פרשני:בבלי:נזיר לד א

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

נזיר לד א

חברותא[edit]

אילימא רבי טרפון?
מי הוי נזיר?
הרי כיון דבשעתא דקא נזר לא ידע אי פלוני הוא ואי לא, מי חלה עליה נזירות?
והתניא: רבי יהודה אומר משום רבי טרפון: אין אחד מהן מכל הששה שבמשנתנו נזיר, לפי שלא נתנה נזירות אלא להפלאה. כאשר ברור ומפורש שהיא חלה בשעת הנזירות.
אלא רבי יהודה דענין כרי הוא.
דתניא: הריני נזיר על מנת שיהא בכרי הזה מאה כור, והלך ומצאו שנגנב או שאבד -
רבי שמעון אוסר, ורבי יהודה מתיר. כיון שנגנב ולא תתברר נזירותו.
רבי שמעון סבר, כיון דאילו לא נגנב, דלמא הוו ביה בכרי הזה מאה כור, והוי נזיר, השתא נמי הוי נזיר מספק, למרות שלעולם לא יתברר הדבר.
והכא נמי, כיון דאי אתא אם היה בא אותו אדם לקמן, וידעינן דפלוני הואי, הוי נזיר, השתא נמי, גם עתה שהוא לא הגיע הוי נזיר מספק.
מתניתין:
כוי הוא בעל חי מיוחד במינו, שנחלקו חכמים בהגדרתו.
יש אומרים שהוא בריה בפני עצמה, והוא לא חיה ולא בהמה.
ויש אומרים שהוא כלאים של תיש וצביה (התיש הוא בהמה וצביה היא חיה).
ולכן, יש אומרים שהוא מין חיה, ויש אומרים שהוא מין בהמה, ויש אומרים שהוא תרכובת של שניהם.
ולכן אם אירע שעמדו ששה אנשים,
וראה אחד מהם את הכוי, ואמר:
הריני נזיר, שזה חיה.
ואמר השני: הריני נזיר, שזה אינו חיה.
ואמר השלישי: הריני נזיר שזה בהמה.
ואמר הרביעי: הריני נזיר שאין זה בהמה.
ואמר החמישי: הריני נזיר שזה חיה ובהמה.
ואמר הרביעי: הריני נזיר שאין זה לא חיה ולא בהמה.
והיו שם עוד שלשה אנשים.
ואמר הראשון מבין השלשה הנוספים: הריני נזיר שאחד מכם נזיר.
ואמר השני: הריני נזיר שאין אחד מכם נזיר.
ואמר השלישי: הריני נזיר שכולכם נזירין.
הרי כולן נזירין.
גמרא:
תני חדא: כל התשעה הם נזירים.
ותניא אידך: אדם אחד יהיו עליו תשע נזיריות.
והוינן בה: בשלמא הברייתא האומרת תשעה נזירין, שפיר אפשר להעמידה כמו במשנתנו, כגון דהוי גברי טפי, דאיתפיס ואזיל ביה. שהיו תשעה אנשים, וכל אחד התפיס את נזירותו בקודמים לו.
אלא תשע נזיריות לחד גברא - היכי משכחת לה?
בשלמא שית משכחת לה, במי שנדר בעצמו את כל ששת הנדרים המוזכרים לענין כוי כדתנן במשנתנו.
אבל תלת נוספים - היכי משכחת לה?
אמר רב ששת: כגון שבא אדם נוסף על תשעת הנזירים שבמשנתנו, ודאמר הריני נזיר, ונזירות הכל עלי. שהריני מקבל עלי נזירות כפי כל תשעת הנזירויות שאתם קבלתם.



הדרן עלך פרק בית שמאי





פרק שישי - שלשה מינין




מתניתין:


שלשה מינין ענינים אסורין בנזיר:
א. הטומאה.
שנאמר בפרשת נזיר: "על נפש מת לא יבוא. לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו לא יטמא להם במותם".
ב. והתגלחת.
שנאמר שם: "תער לא יעבור על ראשו, עד מלאת הימים אשר יזיר לה'. קדוש יהיה, גדל פרע שער ראשו".
ג. והיוצא מן הגפן.
שנאמר: "מיין ושכר יזיר. חומץ יין וחומץ שכר לא ישתה, וכל משרת ענבים לא ישתה, וענבים לחים ויבשים לא יאכל. כל ימי נזרו מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג לא יאכל".
וכל היוצא מן הגפן - כגון ענבים לחים ויבשים חרצנים וזגים - מצטרפין זה עם זה להשלים את השיעור.
(ולעיל ד א ולקמן לז ב הוא נלמד מפסוק. על פי לשון התוספות; וראה מה שנתבאר בהערות לעיל ד א בענין צירוף אוכלין ומשקין, וראה עוד שם).
ואין חייב הנזיר עד שיאכל מן הענבים כזית.
וכן כל איסורי נזיר הם בשיעור של כזית. ואפילו יין, שהוא משקה, שיעור שתייתו לנזיר הוא בכזית. על אף שבכל האיסורים שבתורה, שיעור המשקה הוא ברביעית.  1 

 1.  ביאור השיטות במשנה בענין שיעור איסורי נזיר, הוא על פי שיטה אחת בתוספות לקמן לח ב; ואולם שיטת רבינו תם בתוספות לקמן אינה כן, ותתבאר שיטתו לקמן לח ב. כתבו התוספות בסוכה ו א: "צריך לומר דמשמע ליה, דכי קתני "עד שיאכל מן הענבים כזית", הוא הדין בשתיה. ומשנה ראשונה שאומרת "עד שישתה רביעית", הוא הדין באכילה. אלא מר נקיט אכילה, משום דיליף מינה לענין שתיה, ומר נקיט שתיה, משום דיליף מינה לענין אכילה" (וכמבואר בגמרא לח ב). ובתוספות לקמן לח ב מבואר כיצד משערין משקין בכזית "מביאין זית אגורי, ושוקעו בכוס מלא יין, והיין שיוצא ממנו, אם שותה כיוצא בו, היינו כזית". וראה עירובין ד א וסוכה ו א לענין שיעור זה אם משערים אותו בכוס מלא מים או בכוס מלא יין.
וממשיכה המשנה ואומרת -


דרשני המקוצר[edit]

מסכת נזיר בפירוש פרשני

דף ב ע"א | דף ב ע"ב | דף ג ע"א | דף ג ע"ב | דף ד ע"א | דף ד ע"ב | דף ה ע"א | דף ה ע"ב | דף ו ע"א | דף ו ע"ב | דף ז ע"א | דף ז ע"ב | דף ח ע"א | דף ח ע"ב | דף ט ע"א | דף ט ע"ב | דף י ע"א | דף י ע"ב | דף יא ע"א | דף יא ע"ב | דף יב ע"א | דף יב ע"ב | דף יג ע"א | דף יג ע"א | דף יג ע"ב | דף יד ע"א | דף יד ע"ב | דף טו ע"א | דף טו ע"ב | דף טז ע"א | דף טז ע"ב | דף יז ע"א | דף יז ע"ב | דף יז ע"ב | דף יח ע"א | דף יח ע"ב | דף יט ע"א | דף יט ע"ב | דף כ ע"א | דף כ ע"ב | דף כא ע"א | דף כא ע"ב | דף כב ע"א | דף כב ע"ב | דף כג ע"א | דף כג ע"ב | דף כד ע"א | דף כד ע"ב | דף כה ע"א | דף כה ע"ב | דף כו ע"א | דף כו ע"א | דף כו ע"ב | דף כז ע"א | דף כז ע"ב | דף כח ע"א | דף כח ע"ב | דף כט ע"א | דף כט ע"ב | דף ל ע"א | דף ל ע"ב | דף ל ע"ב | דף לא ע"א | דף לא ע"ב | דף לב ע"א | דף לב ע"ב | דף לג ע"א | דף לג ע"ב | דף לד ע"א | דף לד ע"ב | דף לה ע"א | דף לה ע"ב | דף לו ע"א | דף לו ע"ב | דף לז ע"א | דף לז ע"ב | דף לח ע"א | דף לח ע"ב | דף לט ע"א | דף לט ע"ב | דף מ ע"א | דף מ ע"ב | דף מא ע"א | דף מא ע"ב | דף מב ע"א | דף מב ע"ב | דף מג ע"א | דף מג ע"ב | דף מד ע"א | דף מד ע"ב | דף מה ע"א | דף מה ע"א | דף מה ע"ב | דף מו ע"א | דף מו ע"ב | דף מז ע"א | דף מז ע"ב | דף מח ע"א | דף מח ע"ב | דף מט ע"א | דף מט ע"ב | דף נ ע"א | דף נ ע"ב | דף נא ע"א | דף נא ע"ב | דף נא ע"ב | דף נב ע"א | דף נב ע"ב | דף נג ע"א | דף נג ע"ב | דף נד ע"א | דף נד ע"ב | דף נה ע"א | דף נה ע"ב | דף נו ע"א | דף נו ע"ב | דף נז ע"א | דף נז ע"ב | דף נח ע"א | דף נח ע"ב | דף נט ע"א | דף נט ע"ב | דף ס ע"א | דף ס ע"ב | דף סא ע"א | דף סא ע"ב | דף סב ע"א | דף סב ע"ב | דף סג ע"א | דף סג ע"ב | דף סד ע"א | דף סד ע"ב | דף סה ע"א | דף סה ע"ב | דף סו ע"א | דף סו ע"ב