פרשני:בבלי:נזיר י א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

נזיר י א

חברותא[עריכה]

אלא (אבל) כי אמר "מן השעורין" הייתי אומר: ודאי דלא נתכוין לחזור בו, אלא הכי קאמר: אי קדשה (אם יכולה מנחת השעורין שאביא להתקדש) כמנחת העומר  או כמנחת סוטה הבאות מן השעורים - תקדוש אף זו שאביא, כלומר: הריני מתחייב להביא מנחת שעורין שהרי תקדוש לכשאביאנה -
ואי לא - שאין יכולה המנחה שאביא להתקדש כמנחת נדבה - לא אביא מנחה כלל.
קא משמע לן משנתנו, דאף כשאמר מן השעורין לא התנה את קבלתו בכך, אלא שנתכוין לחזור בו, ולפיכך מייתי (מביא הוא) מנחה מן החיטים, שהרי אינו יכול לחזור בו, וכבית שמאי שהם אומרים: אין שאלה וחזרה בהקדש.
מתניתין:
מי שאמר: "אמרה פרה זו (הרבוצה לפניו): הריני נזירה אם עומדת אני".
וכן מי שאמר: "אמרה  1  הדלת הזו (הנעולה בפניו): הריני נזירה אם נפתחת אני".

 1.  כן גורס הרא"ש בלשון נקבה, וכדכתיב "הדלת תסוב על צירה", וראה בתוספות יום טוב בשם האבן עזרא "כל אשר אין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו", וראה ביד מלאכי סימן ש"ט, וברש"ש על המשניות.
בשני אופנים אלו: בית שמאי אומרים הרי זה נזיר, ובית הלל אומרים אינו נזיר.
אמר רבי יהודה לחלוק על תנא קמא: אף כשאמרו בית שמאי שנדרו נדר, לא אמרו שנזיר הוא, אלא: באומר (כלומר: נעשה זה כאומר) הרי פרה זו עלי קרבן אם  2  עומדת היא, ונדור הוא מן הפרה ואינו נזיר.

 2.  בפשוטו תיבות אלו הם מדברי רבי יהודה, וראה ברש"ש.
והמשנה כולה תתבאר בגמרא.
גמרא:
שנינו במשנה: אמרה פרה זו הריני נזירה אם עומדת אני:
ומתמהינן: פרה מי קא מישתעיא (וכי דרך פרה לדבר כבני אדם)?  3 

 3.  ואף אם היתה הפרה מדברת, גם כן תיקשי שאין שום נזירות חל מכח דיבורה, ואף אין אדם יכול להזיר את חבירו - על פי הגהת היעב"ץ.
אמר (פירש) רמי בר חמא: אכן אין כאן דיבור של הפרה או הדלת אלא מחשבה כביכול,  4  והכא במאי עסקינן: כגון שהיתה פרה רבוצה לפניו בכח, באופן שנראה שאינה יכולה לעמוד מאליה: ואמר: "כסבורה פרה זו שהיא אינה עומדת, ונודרת ואומרת: הריני נזירה אם אעמוד" -

 4.  ומצינו מחשבה שהוציא הכתוב בלשון אמירה, כגון "ודובר אמת בלבבו", "ויאמר עשו בלבו", המפרש. ואמנם אין דרך פרה לחשוב, אלא שכיון שנראה מרביצת הפרה שאי אפשר שהיא תעמוד, דרך בני אדם הוא לתלות מחשבה כגון זו בפרה (וכמו שמצאנו ביונה פרק א: "והאניה חישבה להשבר") ולומר אומרת פרה זו כך וכך - תוספות. וראה ב"ארזי הלבנון" בשם לחם שמים.
והרי הוא כאומר:  5  הריני נזיר מבשרה אם עמדה מאליה  6  ואכן - עמדה מאליה, ונתקיים התנאי.

 5.  כן נראה לפרש למסקנת התוספות בביאור הגמרא.   6.  הטעם שהוצרך רמי בר חמא לומר שכוונתו היתה שהוא נזיר אם עמדה "מאליה", הוא משום דליכא לפרש דעתו בין מאליה בין מאחרים שאין דרך בני אדם לתלות בדבר שיודע שיעשה, שאם דעתו להיות נזיר למה תלה בשום דבר, תוספות ד"ה פרה (וראה תוספות בד"ה תרתין; וראה ב"ארזי הלבנון" אות ל, לד ועוד).
וכגון שהיתה הדלת נעולה בפניו, ואמר: "כסבורה הדלת הזו שאינה נפתחת, ונודרת ואומרת: הריני נזירה אם אפתח" -
והרי הוא כאומר: "הריני נזיר מקרשיה של הדלת אם תיפתח מאליה", ואכן נפתחה הדלת מאליה, ונתקיים התנאי.
ומשום שאף כי לא אמר על עצמו "הריני נזיר", אלא תלה את דבריו בפרה ובדלת שהם כאילו קיבלו על עצמם נזירות, בכל זאת הרי הוא נזיר, כי אם לא שבלבו לקיים את "מאמר הפרה" ו"מאמר הדלת" למה לו לספר את הדברים הללו.  7 

 7.  נתבאר על פי התוספות והרא"ש במסקנת דבריהם, וכן הוא בירושלמי כאן, כמו שכתבו האחרונים. ובתחילת דבריהם כתבו, שהוא קיבל על עצמו את הנזירות בפירוש, ובביאור לשון המשנה כתבו שני מהלכים: האחד: אמרה פרה זו כלומר, סבורה היא שלא תוכל לעמוד, ולפיכך הריני נזירה אני נזיר ממנה ("ונזירה" במפיק ה"א) אם עומדת הדלת אני כלומר אני נזיר ממנה, וכפל לשון הוא על האדם הנודר, וכן דעת המפרש, וראה להלן בהערה על פי הרב ר' עזריאל. השני: הנודר אמר מתחילה את מה שהפרה כביכול אמרה, וזהו מה שהובא במשנה, ואחר כך הוסיף הנודר ואמר "ואני נזיר מבשרה אם תעמוד", ומשפט זה כלל אינו מופיע במשנה, וכן פירשו הרמב"ם והמאירי והרע"ב. וראה בתוספות וברא"ש מה שהקשו על מהלכים אלו, ובמה שכתב ב"ארזי הלבנון" בשם "באר משה", וראה להלן בהערות.
והלכו בית שמאי במשנתינו לשיטתן במשנה הקודמת, ובית הלל אף הם הלכו לשיטתן שם!
בית שמאי דאמרי לעיל: האומר "הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבילה" הוי נזיר, ומשום שאמירת "מן הגרוגרות" אינה אלא חרטה ממה שאמר מקודם "הריני נזיר", וסוברים בית שמאי שאין אדם נוזר ומתחרט, כשם שאין הקדש בטעות ולא שאלה וחרטה -
הכי נמי כי אמר "הריני נזיר מבשרה הוי נזיר, כי אמירת "מבשרה" אינה אלא חרטה ממה שאמר "הריני נזיר", והיות שלדעת בית שמאי אין חרטה בנזירות, הרי הוא נזיר.  8  ובית הלל דאמרי לעיל "מן הגרוגרות" אינו נזיר, כי יש שאלה וחרטה בנזירות, על כן אף האומר "הריני נזיר מבשרה" אומרים בית הלל: לא הוי נזיר.

 8.  א. לכאורה צריך ביאור: הניחא לפי השיטה שהנודר אמר בפירוש "הריני נזיר מבשרה", אם כן יש כאן נזירות וחרטה בצידה, ואף לפי השיטה הסוברת שהנודר אמר "הריני נזירה" במפיק ה"א, נמי ניחא, כי יש לפרש נזיר ממנה - מבשרה, וכמו שכתב המפרש. אבל למסקנת תוספות שהנודר לא אמר אלא את "דברי הפרה" "הריני נזירה", אם כן נזירות יש כאן, וכלל לא הוזכר איסור הנאה מבשרה, והיכן חרטתו של זה! ? וראה בתוספות שכתבו "ולא שייך בה נזירות, רק שתהא מופרשת לאיסורא - שלא יהנה מבשרה, הלכך כשאדם מספר לפנינו כך, בדעתו לקיים עליו שיהיה נזיר מבשרה". ופירש ב"משנה למלך" (נזירות ב ח, ד"ה ודע שמה, והובאו דבריו ב"ארזי הלבנון" אות כו) שהיות ולא שייך נזירות בפרה אלא שתהא מופרשת לאיסורא, על כן כשאנו דנים כאילו אמר הוא כדברים האלו, הוה ליה כאומר "הריני נזיר מבשרה". ב. צריך ביאור: הניחא לפי השיטה שהנודר אמר בפירוש "הריני נזיר מבשרה", ניחא דברי הגמרא, כי יש כאן קבלת נזירות במילים "הריני נזיר", וחרטה במה שאמר "מבשרה". אך למסקנת התוספות שלא אמר הנודר אלא "אמרה פרה הריני נזירה" ותו לא, הרי אם נפרש "נזירה" כפשוטו - אין כאן חרטה, ואם נפרש "מופרשת לאיסורא" - אין כאן קבלת נזירות! ? והנה, אף לפי השיטה שהנודר אמר "הריני נזירה" במפיק ה"א, הקשה רבינו עקיבא איגר, כיון ש"הריני נזירה" היינו "ממנה", הרי מעיקרא לא אמר כלל "הריני נזיר", אם כן תחילת הנזירות היה רק מבשרה! ? וב"ארזי הלבנון" הביא שכבר עמד בזה ה"ר עזריאל בשיטה מקובצת, ותירץ, שאין כוונת המשנה לומר שאמר בלשון זו: "הריני נזירה", דאם כן קשה כנ"ל, אלא הלשון שאמר הנודר הוא: "הריני נזיר מבשרה", והמשנה נקטה לשון המורה על משמעות דבריו ולא ציטוט הלשון ממש; (וב"ארזי הלבנון" הביא דוגמא לזה ממשנה בבבא קמא). ויתכן לפרש על דרך זו אף לפי מסקנת תוספות.
ואף רבי יהודה הלך לשיטתו במשנה הקודמת, שהאומר: "הריני נזיר מן הגרוגרות", הרי הוא כאומר הרי הגרוגרות עלי כקרבן, וכן במשנתינו כשאמר "הריני נזיר מבשר הפרה", הרי הוא כאומר: הרי בשר הפרה עלי כקרבן, והרי הוא נדור ואינו נזיר.
ומקשינן לדברי רמי בר חמא המפרש את מחלוקת בית שמאי ובית הלל במשנתינו לשיטתם במשנה לעיל:
והא אמרוה בית שמאי חדא זימנא (הלא כבר אמרו בית שמאי הלכה זו פעם אחת, ולמה כפלו דבריהם)!?  9 

 9.  הקשו התוספות (לשיטתם שהנודר אמר רק את "מאמר הפרה"): צריך עיון דמאי פריך "והאמרי בית שמאי חדא זימנא", הא איצטריך לאשמועינן אף על גב דלא הזכיר כלל נזירות! ? והרא"ש תירץ: "ושמא קשה לו, למה הוצרכו בית הלל לחלוק, כיון דהוה פלוגתא דרישא", וראה ב"קרן אורה".
ומשנינן: אמר (תירץ) רבא (את דברי רמי בר חמא  10 ): הוצרך התנא להשמיענו מחלוקתם בתרתי תלת בבות הללו.  11 

 10.  על פי "שיטה מקובצת", כי לדברי רבא עצמו שנחלק על רמי בר חמא לא קשה קושיית הגמרא, וראה שם, ובתוספות בעמוד ב' ד"ה אימא.   11.  רא"ש; ולשון "תרתי תלת", דרך לשון בני אדם הוא, וכעין זה "חדא מתרי ותלת טעמי נקט" בזבחים י ב, וראה במאירי.
וכן תני רבי חייא (בתוספתא שלו) פלוגתא זו של בית שמאי ובית הלל בתרתי תלת בבות: "האומר הריני נזיר מן הגרוגרות", והאומר "הריני נזיר מבשר פרה ומקרשי דלת".  12 

 12.  נתבאר על פי "שיטה מקובצת".
וכן אמר  13  רבי אושעיא: תרתי תלת.

 13.  ב"שיטה מקובצת" משמע דגרסינן תני, והוא בתוספתא שחיבר רבי אושעיא ; (ולגירסא דידן צריך לפרש, שגם רבי אושעיא תירץ כמו רבא).
וצריכי דברי בית שמאי ובית הלל בגרוגרות ודבילה ובבשר ובדלת:
דאי איתמר (אילו נשנו דבריהם) רק בהא דגרוגרות ודבילה, היינו אומרים:
אין טעמם של בית שמאי משום שאין אדם נוזר ומתחרט, ובאמת אפשר לו להתחרט, והתם (במשנה דלעיל) הוא דאמרי בית שמאי: הוי נזיר, כי אין שם חרטה, ובדעתו היה לומר "מן הענבים", אלא משום דמיחלפן גרוגרות ודבילה בענבים שכולם פירות הן,  14  לכן עלה בפיו גרוגרות במקום ענבים,  15  והרי הוא נזיר כיון שאמר "הריני נזיר", ואין כאן חרטה במה שאמר "מן הגרוגרות" כיון שלא נתכוון לחזור בו.  16 

 14.  תוספות והמפרש (לקמן) ; ובמאירי פירש, מפני שהם דברים המשכרים כיין, ראה לעיל ד א.   15.  תוספות; והמפרש פירש באופן אחר, ראה שם.   16.  א. נתבאר על פי רבינו עקיבא איגר לעיל ט ב. ב. לפי זה משנתנו כרבנן דרבי שמעון ג ב שהנוזר מן הענבים נזיר הוא לכל דבר, שהרי לא נתכוין לומר אלא "הריני נזיר מן הענבים", (וכעין זה כתב ב"קרבן העדה" לשיטת הירושלמי במשנה דלעיל).
אבל בשר בענבים יש לומר דלא מיחלף (אין דרך בני אדם להחליף ביניהם), ואם כן נמצא שמתחרט הוא מן הנזירות, ויש לומר אף לבית שמאי רשאי אדם להתחרט ואינו נזיר.
ואי איתמר (אילו נשנו דבריהם) רק בבשר, היינו אומרים:
דוקא הכא (במשנתנו) הוא דאמרי בית שמאי הוי נזיר, משום שדרך סעודת בני אדם בבישרא וחמרא כאחד  17  ונתחלף לו יין בבשר -

 17.  ראה ברא"ש ובמאירי ובמפרש; ובתוספות כתבו, ששניהם עיקר הסעודה, ומיחלף בלשון בני אדם זה לזה, ועדיין צריך תלמוד לשון הגמרא.
אבל גרוגרות ודבילה אימא לא מיחלפי, וחרטה יש כאן ואינו נזיר אף לבית שמאי
-
קא משמע לן.
ואי איתמר (במשנה) הני תרתי (דגרוגרות ובשר), היינו אומרים: הני הוא דקאמרי בית שמאי משום דמיחלפי, אבל דלת דלא שייך לתלות שנתחלפה לשונו, אימא מודו להו לבית הלל שהאומר "הריני נזיר מקרשי דלת" נוזר ומתחרט הוא, ואינו נזיר אף לבית שמאי -
קא משמע לן דהוי נזיר, דאין חרטה בנזירות לדעת בית שמאי.
ואי תנא פלוגתא דבית הלל על בית שמאי בדלת, היינו אומרים:
בהא (בדלת) קאמרי בית הלל דאינו נזיר, כי היות ואין לתלות שנתחלפה לשונו, ובהכרח שכוונתו היתה להתחרט, לכן אינו נזיר כי לדעת בית הלל מועילה חרטה בנזירות.
אבל בהך תרתי (גרוגרות ובשר), אימא מודו להו לבית שמאי שנזיר הוא, כי אנו תולים שאין כאן חרטה אלא שנתחלפו לו בענבים וביין, ואם כן יהא נזיר -
לפיכך קא משמע לן - בבות אלו דגרוגרות ובשר - דלא מודו בית הלל, כי אין אנו תולים שנתחלפו לו גרוגרות ובשר בענבים ויין, אלא כוונתו להתחרט מנזירותו, ולכן אינו נזיר.
אמר (הקשה) רבא לדברי רמי בר חמא, האומר, שהתנה הנודר את נזירותו בעמידת הפרה "מאליה":
מי (וכי) קתני במתניתין: אם עמדה מאליה, והרי "הריני נזירה אם עומדת אני" קתני, וזה לא משמע דוקא מאליה!?  18 

 18.  א. ראה בהערה 6, שנתבאר מדוע אי אפשר לפרש שאכן לא נתכוין דוקא שתעמוד מאליה (ודלא כרמי בר חמא). ב. הקשו התוספות: ומאי קשיא ליה "מי קתני מאליה", והא כמה משניות דמשנינן: "חסורי מיחסרא והכי קתני"! ? ותירצו, דהני מילי היכא דמוכח החסרון (מתוך דברי המשנה או מתוך ביאור דברי התנאים) אז יש כח להוסיף על לשון המשנה, אבל לדברי רמי בר חמא לא בזה נחלקו התנאים, ואי אפשר להוסיף תיבה זו על לשון המשנה. ג. בתוספות בעמוד ב' ד"ה בית שמאי, פירשו, שאין עיקר קושיית הגמרא על מה שלא הזכיר התנא תיבת "מאליה", אלא על הזכרת עמידת הפרה ואמירתה בכלל, כי היות ומחלוקת התנאים אינה קשורה בפרה כלל, ועיקר מחלוקתם היא במי שאומר "הריני נזיר מן הבשר", אם כן היה לו לתנא לשנות את מחלוקתם במי שאמר "הריני נזיר מן הבשר".
אלא אמר (פירש) רבא את משנתנו:
כגון שהיתה פרה רבוצה לפניו בכח, וכך אמר:
"העולם סבורים שאין אדם יכול להעמידה, והרי הפרה כאילו אמרה: הריני נזירה אם עומדת אני, אבל אני אומר: אדרבה אם לא עמדה הפרה הרי עלי להביאה בקרבן נזירות",  19  ועמדה הפרה מאליה - ונחלקו בית שמאי ובית הלל, אם נתקיים התנאי והרי הוא נזיר, או לא, וכמו שמפרשת הגמרא לקמן, אלא שמסדר הש"ס לא הניחו לסיים דבריו, ודחה אותם מיד:  20 

 19.  א. ואף על גב דקרבנות נזיר אינם באים מבהמה גסה, מכל מקום שייך לקבל על עצמו נזירות על מנת לגלח על כמה עולות וכמה שלמים, כמו שאמרו בספרי על הכתוב בסוף פרשת נזיר "קרבנו לה' על נדרו מלבד אשר תשיג ידו", והן באים אף מן הבקר אם ירצה - על פי תוספות והרא"ש; וראה ברמב"ן על התורה שם ובפירוש המלבי"ם שם. ב. אין אנו אומרים שכוונתו היתה להביאה על נזיר אחר, כי הלשון משמע דעל עצמו קאמר ונזירות קיבל עליו, ראה "קרן אורה".   20.  תוספות, וראה מה שכתב הרא"ש.
והרי בשלמא פרה, אכן בת קרבן היא, וניתן לפרש את דברי המשנה באופן שאמר הרי עלי להביאה בקרבן נזירות, אלא דלת וכי בת קרבן נזירות היא!?
אלא אמר רבא: כגון שהיתה פרה רבוצה לפניו כל כך בחוזק, שהעולם סבורים שאין אדם יכול להעמידה,

דרשני המקוצר[עריכה]