פרשני:בבלי:נזיר יט א

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

נזיר יט א

חברותא[edit]

תלמוד לומר: "והזיר והביא" אף על פי שלא הביא את אשמו הזיר כלומר: חל עליו נזירות טהרה.  1 

 1.  ראה בתוספות שביארו למה צריכי הן "והזיר והביא" והן "ביום ההוא".
רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר: "והזיר והביא", אימתי הזיר בזמן שהביא.  2 

 2.  ראה ביאור בזה במלבי"ם במדבר ו יא.
מאן תנא להא דתנו רבנן (מי הוא התנא מן התנאים שנזכרו, ששנה את הברייתא הבאה):
אשה שנדרה בנזיר ונטמאה, והפרישה לקרבן טומאתה שתי תורים אחד חטאת ואחד לעולה וכן בהמה לאשם, ואחר כך הפר לה בעלה, הרי היא מביאה את חטאת העוף שהפרישה, ואינה מביאה את עולת העוף. וכן אינה מביאה את אשמה, וכדמפרש טעמא ואזיל.
אמר רב חסדא: רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה היא, שהוא סובר: עולה לאו דורון הוא -
כי לרבנן שהם סוברים שהעולה דורון היא, לא תיתכן סיבה שלא תביא את העולה שהרי אינה חולין בעזרה כי תמיד יכולה היא להביא דורון, ובהכרח שהעולה אינה דורון וכרבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה.  3  וכאן מפרשת הגמרא את עיקר טעם הברייתא שהיא מביאה חטאת העוף ואינה מביאה עולת העוף (מאחר שאינה דורון).

 3.  א. בתוספות ביארו את הברייתא באופן שכבר הפרישה את קרבנותיה, ועל פי דבריהם נתבאר בפנים. ב. בפשוטו, ביאור דברי רב חסדא הם: כיון שכבר הפרישה את עולתה - וכמו שכתבו התוספות - למה לא תביאנה; אבל אם שלא כדברי התוספות, ואין אנו עוסקים במי שכבר הפרישה את קרבנותיה, אם כן אין מקום לקושיית הגמרא, כי מה שאמרו "ואינה מביאה עולת העוף" היינו שאינה חייבת להביא את עולת העוף, וזה אתי שפיר אפילו כרבנן, ואולם ראה מה שכתב בחידושי מרן רי"ז הלוי דף כח א ד"ה והנה, על סוגיא זו.
מאי קסבר רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה, שהוא התנא של הברייתא וכפי שביארה הגמרא?!
אי קסבר: "בעל מיעקר עקר" את הנזירות למפרע, ונמצא שכאילו לא היתה נזירה מעולם -
אם כן הרי ממילא נעקרו כל חיוביה שמכח הנזירות, וחטאת העוף נמי לא לייתי (לא תביא אף חטאת העוף), שהרי אינה נזיר טמא שמביא חטאת העוף.
ואי קסבר רבי ישמעאל שהבעל מיגז גייז (חותך מכאן ולהבא ואינו עוקר למפרע), ואנו דנים אותה עדיין כנזירה שנטמאה, ולכן מביאה היא את חטאתה -
אם כן עולת העוף (ואשם) נמי לייתי (תביא היא גם את עולת העוף, וכן את האשם), שאף על פי שהעולה אינה דורון, הרי מכל מקום לא גרעה מחטאת העוף שהיא צריכה להביאה כיון שנזירה שנטמאה היא!?
ומפרשינן: לעולם קסבר רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה שהבעל מיעקר עקר את הנזירות למפרע וכאילו לא היתה נזירה מעולם, ולכן אינה מביאה את עולתה ואת אשמה; אבל את חטאתה הרי היא מביאה -
ומשום דרבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה סבר לה כרבי אלעזר הקפר, שהנזיר חוטא הוא על שציער עצמו מן היין ולשם כך באין הקרבנות, ונמצא שאף על פי שהפר לה בעל ועקר את הנזירות למפרע ומעיקר הדין ודאי שאין לה להביא חטאת, מכל מקום סיבה קלושה הרי יש לה להביא כיון שסוף סוף ציערה את עצמה מן היין, ולכן:
חטאת העוף שמצינו שמביאים אותה אפילו כשאין טעם גמור להביא אותה, שהרי פעמים שהיא באה אף על הספק, לכן מביאים אותה אפילו כשנעקרה הנזירות למפרע, כיון שיש טעם כל שהוא על שציערה את עצמה מן היין  4  -

 4.  כתב ב"שיטה מקובצת" (הביאו ה"קרן אורה", ראה דבריו), שאף חטאת אינה מביאה אלא אם כן הפרישה; ולדבריו מתבאר היטב מה שכתבו התוספות בתחילת הענין שאנו עוסקים במי שהפרישה את קרבנותיה.
אבל עולת העוף ואשם אינה מביאה,  5  כיון שנעקרה הנזירות למפרע.  6  דתניא: רבי אלעזר הקפר ברבי (גדול בדורו)  7  אומר:

 5.  ואף שמצינו אשם תלוי שהוא בא על הספק, זה אינו ענין לכאן, כי בחטאת העוף מצינו שאותו חיוב חטאת שהוא חייב בודאי מביא אותו אף בספק, הרי שעלילה כל דהו מספקת לחייבו בחיוב העיקרי, אבל אשם תלוי בא על דבר שבודאי חייב הוא חטאת, אלא שחידשה תורה קרבן למצב של ספק, וכיון שכן אין לנו לומר שאת האשם שחייבה התורה למצב של ודאי, יביא אף בעלילה כל דהו.   6.  והקשו התוספות: אם כן אף כשלא נטמאה והפר לה בעלה תביא חטאת כיון שחוטאת היא! ? וביארו, שחטאת בהמה שהיה עליה להביא אילו לא היפר לה בעלה, הרי אי אפשר שתביא, כיון שחטאת בהמה אינה באה על הספק; ואילו חטאת העוף אף שהיא באה על הספק, מכל מקום היות ואילו לא היפר לה בעלה לא היתה מחוייבת בה, אף עכשיו שהיפר לה בעלה לא ניתן לה דין חדש.   7.  ראה רש"י קדושין כא ב.
מה תלמוד לומר בנזיר שנטמא: "וכפר עליו מאשר חטא על הנפש" ולשון "על הנפש", משמע שחטא בנפש אדם,  8  וכי באיזו נפש אדם חטא זה!?

 8.  רש"י בבא קמא צא ב.
אלא שציער עצמו מן היין.
ומכאן אתה לומד בקל וחומר שלא לישב בתענית: ומה זה הנזיר שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא, וכמו שנאמר "אשר חטא", המצער עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה שנקרא "חוטא".
תמהה הגמרא: והא "אשר חטא על הנפש" בנזיר טמא כתיב, ואנן - כלומר: ורבי אליעזר הקפר - אפילו נזיר טהור קאמרינן, אף בנזיר טהור אמר שהוא חוטא!?
כלומר: אם כפי שפירש רבי אליעזר הקפר את החטא, הרי זה שייך גם בנזיר טהור ולא היתה התורה כותבת את זה בפרשת נזיר שנטמא, ובהכרח שהוא חטא אחר השייך בנזיר טמא ולא בנזיר טהור.
ומפרשינן: קסבר רבי אלעזר הקפר: נזיר טהור נמי חוטא הוא, והיינו טעמא דכתיב "אשר חטא על הנפש" בנזיר טמא, הואיל ושנה בחטא, שלא נזהר מן הטומאה והאריך את נזירותו וצערו מן היין.
שנינו במשנה: יצא ונכנס עולין לו מן המנין ומביא קרבן טומאה:
ותמהה הגמרא על הא דקתני במשנתנו: יצא ונכנס עולין לו (היום השביעי) מן המנין" של נזירות הטהרה, כלומר: כיון שיצא מתחיל הוא למנות נזירות טהרה:
וכי משום דיצא מבית הקברות חל עליה נזירות!? והרי צריך הוא ליטהר, וכל שהוא טמא אינו יכול למנות נזירות טהרה.
אמר שמואל: כגון שיצא, והזה, ושנה וטבל ונטהר מטומאתו, וכיון שאינו צריך קרבן טומאה הרי הנזירות חלה עליו.
ואכתי מקשינן על לשון המשנה: יצא "ונכנס" (לבית הקברות) עולין לו מן המנין, אלא רק אם נכנס הוא דעולין לו מן המנין, אבל לא נכנס אין עולין לו מן המנין, והרי אדרבה אם לא נכנס לבית הקברות אחר שנטהר כל שכן שיום השביעי עולה לו מן המנין!?  9 

 9.  ראה מה שהקשו התוספות על דקדוק זה של הגמרא, ומה שביארו בזה.
ומפרשינן: "לא מיבעיא" קאמר, לא מיבעיא שאם יצא ולא נכנס שיום השביעי עולה לו מן המנין כיון שנהג נזירות מאמצע היום ועד סופו, ו"מקצת היום ככולו" -
אלא אפילו אם נכנס באותו יום לבית הקברות, ונמצא שלא נהג בנזירות אלא אמצע היום בלבד, אפילו הכי עולין לו מן המנין, שאף אמצע היום ככולו.  10 

 10.  א. נתבאר על פי התוספות כפי שהבינם ה"חזון איש" (קלט ו), וראה שם שהביא מתוספות פסחים פא א ד"ה אי נמי, שאין אומרים "מקצת היום ככולו" אלא בתחילת היום או בסופו, ולא באמצעו. ב. מוכח מכאן, שאם לא היה עולה לו יום זה "למנין" נזירותו, לא היה מביא קרבן טומאה, ואף שכבר נטהר ומצאה נזירות הטהרה מקום לחול; שהרי כל עיקר מה ששנינו: "ועולין לו מן המנין" היינו לומר שלכן מביא קרבן טומאה, וכמו שכתבו התוספות במשנה; (וכן הוא מוכרח, שהרי כיון שנכנס לבית הקברות הרי נסתר מנינו, ובהכרח שלענין קרבן הטומאה הוא ששנינו: "עולין לו מן המנין"). ויש לפרש את הגדר בזה, שכשם שהנטמא אחר מלאת ימי נזרו אינו מביא קרבן טומאה ואף שלא יצא מידי נזירותו עד שלא הביא קרבנותיו, כך אם נטמא קודם שהתחיל למנות את מנין הנזירות, אינו מביא קרבן טומאה ; וראה מה שכתבו בשם הגרי"ז ביאור אחר בזה.
אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב שהיה רבם:
מאי טעמא לא מפרשת לן כהלין מילי (למה לא פירשת לנו כדברים האלה)!?
אמר להון רב: כי אמינא בלבי: דילמא לא צריכיתו (מפני שאמרתי בלבי שאין אתם צריכים לי לזה, שמעצמכם תדעו)!  11 

 11.  ראה סנהדרין לו ב: "כגון רב כהנא ורב אסי, דלגמריה דרב (למה ששמע מרבו, רש"י) הוו צריכי, ולסבריה דרב (למצוא ראיות וליישב הטעמים, רש"י) לא הוו צריכי".
שנינו במשנה: רבי אליעזר אומר: לא בו ביום (שהתחיל למנות נזירות טהרה), שנאמר "והימים הראשונים יפלו" עד שיהיו ימים ראשונים: אמר עולא: לא אמר רבי אליעזר - שאין סתירה וקרבן טומאה אם לא עברו שני ימי נזירות טהרה - אלא בטמא שנזר ונטהר שאינו סותר ומביא קרבן עד שיעברו שני ימים מנזירות הטהרה -
אבל בנזיר טהור שנטמא אחר קבלת נזירותו, אפילו לא מנה אלא יום אחד מנזירותו ונטמא, הרי הוא סותר אותו ומביא קרבן טומאה.


דרשני המקוצר[edit]

מסכת נזיר בפירוש פרשני

דף ב ע"א | דף ב ע"ב | דף ג ע"א | דף ג ע"ב | דף ד ע"א | דף ד ע"ב | דף ה ע"א | דף ה ע"ב | דף ו ע"א | דף ו ע"ב | דף ז ע"א | דף ז ע"ב | דף ח ע"א | דף ח ע"ב | דף ט ע"א | דף ט ע"ב | דף י ע"א | דף י ע"ב | דף יא ע"א | דף יא ע"ב | דף יב ע"א | דף יב ע"ב | דף יג ע"א | דף יג ע"א | דף יג ע"ב | דף יד ע"א | דף יד ע"ב | דף טו ע"א | דף טו ע"ב | דף טז ע"א | דף טז ע"ב | דף יז ע"א | דף יז ע"ב | דף יז ע"ב | דף יח ע"א | דף יח ע"ב | דף יט ע"א | דף יט ע"ב | דף כ ע"א | דף כ ע"ב | דף כא ע"א | דף כא ע"ב | דף כב ע"א | דף כב ע"ב | דף כג ע"א | דף כג ע"ב | דף כד ע"א | דף כד ע"ב | דף כה ע"א | דף כה ע"ב | דף כו ע"א | דף כו ע"א | דף כו ע"ב | דף כז ע"א | דף כז ע"ב | דף כח ע"א | דף כח ע"ב | דף כט ע"א | דף כט ע"ב | דף ל ע"א | דף ל ע"ב | דף ל ע"ב | דף לא ע"א | דף לא ע"ב | דף לב ע"א | דף לב ע"ב | דף לג ע"א | דף לג ע"ב | דף לד ע"א | דף לד ע"ב | דף לה ע"א | דף לה ע"ב | דף לו ע"א | דף לו ע"ב | דף לז ע"א | דף לז ע"ב | דף לח ע"א | דף לח ע"ב | דף לט ע"א | דף לט ע"ב | דף מ ע"א | דף מ ע"ב | דף מא ע"א | דף מא ע"ב | דף מב ע"א | דף מב ע"ב | דף מג ע"א | דף מג ע"ב | דף מד ע"א | דף מד ע"ב | דף מה ע"א | דף מה ע"א | דף מה ע"ב | דף מו ע"א | דף מו ע"ב | דף מז ע"א | דף מז ע"ב | דף מח ע"א | דף מח ע"ב | דף מט ע"א | דף מט ע"ב | דף נ ע"א | דף נ ע"ב | דף נא ע"א | דף נא ע"ב | דף נא ע"ב | דף נב ע"א | דף נב ע"ב | דף נג ע"א | דף נג ע"ב | דף נד ע"א | דף נד ע"ב | דף נה ע"א | דף נה ע"ב | דף נו ע"א | דף נו ע"ב | דף נז ע"א | דף נז ע"ב | דף נח ע"א | דף נח ע"ב | דף נט ע"א | דף נט ע"ב | דף ס ע"א | דף ס ע"ב | דף סא ע"א | דף סא ע"ב | דף סב ע"א | דף סב ע"ב | דף סג ע"א | דף סג ע"ב | דף סד ע"א | דף סד ע"ב | דף סה ע"א | דף סה ע"ב | דף סו ע"א | דף סו ע"ב