פרשני:בבלי:נזיר כ ב

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

נזיר כ ב

חברותא[edit]

הא? ההוספה שהוסיף השני למה לי!?
הרי השתא יש לומר, חמירתא אמר המקבל, דהיינו "שלש ארבע חמש", קיבל על עצמו קילתא, אחת שתים לא כל שכן שקיבל!? ונמצא שאין השני מכחיש את הראשון אלא מוסיף על דבריו.
אמרי במערבא: בשני עדים שאחד מונה אחת שתים והשני שלש ארבע חמש, אין הכחשה במונה.



הדרן עלך מי שאמר





פרק רביעי - מי שאמר בתרא




מתניתין:


מי שאמר "הריני נזיר" -
ושמע חבירו האחד ואמר: "ואני", ועוד אמר חבר אחר: "ואני"  1  -

 1.  הגמרא לקמן כא א מסתפקת, האם השלישי אף הוא התפיס בראשון, או שהשלישי התפיס בשני; ומסיקה הגמרא שהשלישי התפיס בשני.
הרי כולם נזירים.
ואם הותר הראשון, שנשאל על נזירותו והתיר לו חכם, הותרו כולן, לפי שתלו את נדריהם בנדרו.  2 

 2.  א. בפשוטו נראה מן הגמרא כא ב ובתוספות שם (כפי שיתבאר בהערה בגמרא), שהטעם הוא משום שהחכם עוקר את הנדר למפרע, ונמצא שלא היה הראשון נזיר כלל, ולכן הותרו כולן; אלא שלשון התוספות הוא: "לפי שאמרו: ואני כמוהו, ותלו את נדריהם בנדרו", ומדלא הזכירו שהחכם עוקר את הנדר למפרע, משמע קצת שאין צורך לזה. ואכן בשיטה מקובצת כתב וז"ל: "גם האחרים הותרו לפי שאמרו: ואני כמותו ותלו נדריהם בנדרו, ויש מפרשים משום דחכם עוקר את הנדר מעיקרו, וכיון דהתיר החכם להראשון, נמצא דהנדר עקור מעיקרו, ואין לאחרונים במה יתפשו".
אבל אם הותר האחרון, הרי האחרון בלבד מותר, ואילו כולם אסורין עד שלא יתירו הם עצמם את נדריהם.
מי שאמר "הריני נזיר" -
ושמע חבירו ואמר: "פי כפיו" "ושערי כשערו" (כלומר: או שאמר "שערי כשערו"), הרי זה השני אף הוא נזיר, ובגמרא מתבאר יותר.
מי שאמר "הריני נזיר" -
ושמעה אשתו ואמרה "ואני", הרי זה מיפר את שלה, ואילו שלו קיים.
ואם אמרה היא "הריני נזירה", ושמע בעלה ואמר "ואני", שוב אינו יכול להפר, ותתבאר פיסקא זו בגמרא.  3 

 3.  הגמרא בדף כא ב נושאת ונותנת בביאור פיסקא זו, ולמסקנת הגמרא הטעם הוא, כי על ידי שאמר "ואני" הרי זה כאילו שקיים לה את נזירותה, ולכן שוב אינו יכול להפר.
מי שאמר בפני אשתו: "הריני נזיר", והוסיף ושאל את אשתו: "ואת"? התרצי לידור כמותי בנזירות -
וענתה ואמרה האשה: "אמן", ונעשית נזירה  4  -

 4.  א. נתבאר על פי התוספות כאן, ומיהו בגמרא יש שני פירושים במה שאמר "ואת", ולפירוש ראשון בגמרא מה שאמר "ואת" היינו "אם את" תהיי נזירה אז אהיה גם אני נזיר, ראה בגמרא כב ב. ב. כתבו התוספות: "ואמרה אמן, פירוש קיבלה עליה נזירות", ונראה מלשונם? שאין קבלתה על ידי אמירת "אמן", אלא שקיבלה נזירות בהדיא; והטעם בזה שלא מצינו (שבועות כט ב) "כל העונה אמן אחר שבועה כמוציא שבועה מפיו דמי", אלא כשאומר האחד לשון שבועה והשני אומר אמן, והוא הדין אם יאמר לה בעלה "הרי את נזירה" ותאמר "אמן", אבל כאן ששאלה האם תרצי לקבל נזירות, אין משמעות "אמן" אלא שהיא רוצה, ואין כאן קבלת נזירות; ויתכן עוד, ש"אמן" אינו כלום, כיון שבלשון שאלה הוא שואלה, אין מתפרש לשון "אמן" שהיא אכן רוצה בנזירות, ולכן פירשו שקיבלה על עצמה נזירות. ומיהו מלשונם בד"ה מיפר משמע קצת שעל ידי מילת "אמן" נעשית נזירה. ג. ביארו התוספות: מה דאמר לה "ואת" לא הוי קיום, שאין הנדר חל עליה אלא כשאמרה אמן, ועדיין אינו יודע אם תקבלנו אם לאו, ולכך לא הוי קיום, וראה בתוספות רבינו עקיבא איגר על המשניות, שתמה על הרע"ב שכתב כעין זה, דלא שייך קיום קודם הנדר.
הרי הבעל - אם ירצה - מיפר את שלה, ושלו נשאר קיים.
ואם אמרה היא בפני בעלה: "הריני נזירה", והוסיפה לשואלו: "ואתה"? ואמר הבעל "אמן" -
שוב אינו יכול להפר אף את נזירותה.  5 

 5.  למסקנת הגמרא, הטעם בזה הוא משום דזה הוי כמו קיום, דומה לבעל שאמר "ואני".
גמרא:
שנינו במשנה: מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני ואני כולן נזירים:
יתיב ריש לקיש קמיה דרבי יהודה נשיאה (יושב היה ריש לקיש לפני רבי יהודה נשיאה נכדו של רבי יהודה הנשיא), ויתיב ריש לקיש וקאמר:
זה ששנינו במשנתנו שכולם נזירים: והוא שהתפיסו כולן כל אלו שאמרו "ואני" בתוך כדי דיבור לראשון.  6 

 6.  א. כן פירש המפרש, וכן נראה מדברי התוספות; ולפי זה סובר ריש לקיש, שאף השלישי התפיס בראשון, אף שבהמשך הסוגיא מסיקה הגמרא שכל אחד מתפיס בזה שלפניו. והלשון הוא שהכריחם לפרש כן, דמשמע שכל ההתפסות היו ב"תוך כדי דיבור" אחד; ועוד שאם תפרש שכל אחד מתפיס בחבירו, אם כן הרי די שיהיה כל אחד תוך כדי דיבור של חבירו, ואם כן מה צריך להוסיף "כולן", והרי פשיטא שאין הבדל בין השני לשלישי וכן הלאה שכולן צריכין להתפיס בתוך כדי דיבור לקודמיהם; (וב"באר משה" כתב, שפירשו כן לפי הסלקא דעתין בגמרא שכולם מתפיסים בראשון). וראה ב"באר משה" שכתב: ראיתי בשיטה מקובצת בשם ה"ר עזריאל וז"ל: מילתה באפי נפשה ולא אמתניתין קאי, עכ"ל, ואינו מובן דודאי אמתניתין קאי דכן מוכח הלשון וכפירוש רש"י להדיא. וביאור דברי ה"ר עזריאל הם: דמשמע לו הלשון שכולן צריכים להתפיס ב"תוך כדי דיבור אחד" וכנזכר לעיל, והוקשה לו הרי מסקינן שכל אחד בחבריה מיתפיס, ולמה צריך שיתפיס תוך כדי דיבור לראשון, ולכן פירש דריש לקיש לא קאי אמתניתין, אלא באופן שברור הוא שנתכוין להתפיס בראשון. ב. ב"קרן אורה" מבואר הטעם שאין מועילה התפסה אלא תוך כדי דיבור, כי רק באופן זה משמע, ש"ואני" על הנזירות הוא אומר.
וכמה הוא שיעור "תוך כדי דיבור"?
כדי שאילת שלום.
וכמה כדי שאילת שלום? כדי שאומר שלום תלמיד לרב, דהיינו: "שלום עליך רבי", דהיינו כשיעור אמירת שלש תיבות; ונמצא ששלושה אנשים בלבד יכולים להתפיס בנזירותו של ראשון, כי שלש פעמים "ואני" הוא תוך כדי דיבור.  7 

 7.  א. תוספות; ואולם בשיטה מקובצת הביא בשם רבינו תם דאפילו לריש לקיש יכולים ארבעה להתפיס "הואיל ומחובר לתוך כדי דיבור מועיל". ואילו דעת המאירי היא, שאפילו שלשה אין יכולים להתפיס אלא שנים בלבד "שהרי שלוש תיבות הוא כדי דיבור וכל ששהה כדי דיבור לא הועיל". ב. כתב בשיטה מקובצת בשם רבינו תם: "שכן הוא דרך בני אדם כשהוא עוסק בשום קנין או בשום מעשה ובא רבו ונתן לו "שלום עליך רבי", חוזר לענין ראשון שהיה עסוק מתחלה ולא הוי הפסק כלל". וראה במאירי שכתב: "ונתנו שיעור זה לכל תוך כדי דיבור, כדי שיהא פנאי לכל תלמיד הנושא ונותן באיזה ענין, אם יבוא רבו לשם שיהא שואל בשלומו וחוזר לעסקיו"; וראה מה שהאריך ב"קרן אורה" בענינים אלו.
אמר ליה רבי יהודה נשיאה לריש לקיש:
לדבריך שאתה אומר: אין אדם יכול להתפיס בנזירותו של אחר אלא "תוך כדי דיבור" שהוא כדי שאילת תלמיד לרב, תו לא שבקת רווחא לתלמידא (נמצא שלא השארת זמן מספיק לתלמיד) שהיה רוצה להתפיס, ואם עובר שם רבו וצריך לומר לו "שלום עליך רבי", שוב לא יוכל להתפיס, שכבר עבר "תוך כדי דיבור".
ולכן כל שהתפיס לאלתר אחר כדי דיבור, הרי הוא נזיר, ואפילו שלא היה זה "תוך כדי דיבור".  8 

 8.  א. כן כתבו התוספות, שאף לדעת רבי יהודה נשיאה אינו יכול להתפיס בו לעולם, אלא שלדעתו מועיל אם התפיס לאלתר אחר כדי דיבור, ולדעתו, ארבעה אנשים יכולים להתפיס בראשון, אבל החמישי אינו יכול להתפיס בראשון, וראה ב"קרן אורה ביאור הסברא בזה. אבל רבינו תם בשיטה מקובצת סובר: "דאפילו שהה זמן גדול יכול הוא להתפיס נזירות בראשון, דבציר מידות נזירות לא הוי, דכי נזיר עובר עליו ואמר "אהא" הרי זה נזיר". ב. בתוספות בבא קמא עג ב ד"ה כי הביאו בשם רבינו תם שהביא ראיה מסוגייתנו, שעיקר טעם "תוך כדי דיבור" הוא משום שתקנו חכמים כן, כדי שיוכל להשיב שלום לרב; וראה ב"קרן אורה" כאן, דרבינו תם הוא לשיטתו, שאף לריש לקיש דקיימא לן כוותיה, יכול לומר "ואני" מיד אחר שנסתיים תוך כדי דיבור שהוא כדי שאילת שלום תלמיד לרב, אבל לשיטת התוספות אין ראיה מכאן, שהרי ריש לקיש חולק על רבי יהודה נשיאה. ג. כתב המאירי: "ומכל מקום לא חשו להשיבו, שכך היה הענין פשוט להם".


דרשני המקוצר[edit]

מסכת נזיר בפירוש פרשני

דף ב ע"א | דף ב ע"ב | דף ג ע"א | דף ג ע"ב | דף ד ע"א | דף ד ע"ב | דף ה ע"א | דף ה ע"ב | דף ו ע"א | דף ו ע"ב | דף ז ע"א | דף ז ע"ב | דף ח ע"א | דף ח ע"ב | דף ט ע"א | דף ט ע"ב | דף י ע"א | דף י ע"ב | דף יא ע"א | דף יא ע"ב | דף יב ע"א | דף יב ע"ב | דף יג ע"א | דף יג ע"א | דף יג ע"ב | דף יד ע"א | דף יד ע"ב | דף טו ע"א | דף טו ע"ב | דף טז ע"א | דף טז ע"ב | דף יז ע"א | דף יז ע"ב | דף יז ע"ב | דף יח ע"א | דף יח ע"ב | דף יט ע"א | דף יט ע"ב | דף כ ע"א | דף כ ע"ב | דף כא ע"א | דף כא ע"ב | דף כב ע"א | דף כב ע"ב | דף כג ע"א | דף כג ע"ב | דף כד ע"א | דף כד ע"ב | דף כה ע"א | דף כה ע"ב | דף כו ע"א | דף כו ע"א | דף כו ע"ב | דף כז ע"א | דף כז ע"ב | דף כח ע"א | דף כח ע"ב | דף כט ע"א | דף כט ע"ב | דף ל ע"א | דף ל ע"ב | דף ל ע"ב | דף לא ע"א | דף לא ע"ב | דף לב ע"א | דף לב ע"ב | דף לג ע"א | דף לג ע"ב | דף לד ע"א | דף לד ע"ב | דף לה ע"א | דף לה ע"ב | דף לו ע"א | דף לו ע"ב | דף לז ע"א | דף לז ע"ב | דף לח ע"א | דף לח ע"ב | דף לט ע"א | דף לט ע"ב | דף מ ע"א | דף מ ע"ב | דף מא ע"א | דף מא ע"ב | דף מב ע"א | דף מב ע"ב | דף מג ע"א | דף מג ע"ב | דף מד ע"א | דף מד ע"ב | דף מה ע"א | דף מה ע"א | דף מה ע"ב | דף מו ע"א | דף מו ע"ב | דף מז ע"א | דף מז ע"ב | דף מח ע"א | דף מח ע"ב | דף מט ע"א | דף מט ע"ב | דף נ ע"א | דף נ ע"ב | דף נא ע"א | דף נא ע"ב | דף נא ע"ב | דף נב ע"א | דף נב ע"ב | דף נג ע"א | דף נג ע"ב | דף נד ע"א | דף נד ע"ב | דף נה ע"א | דף נה ע"ב | דף נו ע"א | דף נו ע"ב | דף נז ע"א | דף נז ע"ב | דף נח ע"א | דף נח ע"ב | דף נט ע"א | דף נט ע"ב | דף ס ע"א | דף ס ע"ב | דף סא ע"א | דף סא ע"ב | דף סב ע"א | דף סב ע"ב | דף סג ע"א | דף סג ע"ב | דף סד ע"א | דף סד ע"ב | דף סה ע"א | דף סה ע"ב | דף סו ע"א | דף סו ע"ב