ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מציב גבול אלמנה ;">

דף הבית ספריה הלכה פניני הלכה ברכות ברכות הריח, הראיה והשמחה Bookmark and Share
גירסת הדפסה האזן לשעור (37 ד') הורד mp3
שלח לחבר צפה בשיעור (37 ד')

ישיבת הר ברכה
כז' אייר תשס"ח

מציב גבול אלמנה

ברכות הראיה ו'



נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

כב - מציב גבול אלמנה
הרואה בתי ישראל שנחרבו בארץ ישראל, מברך: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם דיין האמת" (ברכות נח, ב, שו"ע רכד, י). בדרך כלל בירכו 'דיין האמת' על בתים שגויים החריבו, אך לדאבון ליבנו בשנים האחרונות נאלצנו לברך 'דיין האמת' גם על בתים שיהודים החריבו, על ישובי גוש קטיף וצפון השומרון. ונראה שכל עוד שרידי הבתים החרבים ניכרים - מברכים עליהם.
לעומת זאת, תקנו חכמים שהרואה בתי ישראל בישובן, יברך: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם מציב גבול אלמנה" (ברכות נח, ב, שו"ע רכד, י). ועניינה של ברכה זו להודות לה' על חזרת ישראל לארצם. שאף כי חטאנו לפניו, וגלינו מעל אדמתנו והיינו ללעג וקלס בגויים, עד שנדמינו כאשה אלמנה הנודדת שבורה וגלמודה, שאין לה עוד סיכוי לשוב לגבולה ולבנות את ביתה. ריחם ה' עלינו והשיבנו לארצנו, לבנות בה בתים ולישב בהם בשלווה ובביטחון. והחלו להתקיים בנו דברי הנביא ישעיה (נד, ג-ה): "כִּי יָמִין וּשְׂמֹאול תִּפְרֹצִי וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָשׁ וְעָרִים נְשַׁמּוֹת יוֹשִׁיבוּ. אַל תִּירְאִי כִּי לֹא תֵבוֹשִׁי וְאַל תִּכָּלְמִי כִּי לֹא תַחְפִּירִי, כִּי בֹשֶׁת עֲלוּמַיִךְ תִּשְׁכָּחִי וְחֶרְפַּת אַלְמְנוּתַיִךְ לֹא תִזְכְּרִי עוֹד. כִּי בֹעֲלַיִךְ עֹשַׂיִךְ ה' צְ-בָאוֹת שְׁמוֹ, וְגֹאֲלֵךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל אֱ-לֹהֵי כָל הָאָרֶץ יִקָּרֵא".
במשך שנות הגלות הקשה, כאשר הישוב היהודי בארץ היה מצוי בצרה, מצוקה והשפלה, לא נהגו לברך ברכה זו, מפני שקשה היה להגדיר את ישובם כיציב ולא היתה בו כל כך נחמה. וכשהתחילה ההתיישבות היהודית בארץ להתרחב, ביציאתם של בני הישוב הישן מחומות ירושלים ובעליית חובבי ציון, התחילו לברך ברכה זו על הישובים החדשים. כך מסופר על רבי שמואל סלנט שבירך על 'פתח תקווה', ועל רבי מרדכי גימפל יפה שבירך על 'יהוד'.
והרי"ף כתב שדווקא הרואה בתי כנסת של ישראל מברך ברכה זו. ולכתחילה יש לחוש לשיטתו, ולהמתין מלברך עד שיראה את בית הכנסת שבישוב. אבל מי שראה ישוב בלא שראה את בית הכנסת שבו, רשאי לסמוך על דעת רוב הפוסקים ולברך (ר"ח, רש"י, רמב"ם ושו"ע רכד, י).
כג - על איזה ישובים לברך ואימתי
על פי תקנת חכמים יש לברך 'מציב גבול אלמנה' על כל ישוב יהודי בארץ ישראל שרואים בפעם הראשונה, ולאחר מכן, כל שלא ראהו שלושים יום, צריך לברך שוב (שו"ע רכד, י, ויג).
אלא שלאחר שזכינו בחסדי ה' שכבר דורות ישנם חבלי ארץ מיושבים בערים וכפרים, נשכח מהם צער הגלות, והרואה את בתי ישראל שבהם אינו שם ליבו לישוב הארץ שנעשה על ידם. וכלל יסודי בברכות הראייה, שרק על דבר שיש חידוש בראייתו מברכים. לפיכך, בכל האזורים שכבר מיושבים כראוי בהמוני בית ישראל, אין מברכים על בתי ישראל.
אבל בכל האזורים שעדיין לא מיושבים כראוי, שצריך עוד להתאמץ לקיים בהם את מצוות ישוב הארץ, כדי שתהיה בידינו ולא ביד אומה אחרת ולא שממה, הרואה שם ישוב, ואפילו הוא ותיק - יברך. ובכלל האזורים הללו: יהודה ושומרון, הגולן, הנגב, וחלק מן הגליל ועמק יזרעאל. ונראה שגם מי שאינו מתרגש מראיית הבתים - צריך לברך, שכל הרואה את הבתים שבמקומות הללו, רואה אותם בישובם, היינו בהיותם מיישבים את הארץ ומציבים את גבול האלמנה. ובפעם השנייה שיראה את אותו הישוב, אם יעברו שלושים יום ויתפעל מהיותם מישבים את הארץ - יברך. ואם לא יתפעל - לא יברך, שכן למדנו שעל ראייה שגרתית לא תקנו חכמים את ברכות הראייה. ואם כשיבוא בשנית יראה שבנו בישוב עוד שכונה - יברך.
ובישובים חדשים שבאותם המקומות, מן הסתם ההתרגשות גדולה יותר, וכל שעברו שלושים יום אפשר לברך. ובמיוחד כאשר בנו שם בינתיים עוד בתים, שהרואה אותם צריך לברך. וכן נראה שבעת שחונכים בית חדש בישובים החדשים, צריכים לברך 'מציב גבול אלמנה'.
ונראה שבירושלים, עיר קדשנו ותפארתנו, שעל חורבנה אנו מתאבלים ולבניינה אנו מתפללים, אף שהיא ותיקה ומיושבת במאות אלפי יהודים, נכון לברך על כל שכונה ושכונה שבונים בה. ואפילו על מספר בנינים חדשים אפשר לברך. שכן בניין ירושלים מבטא יותר מכל את הצבת גבול האלמנה. אמנם גם בירושלים, מי שאינו שם לבו ואינו שמח בכך - לא יברך. וכן תושבי ירושלים וסביבתה שרגילים לראות בבניינה - לא יברכו.
ומי שמסתפק בדינים הללו, יאמר את לשון הגמרא: "תנו רבנן: הרואה בתי ישראל בישובן, אומר - ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם מציב גבול אלמנה". ועל ידי כך לא יהיה בחשש ברכה לבטלה, שכן יש סוברים (יעב"ץ) שתוך כדי לימוד הגמרא מותר לומר ברכה שלימה, ומנגד יוצאים באמירה זו ידי חובת הברכה. 1
ויהי רצון שמתוך הצבת גבול האלמנה וההודאה על כך, יתקיים בנו הפסוק: "וּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹהָיִךְ" (ישעיהו סב, ה). "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם, וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים. וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ אֶת ה'" (הושע ב, כא).


^ 1.. מו"ר הרצי"ה קוק זצ"ל ביאר שכל יסוד ברכה זו הוא שבח והודאה על ישוב הארץ, שבזה הוצב גבול האלמנה. ואף את דעת הרי"ף שסובר שמברכים על בתי כנסת, ביאר שהם התפשטות קדושת ארץ ישראל (עפ"י ברכות ח, א). והגדיר את הספקות שמעלים לגבי ברכה זו כספקות באמונה (שיחות הרצי"ה ויקרא ע' 288-291, ובעולת ראיה ח"ב ע' תכב). ומעיקר הדין היה צריך לברך על כל ישוב בארץ וכל שלושים יום. אלא מצינו שכאשר הראייה היא שגרתית, יש עיכוב בהתפעלות, ואין מברכים עליה. וכדוגמת הגרים במקום של ע"ז, שאפילו אם לא ראוה שלושים יום, אין מברכים, כמבואר ברמ"א רכד, א, א"ר, ומ"ב ג. וכאשר יש קצת התחדשות, מברכים רק בפעם הראשונה, כמו שמבואר בשו"ע רכה, ט, לגבי בריות יפות ומשונות.
שני גורמים משפיעים על השאלה, האם הראייה שגרתית שאין מברכים עליה או ראייה בעל משמעות שמברכים עליה. א) ככל שהבתים יותר מיישבים את הארץ, היינו שהם במקומות שעוד צריך להתאמץ לישבם כדי שהארץ תהיה בידינו ולא ביד אומה אחרת ולא שממה, כך יש יותר חיוב לברך. וכאשר הם במקומות מיושבים כדבעי - אין מברכים. ב) גם במקומות שהבתים חשובים בהם למצוות ישוב הארץ, אם הרואה מתבונן בישוב הארץ שבקיומם, הוא מתחייב יותר בברכה (כל שלושים יום), ואם אינו מתפעל מזה, יברך רק בפעם הראשונה. שכן ברכות הראייה תלויות בהתפעלות שהראייה מעוררת (וכשם שמי שאינו מבחין ביופייה של ברייה נאה אינו מברך עליה).
ונראה לענ"ד שגם באזורים המיושבים (בין חיפה אשדוד וירושלים), אם ילך לסיור מודרך כדי להתבונן בתהליך חזרתם של ישראל לארצם, ומתוך כך יראה את בתי ישראל בישובן ואת בית הכנסת שבמרכזם - יברך. ואף זאת בתנאי שאינו גר באותו אזור, וגם לא היה שם שלושים יום. ובסיור המודרך הבא, גם אם יעברו שלושים יום, לא יברך. וכן נראה שיהודי הבא מחוץ לארץ ורואה לראשונה את הערים הגדולות שבשפלה, אם יתבונן בישובם ויתפעל מחזרת ישראל לארצם - יברך. ומסתבר שגם הרואה לראשונה עיר חדשה שנבנתה לתלפיות, כדוגמת מודיעין ואלעד, אף שהן באזור מיושב, אם יתפעל מעצמת ההתיישבות שבהן - יברך.
שמעתי ממו"ר הרב שפירא, שגם כאשר הישובים נמצאים באיום בטחוני של הפצצות או פיגועים, ואף כאשר הממשלה מעוניינת להגיע להסכם עם הערבים ולמוסרם לידיהם, יש לברך על ראייתם. ואף שכתב הב"י, שיש לברך על הבתים כשהם יושבים בלא שטן ובלא פגע רע. מ"מ עדיין הבתים יושבים לבטח יחסית למצבנו בגלות תחת עול זרים.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il