מוכן לקבל את הענין, עדין אין הוא מסוגל להגיע אל המלך ולמסור לו את השליחות, ואילו מול אנשי המדינה אין הוא מסוגל להתמודד, לכך הוא בוחר להעלים את עצמו, הוא בוחר שאל העולם הפנימי שלו לא יתן לאיש לחדור, העולם הזה ישאר כה עלום שאף אדם לא ידע על קיומו, וממילא לא ידע להכנס אליו ולפגוע בו ועל ידו.
השליח הראשון הוא אדם אשר יש לו ענין מיוחד, ענין גדול, שליחות מיוחדת לעולם, אך הוא פועל אותה באופן נסתר, באופן שאף אחד לא יכיר. הוא חי חיים רגילים, חיי יום יום, אך באמת את העיקר הוא איננו חושף, את הענין המיוחד שלו לא מכירים אנשים, והוא יכול לפעול מתוך הסתר גדול.
בסוף הסיפור נאמר שזה דרך של צדיקים אשר הם תמימים, כך דרכם בעולם לחיות בתמימות שלמה שאין בה כל פגיעה.
התמימות איננה טיפשות, איננה אטימות של נסיון להתעלם מכל המציאות, אלא היא דרך מיוחדת של שלמות אשר איננה מחפשת שלמות מבחוץ לה אלא היא בונה בעצמה את השלמות שלה מכל הצדדים. הוא איננה מחפשת את האופן המוחצן של הדברים, איננה צריכה את היחס של הזולת אלא היא מבקשת להשלים את עצמה אל מציאות כל כך שלמה, שממילא לא תהיה כל התנגדות להופעה שלה 3 .
פעמים צריך האדם לדעת כיצד לא להתרגש מן ההתנגדות אליו, צרך הוא לדעת כיצד להסתיר את הבנין שהוא בונה, להאמין ולזרוע, אף שלא ניכר מעל פני השטח שהוא זורע, אך הזריעה הזו היא הבניה של התיקון.
רבים יראו אותו ואף לא יאמינו שהוא בונה, יראה הוא בעיניהם כאדם שאין בו ערך, אדם חסר מתוכן ומיעוד, אך צריך האדם להפנים מאד בכל מהותו את היסוד של אי ההתפעלות מהאחר, לדעת כיצד להסתיר ולא לתת לכוחות זרים להכנס.
השליח הזה צריך הרבה חכמה, הרבה בהירות לדעת כיצד לא להכנס אל כל הדיון, שכן כניסה אל המאבק משמעותה גם כן כניסה אל מערכת של התמודדות, אשר עלולה להפריע לו לבנות, השקט וההסתר משרתים אותו בצורה הטובה ביותר.
אולי אף איננו מסוגל לבנות מתוך התמודדות, שכאשר הוא יהיה זקוק להתמודד הוא עלול "להסחף" עלול לראות את הנקודות הטובות שבקלקול ולהמשך אחריהן.
על מנת להגיע לשלב של האפשרות להתמודד, צריך הוא להפנים את מהותו, לשמור על הסוד באופן השלם ביותר והמוסתר ביותר, ולחיות אותו בעצמו, לא לתת לאחרים להשתייך אל הסוד הזה שהם עלולים להזיק בידיעתו.
השליח הראשון אולי הוא גם השלב הראשון של ההתמודדות של האדם. האדם בתחילת דרכו כל עוד שהוא לא מבוסס בדרך, עדיין הבנין איננו מסוגל לעמוד מול החיצים הנורים אליו, ממילא צריך הוא להסתיר את עצמו באופן השלם ביתר, להמית עצמו באהלה של תורה מתוך אמונה והתמסרות אל העצמיות שלו. מתוך ידיעה ברורה שזה הסוד שלו, זה היעוד שלו אשר נתן לו המלך בירידתו אל העולם. רק אחרי השלב הזה ישנה אפשרות לעבור אל השלב הבא שלב של בירור ושל התמודדות אחרת, התמודדות מול כל הכוחות הזרים אשר שולטים במקומות השונים ואשר הוא בעצם נשלח על מנת לתקן אותם. הוא יבחר לתקן אותם באופן העקיף, באופן נסתר כאילו אין לו כל כוונה לשנות את המציאות, אך הוא מתמסר לסוד שלו ואיננו מאבד את הסוד הזה אלא משאיר בתומתו.

השליח השני
השליח השני איננו חכם כמו השליח הראשון. הוא כבר נכנס לתוך הסיבוכים. השליח הראשון ידע מה הסיבוכים העלולים לבוא אליו, ולכך הוא ברח מכל ההתמודדות, הוא ברח לגמרי, הסתיר את עצמו עד כדי כך שלא יראו אותו כלל, שלא תהיה להם כל אחיזה בו.
אמנם השליח השני איננו חכם כמו הראשון, לברוח לגמרי מן ההתמודדות, הוא נכנס אל מציאות לא פשוטה, מציאות אשר אוחזים בו, ורוצים להוציא ממנו את הסוד שלו והוא בורח מהם.
אמנם תחילתו של השליח השני נובע מחוסר חכמה שהיתה לראשון, שכן אין השכל אומר להכנס אל ההתמודדות, האדם אמור לברוח מהתמודדות, כפי שאנו אומרים בתפילה "ואל תביאנו לא לידי נסיון..." וכך גם כל נסיון יש בו התמודדות אשר אנו שואפים לא להגיע אליו. אדם המכניס את עצמו לנסיון הוא בבחינת מאבד עצמו לדעת, שכן האדם לא יכול לדעת מה תהיה התוצאה של ההתמודדות, וכיצד יעבור את הנסיון.
כך גם בכל חיינו אנו מנסים להתרחק מנסיונות, לזרום באופן טבעי, בלא להתמודד, לנסות להופיע את הענין שלנו בלא להתעמת עם האחרים, בלא להתמודד עם ההתנגדות אלא לנסות לברוח ממנה ולהמשיך את היעוד שלו באופן הנסתר הראשון. אלא שהשליח הזה לא זכה להגיע אל המדרגה של הראשון.
אמנם מתוך הנפילה הראשונה שלו, שלא ראה את ה"נולד", היה צריך להוציא כוחות חדשים מקרבו, כוחות של תכנון ושל בירור כיצד לברוח. מה שהראשון הסתפק בכך שהוא הסתיר את הסוד, השני כבר לא יכול לפעול כך, הרי הם כבר אוחזים בו והם עלולים לענות אותו ואולי אף להוציא ממנו את הסוד, ולכן הוא צריך להוציא כוחות חדשים מקרבו של התמודדות, אך ההתמודדות הזו איננה כהתמודדות של השליח השלישי אלא היא התמודדות של בריחה, של ניתוק מכל המציאות שלהם.
השליח הראשון הוא צדיק אשר יודע להיות מנותק מן העולם, להשאר בתמימות שלו ולהופיע את מה שהוא קשור אליו באמת, אך השליח השני איננו יכול להשאר בתמימות והוא מפתח כוחות בעולם, כוחות בו, כיצד להתייחס אל ההתמודדות ואל ההתנגדות. אמנם מתוך ההבנה שבתפיסה הזו ישנה נפילה מהדרך הראשונה של התמימות, כאן צריך לפתח כוחות חדשים של חזרה אל התמימות, חזרה אל השלמות.
אם ננסה להשוות את הדרך הזו אל דרך בעבודת ה', בהתמודדות מול הקשיים של המציאות. יכולים אולי אנו לומר שזהו אדם הקשור אל העולם מעצם השליחות שלו, מעצם טבעו, הוא קשור אל העולם וממילא לא רק שהוא בא לומר את דברו בעולם, להעביר את השליחות אל המלך השני, אך הוא גם מתוך הקישור שלו לעולם הוא גם מסוגל להיות מושפע בעולם, הוא עלול למצוא את עצמו משרת את כל הכוחות הטבעיים ואף את התאוות הנמצאות במדינה, ולשרת את ההתנגדות למלך. מתוך ההיכרות הזו הוא בוחר בדרך של בריחה מן ההתמודדות, הוא משקיע הרבה כוחות הרבה חכמה ותכונות רבות כיצד לברוח מההתמודדות, כיצד עם היותו קשור אל העולם לברוח ממנו שלא תהיה לעולם כל אחיזה בו. הוא מכיר שבאמת הכניסה שלו אל השבי היתה טעות ביסודה, ואין לו אפשרות להתמודד אלא לברוח ולכך הוא משקיע כוחות רבים. הוא אמנם מצליח שלא לגלות את הסוד, הוא מצליח להתנתק מן המציאות, אך יש בכך גם חסרון שכן היתה להם אחיזה בו, היתה להם אפשרות לפגוע בו והוא הצליח לברוח, והשאיר אותם במציאותם המקולקלת, במציאות ניכר שאין לו אפשרות להתמודד עמהם ולכך הוא צריך לברוח. הוא במציאות חלשה יותר, אמנם הצליח לברוח אך הוא נשאר בורח. לכך צריכים אנו להגיע אל השליח השלישי ולראות מה הענין שלו ובמה הוא שונה מהשליח הראשון.

השליח השלישי
השליח השלישי כבר פחות חכם מהשליח הראשון, הוא עצמו איננו יודע לא להסתיר את הענין של הסוד, הוא גם לא יודע לאחר שתופסים אותו לברוח מהתפיסה, אך הוא מגלה דבר חדש אשר לא גילו הקודמים אליו.
הוא עובר עינויים רבם ולמרות כל העינויים הוא מתגבר ולא מגלה את היסוד עד כדי כך שהשובים אותו כבר אינם מאמינים שיש לו באמת סוד מהמלך.
ר' נחמן עצמו מדגיש שהכניסה שלו אל המאבק ואל ההתמודדות איננה דבר רצוני, איננה דבר הבא מתוך בחירה של מעלה אלא הוא בא מפני שאין לו כל כך שכל כפי שהיה לקודמים אליו, לכן הוא נכנס אל המציאות המסובכת הזו של ההתמודדות והעינויים.
הנקודה החשובה היא שלמרות כל העינויים הוא גם כן לא מגלה את הסוד של המלך, והוא בסופו של דבר גם כן מגיע למצב שאנשי המדינה כלל אינם מאמינים שיש לו סוד של המלך, ולכך משחררים אותו.
שליח זה נראה שהוא סוג שלישי של אנשים בעולם. אנשים אשר מגיעים לעולם לבצע איזו שליחות אך הם אינם עוברים את כל ההתמודדויות מן הצד, הם חווים אותם עם כל הקושי שלהם, הם צריכים להתמודד בכל מיני קשיים של העולם ושל אנשים אחרים. התמודדות זו קשה וכואבת, היא גורמת להם צער רב אשר נמנע מהאנשים האחרים אשר יודעים להסתיר את הענין או לברוח מההתמודדות. הם צריכים להכנס אל מציאות אחרת של התמודדות אמיתית מול ההתנגדות.
מציאות זו של התמודדות היא לא פשוטה לא אהובה, שכל כל אחד היה בוחר שלא להתמודד, שלא לסבול את כל העינויים, אך אדם זה אין לו את התכונות הנכונות. ונראה שלא בכדי אין לו את התכונות האלו שכן הוא אמור באמת להתמודד, בעצם ירידתו לעולם הוא אמור להתמודד ולכן אם יהיו לו התכונות לברוח מההתמודדות הוא בעצם לא יעשה את המוטל עליו. לכל אדם ישנן את התכונות המתאימות אל היעוד שלו 4 . יכול להיות שהשליח הראשון והשליח השני אינם מסוגלים כלל להתמודד ולעבור את הקשיים שעובר השליח השלישי, ואם היו צריכים להתמודד אולי לא היו מחזיקים מעמד למרות מעלתם העלינה 5 . שכן לא הוכשרו לכך, ואילו השליח השלישי שאין לו את המעלה של השליחים הראשונים יש לו יתרון שאין להם שהוא מסוגל להתמודד עם המציאות המסובכת, עם כל הקשיים ולהמשיך בתומתו, להמשיך ביציבותו ובקשר שלו אל המלך, בנאמנות למלך.
השליח הזה מגיע למצב שבו השובים שלו משחררים אותו, הם מבינים שלא יצליחו לו, שאין להם באמת אפשרות להתגבר עליו. הוא באמת ניצח אותם באופן יותר עליון מהשני, הוא גרם להם להבין שאין להם באמת אפשרות להוציא ממנו את הסוד, לנתק אותו מהיעוד שלו. מגלה הוא שעם כל האפשרות שלהם לכלוא אותו, ולכפות אותו. באמת כל האחיזה הזו היא מבחוץ, בחיצוניות נראה שהם אצלו אך באמת בפנימיות נראה שהם אין להם כל קשר אליו, כל אחיזה בו, הוא עם כל המציאות הזו נשאר בן חורין לגמרי. הוא סובל בחיצוניות אך בפנימיות הוא שומר על הקשר הפנימי אל המלך ואף מפתח אותו.
הם עם כל הנסיון שלהם להרחיק אותו מן המלך, גורמים לו שהוא יתמודד ויתקרב יותר אל המלך, כפי שנרחיב יותר בעז"ה בדיון בין המלך לבין השרים על השכר של השליחים.

השליחים בנפש
נראה ששלושת השליחים האלו הם שלשה סוגים של נפשות היורדות לעולם, שלשה דרכים מיוחדות בעבודת ה' שישנן בנפשות ולפי כך גם התכונות המתאימות להן לפי יעודן המיוחד.
ידוע שישנם בעם ישראל צדיקים בינוניים ורשעים. אמנם בסיפור שלנו ר' נחמן מספר על שלושת השליחים אשר כולם צדיקים אף אחד איננו עובר על מצוות המלך, אך לא במעמד המצוותי נברר אלא במבנה הנפשי של האנשים.
הצדיק הוא אדם אשר אין לו כל קשר אל החטא, הוא בעצמו אין לו כל תחושה שיש משהו בחטא אין לדידו כל חיות במציאות אלא בעבודת ה' ואולי אף אין הוא מסוגל להבין מה מושך את האנשים אל המציאות הזו של העולם, הוא חי את הקדושה, את עבודת ה' וחש שבה כל המציאות האמיתית, וממילא גם אין למציאות כל נגיעה בו, הוא חי את סודו באופן מוחלט, אך גם אולי לפעמים, באופן מנותק מה מהמציאות הכללית. ישנם כאלו לו' צדיקים נסתרים אשר מקיימים את המציאות והם נשארים בתומתם, אינם נכנסים להתמודדות של הציבור אך הם בתומתם מקיימים את המציאות, מחזיקים שמים וארץ בתורתם ובצדקותם 6 .
הבינוני הוא אדם עם נטיות שונות, תכונות שנות, הוא אדם אשר יש לו קישור אל המציאות, המציאות מדברת אליו, אף ההתנגדות של המציאות אל היעוד שלו קשור אליו, והוא נכנס אל ההתמודדות, אך עם ההתמודדות הזו הוא גם כן בוחר לברוח מההתמודדות, רוצה הוא להשאר בתמותו, שלא תהיה להתמודדות כל נגיעה בו, ולכך הוא בוחר לברוח מן ההתמודדות, הוא יודע שאם יכנס אל המבחן הוא עלול להכשל בו ולכן בוחר הוא לברוח ממנו, לברוח בצורה של הסתרה מכל המעמד, מכל הענין, הוא יפתח תכונות כיצד לברוח מהתמודדות אשר איננה מתאימה לו. תכונה זו יצרה בו גם כן פיתוח של צורת התמודדות, של ידיעה כיצד המציאות הזו למרות הקשר שלו אליה היא לא מסוגלת לכלוא אותה בו. הוא מסוגל לברוח ממנה. לצאת ממנה.
בכל המציאות ישנה התמודדות נוספת להתמודדות מול הקשיים עצמם והיא שהדבר כולא את האדם, מכניס אותו למערכת אשר נראה כאילו אין אפשרות לצאת ממנה. נותנת המציאות תחושה לאדם שכל מה שאתה רואה זה מה שקיים, ולכן אין לך באמת מה לבקש לצאת מהמציאות הזו שכן זהו המציאות היחידה הקיימת וכל השאר לא באמת קיים, הוא רק מעין דמיון, מעין המצאה לטובת התחושות של האדם 7 .
במצב זה האדם צריך לדעת כיצד לברוח מהמציאות הזו שלא להיות כלוא בה, ואפשרות זו מקנה לו גם כן יתרון על הראשון הצדיק שהוא עובר התמודדות, הוא בונה בנין בעצמו, אמנם לא בנין כפי שבנה השלישי אך גם כן בנין של אמונה, של יציבות מול המציאות.
הרשע בנפש הוא לא אדם אשר חוטא ושואף אל החטא, אלא הוא אדם הקשור אל הכוחות החיים של הקלקול, של המציאות, הוא חי בתוך המציאות הזו, והוא איננו מסוגל לברוח ממנה, אך יש לו גם כן יתרון שהוא מסוגל לחיות עם ההתמודדות, הוא מסוגל לעבור את כל הקשיים, מסוגל לעבור עינויים גדולים ולהדבק בכל אופן במלך, להדבק בשליחות שלו. הוא לא רשע במעשים שהוא גם כן שומר על הסוד, אך הוא "עובד קשה" על מנת שיאמינו לו שבאמת אין לו סוד וישחררו אותו.
כאשר האדם קשור אל המציאות, הוא חי אותה אך יחד עם זאת גם אין הוא נותן לה להשתלט עליו, הוא אמנם נמצא בקשר עמה עם כל הקשיים הכרוכים בכך, אך כל זה בחיצוניות, ובפנימיות הוא נשאר קשור אל הקב"ה. ממילא מתוך המציאות הזו הוא מתעלה. כל התמודדות מפתח בו כוחות להתמודד, נותנת לו את האפשרות באמת לשלוט בקשיים ובהתמודדויות.
אם הוא גם ישלים עוד צעד קדימה הוא גם מסוגל להתקדם מעצם הקושי. עצם ההתמודדות תפתח בו את הקשר אל הקב"ה שכן הוא אשר צריך כל הזמן להתמודד על עצם הקשר אל הקב"ה גורם לו שהוא יהיה הרבה יותר קשור. הקשר עצמו יעבור בירורים אחר בירורים, וזיכוך אחר זיכוך. בכך על ידי גילוי המסירות אל ה' הוא גם מגלה רובד אחר של קשר אל הקב"ה, קשר אשר עם כל המציאות אין לו אפשרות להתנתק, הוא קשר המסוגל לעמוד בכל ההתמודדויות ולגבור עליהן.
הוא בתכונת נפשו בחיצוניות הוא רשע, שהוא מתחבר עם השובים שלו, אך הוא ביסוד נפשו צדיק מופלג אשר אין להם כל אחיזה בו, למרות מה שנראה לעין. לכך הם משחררים אותו למרות שיודעים שהוא שליח של המלך, הם בטוחים שאין לו סוד כלל, שאין הוא באמת קשור אל המלך ולכן אין מה להתעסק איתו.
שלושת הדרכים האלו ישנן במציאות. ישנם אנשים השייכים אל השליח הראשון, ישנם אל השני, וישנם לשלישי, אך אולי רוב בני האדם אינם לא באחד מהם אלא בכולם ביחד.
המציאות היא שנפש האדם איננה פשוטה, ולא קל הכניס אותה אל מסגרות פשוטות, ולבחור כיצד להתמודד עם כל ההתמודדויות הנמצאות לו בחיים.
החיים של האדם מורכבים מכל מיני התמודדויות, ישנן התמודדויות אשר האדם צריך להיות חכם כבר מההתחלה, כמו החכם הראשון, ולדעת כיצד לא להכנס כלל אל ההתמודדות. ישנן התמודדויות שהאדם צריך לדעת שהוא נכנס אליהן, אך הוא צריך גם לדעת כיצד לברוח מהן, כיצד להתנתק ולא לתת למערכת הזו להשתלט עליו, וישנן התמודדויות שהאדם נכנס עם כל המציאות שלו, עם כל הקשיים שלו, והוא צריך לגלות רובד עמוק של מסירות נפש, של דביקות עליונה בה' ולהתגבר על כל הנסיונות.
אמנם הבחירה הזו איננה פשוטה לרוב בני האדם, שכן כפי שהזכרנו הבחירה הפשוטה היא שלא להכנס אל הנסיון, למרות היתרונות שאפשר להוציא מההתמודדות, אך כאן משתלבת נקודה חשובה והיא ההכוונה האלוקית אשר מובילה את האדם אל המציאות כפי שהוא צריך להגיע ולעבור. האדם מובל על ידי הקב"ה להופיע את השליחות שלו במציאות בכל שלושת הדרכים כל מצב לפי מה שהוא יהיה צריך להוציא אל הפועל, ודבר זה נראה שהוא לא בבחירת האדם, הוא צריך לנצל את שכלו בכל שלב לנסות כיצד לא לעבור את ההתמודדות אך לדעת יחד עם זאת שאם הוא צריך לעבור את ההתמודדות יש יתרון להתמודדות זו והוא נכנס אליה לא מתוך רצון של הקב"ה להקשות עליו ח"ו, אלא מתוך שכעת הוא צריך לבנות דבר, שבלא ההתמודדות וההיכנסות אל הדרך הזו הוא לא היה משיג באופן אחר.
האדם צריך להפנים בנפשו פתיחות לידיעה זו שלכל שלב ולכל מצב ישנו את היתרון שלמענו הוא הגיע אל המצב הזה ולדעת כיצד להשתמש בו לעבודת ה', כיצד לצאת מתוך השלב הזה גדול יותר וקרוב יותר אל ה'.

דיון השרים והמלך
כמה דרכים אפשר להתייחס לכל הפרשיה, אל השליחים וממילא אל הבחירה בדרך שלהם.
החכמים עצמם ברור להם שהדרך היא או השליח הראשון או השליח השני, שכן השליח השלישי נכנס אל מציאות מקולקלת, אל מציאות מסובכת, וממילא בודאי שלא טוב מה שהוא עושה, בודאי שאין הוא חביב בעיני המלך, שכן הוא מכניס את עצמו לידי נסיון, הוא מסתבך בסכנות, וחולשתו היא זו שגרמה לו לכך. הדיון הוא רק אם עדיף השליח הראשון או השליח השני, אך בודאי שלא טוב השליח השלישי.
כת ראשונה של חכמים אומרים שהראשון הוא הראוי לשכר הגדול ביותר, שכן הוא הרי הסתיר את עצמו באופן השלם ביותר, הוא עצמו הרי לא נתן לכל הסביבה, לכל המציאות כל אחיזה בשליחות של המלך, אף כך בשליחים האלוקיים בעולם, שהאדם אשר איננו מתקשר אל העולם, אין לעולם קשר אל כל השלמות האלוקית הנמצאת בו וממילא אין לשלמות האלוקית כל הגשמה, כל ירידה, והתורה העליונה, האידאל העליון הנמצא אצל האדם נשאר בתומתו, נשאר בלא כל ירידה, בלא כל סיבוך של העולם.
השלמות העליונה היא נפלאה מאד, והירידה שלה אל ברכי המציאות מאלצת את הדברים לבוא לידי צמצום. הצמצום גורם שאור השכינה איננו בולט כפי שהיה בטהרתו, הישרות של דבר ה' איננה מתגלה בצורה בהירה כל כך, כאשר צריך להתאים אותו אל המציאות. במצב זה עדיף לאדם להתנתק, שלא להכנס אל הכלים של אנשי המדינה, להשאיר את עצמו בהעלם עליון ולהשאר בגדר של צדיק נסתר, נסתר אשר שומר את הסוד האלוקי בתוכו.
אמנם דרך זו איננה דורשת התמודדות, אין בה נגיעה אל כוחות זרים, אל התנגדויות וממילא אין צורך להתמודד עם מציאויות שונות. הדעה הזו אומרת שעדיף לא להתמודד, עדיף שהדברים יהיו בשלמות עליונה כזו שאין לה כל התמודדות עם המציאות, אולי לא יהיה ניכר הסוד, אולי ישאר עלום אך ישאר בפנים וישפיע במקום הנכון המתאים אליו.
סבלנות גדולה דרושה לדרך זו, סבלנות לדעת לחסום את כל ההופעות, על מנת שיופיעו רק כאשר המציאות אכן מתאימה אליה, כאשר ישנה מוכנות לשמוע את דבר ה', ממילא יופיעו הדברים בשלמות עליונה מאד.
מדרגה זו מגלה את השכל העליון של אי ההתמודדות, שכל של ידיעת העלמת הדברים באופן המופלא ביותר. של אי נגיעה בהתמודדות, ודעה זו זוכה להערכה רבה על ידי חכמים, על ידי השרים של המלך, אלו אשר מנסים למצוא חן בעיני המלך, אלו אשר ענינם הוא שרצון המלך יתקיים לפי הכללים שהמלך נותן להם, לפי הבנתם באידאלים של המלך.
אלו חכמים אשר באמת ובתמים מנסים להתחכות אחר רצונותיו של המלך, שאופים שהמציאות תתאים לרצונו, ותתנהג כולה לפי הדרך התורנית. התורה עצמה תדריך את האדם לברוח מהתמודדות, להתרחק מהנסיונות ואף הריחוק הגדול ביותר, יהיה המשובח ביותר.
הבניה תהיה בזכות, בתמות גדולה, ואך לאחר מכן תהיה ההופעה של הדבר המתוקן.
הכת השניה של החכמים, באים ואומרים אולי ישנם באמת שליחים כאלו אשר מסוגלים להתעלם מכל המציאות, אך אין זו דרך כללית, היא דרך אשר אין לה כל ירידה לעולם, היא דרך של מעבר לעולם. המציאות היא שהאדם יורד לתוך העולם, הוא חי בעולם עם כל ההתמודדויות, עם כל הקשיים, והוא איננו יכול שלא להכנס אל המציאות הזו, אך הדרך שלו היא לברוח מתוך היותו במציאות, לברוח שלא תהיה למציאות כל השפעה עליו, שהוא יצא מהתפיסה, ולכך צריך שכל רב. צריך לדעת לרדת לשורשם של הדברים, לדעת מה תופס באמת את האדם, וכיצד האדם למרות שהוא תפוס בעולם יגרום לכך שלעולם לא תהיה אחיזה בו, שהוא יהיה מסוגל לברוח מהעולם ומהאחיזה שלו. במצב זה העולם איננו מסוגל לנתק את האדם מהבורא. הוא קשור בכל מהותו אל הקב"ה ופועל כל עת ברצון הפשוט של השרים, המכירים שהדרך היחידה להיות קשור אל המלך היא על ידי היציאה מהשעבוד הזה של המציאות.
אך המלך עצמו דרך אחרת לגמרי יש לו, הוא בוחר בדרך של השליח השלישי שלו ראוי השכר הגדול ביותר. דרך זו לא מסוגלים החכמים והיועצים של המלך לראות אותה כלל, שכיצד אדם אשר מתרחק מן המלך, אדם אשר נכנס כל כך לעומק של קשיים, כיצד הוא יכול להשאר קשור אל המלך, ממילא אין להם כל אחיזה במציאות כזו.
אך המלך רואה את העיקר, רואה הוא שעל ידי ההתמודדות הזו מתגלה קשר עמוק יותר, מתגלה שכל החיות היא רק מעצם הקשר הזה. אומר המלך, הרי אם היה מגלה את הסוד ממילא היה זוכה לשפע רב, היה זוכה לכבוד וכו', ואם כן ההתגברות שלו על כל מעדני העולם, היא המגלה כיצד היא באמת קשור בעומק פנימיותו אל המלך. הוא גם המסוגל לגרום שלעולם באמת לא תהיה כל פגיעה בו, שהוא קשור אל השורש, שורש יציב שאין כל אפשרות לאחוז בו, ולהטות אותו ממקור החיות שלו.
אמנם אין לו שכל, כפי שהיה לשליחים הראשונים, אך הרי השכל איננו ממנו, הוא דבר שניתן לו, אמנם הוא לא בחר בדרך זו, אך זהו מחסדי ה', אשר יורד לשורש הדבר, מגלה שהדרך לבחינה איננה ברמת השכל והבחירה בדרך אלא מה האדם עושה עם הדרך הזו, כיצד הוא בתוך המציאות שהוא נמצא בה הוא מתעלה, מה גורמת לו הירידה למערכת המסובכת.
אמנם עדיף לאדם לא להתמודד אך צריך לדעת שההתמודדות היא זו שמעלה את האדם אל הדרגות העליונות ביותר, דרגות אשר אין לאדם הרואה בראיה תורנית, כל כך אפשרות להבין מה מתגלה כאן, עד איזה רובד יכול הקשר להגיע. אמנם אין בדרך זו "חיים קלים", דרך זו מסובכת, היא טומנת בחובה סבל רב, ואף אולי נפילות לא קלות, אך היא הדרך אשר על ידה האדם מגיע אל הדרגות העליונות ביותר.
האדם לא בוחר להגיע אל המציאות הזו, הוא על כרחו נולד, יורד מאוצר הנשמות ומגיע אל עולם עם התמודדויות רבות, עם קשיים, תאוות, יצרים, פיתויים וכו' והוא מסוגל על ידי מציאות זו להעמיק את הקשר, הוא מסוגל להגיע אל דרגות אחרות לגמרי עד כדי כך שלא תהיה אף לחכמים, לשרים של המלך כל הבנה באדם זה.
בכך מתגלה שהבחירה של האדם היא בדרך יורדת בסיפור, השכל בכל שליח חלש יותר, אך בירידת השכל ישנה עליה גדולה של המסירות, של הקישור הפנימי וממילא האשפרות להופיע את הרובד הזה שהוא עמוק מהשכל. רובד זה בו קיים הקשר באמת והשכל הוא רק כלי למען השכל הזה.

הכבוד והאדם
אין רצוני להכנס באריכות אל נושא הכבוד, שכן נראה לי שלמרות שבסוף הסיפור מופיע פירוש שלו על ענין הכבוד, הכבוד הוא רק דרך מסוימת של הופעת הדברים שהם כלליים יותר, שהם כוללים את כל החיים ואת כל המציאות של האדם, והכבוד הוא רק נקודה מסוימת אשר אפשר לראות בסיפור עצמו. אך הואיל והכבוד הוא דבר כל כך רווח ומשפיע בעולם נראה שאי אפשר יהיה שלא להתיחס אליו כלל ולכך אוסיף עוד מעט על ענין זה.
הכבוד אומרים חז"ל שהוא מהדברים שמוציאים את האדם מן העולם. וצריך להבין מדוע?
נראה שבמבט חיצוני נראה שהכבוד הוא ה"מראה" של העולם, על פיו העולם פועל. אך ראיה זו נובעת מניתוק מכל עולם פנימי, עולם אשר הוא המהות האמיתית של האדם. הכבוד הוא דבר הנדמה לאמת אך אין בה באמת כל מציאות. היא דבר קשור אל העולם, מציאות וכח רב בעולם והאדם צריך לדעת כיצד לא להכלא בו, כיצד לא להכנס אל המערכת שלו "לברוח ממנו". כאשר האדם נכנס מעט למערכת הוא כבר מהר מאד שבוי בה, שהיא משנה את כל המהות של האדם, האדם עלול לאבד את כל העולם הפנימי אך ורק למען המציאות החיצונית אשר תתן לו מקום.
במצב זה מתבררת ההתמודדות מול המציאות הזו על ידי השליח השלישי, השליח אשר מסוגל על ידי גילוי הסוד לקבל כבוד רב, מציאות שהוא יתקשר אל כל המערכת החיצונית שלה עולם. במצב זה ההתמודדות היא בין פנימיות לבין חיצוניות. וכאן השאלה היא ממה האדם יונק את החיות שלו.
אם האדם חי באמת בפנימיות, הוא חש את החיות הזו, וממילא אין לו כל שאיפה לקבל חיות מהעולם, הוא יכיר גם שהחיות המדומה של העולם אין בה ממש, שרק מחיות אלוקית ישנה חיות. אך כאשר האדם איננו חי באמת את החיות האלוקית, הוא מחפש חיות אחרת על מנת לחיות, וחיות זו הוא מנסה לינוק מהעולם ומכל הכלים החיצוניים שלו, במצב זה הוא נופל לתוך הרשת של הכבוד אשר היא אך חיות מדומה.
מסירות זו מתגלה על ידי השליח שלישי אשר קולט מה עומד לפניו, בכך הוא גם מגלה את הרובד העמוק שיש רק חיות בקישור אל הקדושה ובהתמסרות אל העצמיות האמיתית שלו.


^ 1 עיין על כך בהרחבה בספרו של הרב סולוביצ'יק שהסביר את ענין השליחות ואת הירידה אל השורש שלה, שלא מקורה רק בהתאמה חיצונית של האדם אלא גם ייחוד פנימי אלוקי במיוחדותה של הנשמה בכל אדם ואדם כפי שאנו מודים בתחילת התפילה כפי שמפרשה הרב קוק זצ"ל.
^ 2 קהלת רבה (וילנא) פרשה ד ד"ה א [יג] טוב
^ 3 כך גם אפשר להבין את ענינו של יעקב אשר נאמר עליו שהוא איש תם יושב אהלים שהם אהלה של תורה, עולם של בניה של שלמות המגיעה לתפארת ליעקב, אין היא עסוקה בהתמודדות מול עשיו, אלא היא עסוקה בבניה בתמימות את העיקר. עשיו אולי איננו יודע כלל מה נבנה אצל האהל של יעקב, אך יעקב בפשטות שלו פועל למען האידאל שלו, להופיע אותו בכל שלב, גם כאשר הוא מתמודד עם לבן הוא איננו מתפעל, איננו מגלה את כל גדלותו אלא משאיר אותה בחסינותה ובכך אין ללבן כל נגיעה ביעקב וכן הלאה.
^ 4 דבר זה נאמר בספרים רבים ויסודו פשוט שזה נובע מאמונה בטוב ה' שהוא נותן לאדם משימה לממש בעולם ממילא הוא גם נותן לו את התכונות ואת הכלים לבצע את המשימה הזו שאם לא כן יש ביריתו לעולם אכזריות רבה מעין התעללות ח"ו ובודאי שהקב"ה הטוב ומיטיב רוצה רק בטובת האדם ולא יפעל כך עמו.
^ 5 אולי אפשר ללמוד זאת מדברי חז"ל שאלמלי הכו את הנערים שהיו עם דניאל לא היו מחזיקים מעמד והיו עובדים לצלם, ופלא שהרי גדלותם זו היתה כל כך גדולה שזכו לנס עליון ומדוע אף אם נכונים הדברים, להזכיר מה היה גורם להם שלא לעמוד בנסיון? ונראה שהם הם הדברים שכן ההתמודדות לכל אדם בכל מציאות שונה והאדם ניתנים לו הכוחות אף באופן נסתר להתמודד עם הדבר המוטל עליו ולא עם דברים אחרים ולא נכון יהיה להשוות רק אם מוות קשה על ייסורים או ייסורים קשים ממות.
^ 6 נראה שזה מתאים אל תכונות הנפש של הצדיק הנאמר בהרחבה בספר ה"תניא" כאדם אשר מעולם לא היתה לו כל נטיה לשנות ממצות המלך.
^ 7 נראה שזה בנוי על דבריו של הפילוסוף שהביא הכוזרי שאמר לו "בדה לך דת" שהדת היא דבר שהאדם בודה מליבו, שהוא ממציא אותו לפי התועלת שהוא רוצה להפיק ממנה ואין לה באמת משמעות. אמנם בדורותינו אין לנו כל כך את הפילוסופיה במקורה אך יש את התוצאות שלה את החולשות באמונה שהיא זרתה וממילא מתוצאות הפילוסופיה יצאה כל הכפירה במציאות ואף בעיקר הכפירה הנובעת מחוסר ידיעה וחוסר התקשרות.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il