פרשני:בבלי:נזיר מו א

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

נזיר מו א

חברותא[edit]

רבי שמעון אומר:
כיון שנזרק עליו אחד מן הדמים של הקרבנות, הותר הנזיר לשתות ביין ולהיטמא למתים.
גמרא:
תנו רבנן: כתוב בפרשת נזיר: "ואחר ישתה הנזיר יין". והיינו אחר כל המעשים (האמורים בתורה בפרשת תגלחת הטהרה) כולן, דהיינו הבאת כל הקרבנות תגלחת ותנופה, דברי רבי אליעזר.  1 

 1.  לפי שיטת הרמב"ם שהובאה במשנה, וכפי שפירשה בחידושי מרן רי"ז הלוי, חלוק רבי אליעזר עם חכמים בביאור הפסוק. לדעת רבי אליעזר הרי הוא מעכב את היתר הנזירות, ואילו חכמים החולקים עליו לומדים מן הגזירה שוה שאינו מעכב אלא מעשה יחידי. ומכל מקום, מודים הם ש"ואחר ישתה הנזיר יין" היינו אחר כל המעשים כולן, אלא שאינו אלא עשה ואינו מעכב את הפקעת הנזירות. ולפי מה שביאר שם, עיקר יסודו של רבי אליעזר הוא מן המקרא שהובא בירושלמי: "וגלח הנזיר את שער ראש נזרו" - התורה תלתה לנזירות בשערו. ופסוק זה הוא גילוי, לדעת רבי אליעזר - ל"ואחר ישתה הנזיר יין", שהוא לעכב. ואילו לדעת חכמים אינו אלא עשה למצוה.
וחכמים אומרים: אפילו אחר מעשה יחידי, כגון זריקת דמו של אחד הקרבנות.  2  ומפרשת הגמרא: מאי טעמייהו דרבנן!? והרי פשוטו של מקרא משמע, שאחר כל המעשים כולן ישתה הנזיר יין!?

 2.  על פי התוספות שכתבו "אף אחד מן הדמים, כדמשמע במתניתין (היינו מדברי רבי שמעון, שהיא דעת חכמים בברייתא לשיטת התוספות), וכדתני בפרק מי שאמר ושמע חבירו". וכוונתם היא, שבמשנה לעיל כח א שנינו: "נזרק עליה אחד מן הדמים אינו יכול להפר". והטעם הוא - כמבואר בגמרא שם - משום שמשנה זו כדעת חכמים היא, שאחר זריקת אחד מן הדמים כבר הותרה האשה מכל איסורי הנזירות, ושוב אין כאן נדרי "עינוי נפש" שיוכל הבעל להפר לה, הרי מוכח שזריקת אחד מן הדמים היא שמתרת לפי חכמים.
כי כתיב הכא: "ואחר ישתה הנזיר יין" -
וכתיב התם: "ונתן על כפי הנזיר, אחר התגלחו את נזרו" -
ואנו לומדים גזירה שוה "אחר אחר":
מה כמו התם - גבי תנופה - אחר מעשה יחידי, שהרי הכתוב לא הזכיר אלא את התגלחת, שהיא מעשה יחידי.
אף כאן - גבי היתר הנזיר לשתות יין - אחר מעשה יחידי, דהיינו אחד מן המעשים שבפרשת נזיר.
ומקשינן: והרי "אחר התגלחו את נזרו" ממילא משמע אחר הקרבנות והתגלחת, שכן התגלחת כתובה בתורה אחר מעשה הקרבנות -
ואם כן אימא, אמור, רק עד דאיכא תרוייהו (עד שיהיו שתיהן) כל הקרבנות ותגלחת!?  3 

 3.  לשון התוספות - על פי "ארזי הלבנון" - הוא: אימא עד דאיכא תרוייהו קרבנות ותגלחת דהא "אחר התגלחו" דאמר, אחר כל עבודת הקרבנות; ועל פי זה נתבאר בפנים. והנה תירוץ הגמרא הוא: אי הכי גזירה שוה למה לי; והקשה הרא"ש: אולי באה הגזירה שוה למעט תנופה! ? ולכאורה לפי פירוש התוספות בקושיית הגמרא, אין מקום לקושייתו, שהרי הגילוח הוא קודם התנופה, וממילא נתמעטה התנופה.
ומשנינן: אי הכי, גזירה שוה למה לי (אם כן, למה הוצרכה הגזירה שוה)!?  4 

 4.  א. כתב הרא"ש: ואם תאמר: איצטריך גזירה שוה למעוטי תנופה, (ראה סוגיית הגמרא בהמשך; וראה מה שנתבאר בהערה לעיל)! ? ותירץ הרא"ש: כיון דאינו אלא שירי מצוה, אין צריך קרא למעטו דמסברא הוא ממועט. ב. הקשה ב"קרן אורה", והרי יש לומר שהגזירה שוה באה למעט שאינו צריך את כל הקרבנות, אבל קרבן אחד (שלמים או חטאת, שהנזיר מגלח עליהן) והתגלחת שלאחריו, שמא הם מעכבים! ? וראה שם מה שיישב.
אמר רב:
תנופה של הזרוע בשילה מאיל השלמים ותנופת הלחם  5  בנזיר, מעכבת אותו מלשתות יין וליטמא למתים.

 5.  בחידושי מרן רי"ז הלוי (נזירות ח א) כתב, דתנופת החזה והשוק ואמורי השלמים אינה מעכבת, ראה שם.
ומקשינן: אליבא דמאן (לשיטת חכמים או לשיטת רבי אליעזר) אמר רב שהתנופה מעכבת!? אילימא, אם נאמר אליבא דרבנן החולקים על רבי אליעזר ומתירים אותו אחר מעשה יחידי -
אי אפשר לומר כך.
כי אם תגלחת - שהיא בגוף הנזיר - אמרי רבנן שהיא לא מעכבא, תנופה - שאין מעכבת את הכפרה בכל מקום - מיבעיא דלא מעכבא!?  6 

 6.  צריך ביאור: למה הוצרכה הגמרא ללמוד דבר זה מקל וחומר, והרי כיון שאמרו חכמים בברייתא "אחר מעשה יחידי", אם כן ממילא משמע דתנופה לא מעכבא, (ובמשנתנו נמי שנינו: כיון שנזרק עליו אחד מן הדמים, הותר הנזיר לשתות יין וליטמא למתים)! ? וכעין המבואר כאן בגמרא איתא בעמוד ב, וכתבו שם התוספות (עמוד זה בד"ה ומי): "אלא לרבנן דאמרי אחר מעשה יחידי, אחד מן הדמים קאמר אבל תנופה מעכבא", וביאור כוונתם הוא (כמבואר ברא"ש), שיש לפרש מה שאמרו חכמים "אחר מעשה יחידי" דהיינו אחר מעשה של קרבן אחד, ואולם אותו קרבן צריך שייעשו בו כל מעשיו כולל התנופה.
אלא שמא תאמר שאליבא דרבי אליעזר אמר רב שתנופה מעכבא -
והרי פשיטא שלפי רבי אליעזר אומרים זאת, ולא הוצרך רב לומר זאת!?
דהאמר רבי אליעזר: "אחר מעשים כולם", ובכלל זה תנופה!?
ומשנינן: מהו דתימא, שמא תאמר, כיון דהתנופה לענין כפרה רק בגדר "שירי מצוה" היא,  7  ולכן גם אם היא לא נעשתה, אין היא מעכבת את הכפרה, ואם כן הכא נמי נאמר שלא תעכב התנופה את הנזיר מלהיות מותר מכל איסורי הנזירות.  8 

 7.  וכמבואר בזבחים ו ב, שאם עשה לתנופה שירי מצוה, כלומר: שלא עשאה, הרי כאילו לא כיפר שלא קיים מצוה מן המובחר, וכיפר דאין מעכבת, תוספות.   8.  במשנתנו שנינו: ונותן על כפי הנזיר ומניפן, ואחר כך הותר הנזיר לשתות יין וליטמא למתים, משמע לכאורה בהדיא ממשנתנו שהתנופה מעכבת, ואם כן מאי קא משמע לן רב! ? ובפשוטו יש מכאן סייעתא לשיטת הרמב"ם - הובאה בהערה במשנה - שדין משנתנו אינו אלא למצוה ואינו מעכב.
קא משמע לן רב, שלענין היתר הנזיר ביין, התנופה כן מעכבת.


דרשני המקוצר[edit]

מסכת נזיר בפירוש פרשני

דף ב ע"א | דף ב ע"ב | דף ג ע"א | דף ג ע"ב | דף ד ע"א | דף ד ע"ב | דף ה ע"א | דף ה ע"ב | דף ו ע"א | דף ו ע"ב | דף ז ע"א | דף ז ע"ב | דף ח ע"א | דף ח ע"ב | דף ט ע"א | דף ט ע"ב | דף י ע"א | דף י ע"ב | דף יא ע"א | דף יא ע"ב | דף יב ע"א | דף יב ע"ב | דף יג ע"א | דף יג ע"א | דף יג ע"ב | דף יד ע"א | דף יד ע"ב | דף טו ע"א | דף טו ע"ב | דף טז ע"א | דף טז ע"ב | דף יז ע"א | דף יז ע"ב | דף יז ע"ב | דף יח ע"א | דף יח ע"ב | דף יט ע"א | דף יט ע"ב | דף כ ע"א | דף כ ע"ב | דף כא ע"א | דף כא ע"ב | דף כב ע"א | דף כב ע"ב | דף כג ע"א | דף כג ע"ב | דף כד ע"א | דף כד ע"ב | דף כה ע"א | דף כה ע"ב | דף כו ע"א | דף כו ע"א | דף כו ע"ב | דף כז ע"א | דף כז ע"ב | דף כח ע"א | דף כח ע"ב | דף כט ע"א | דף כט ע"ב | דף ל ע"א | דף ל ע"ב | דף ל ע"ב | דף לא ע"א | דף לא ע"ב | דף לב ע"א | דף לב ע"ב | דף לג ע"א | דף לג ע"ב | דף לד ע"א | דף לד ע"ב | דף לה ע"א | דף לה ע"ב | דף לו ע"א | דף לו ע"ב | דף לז ע"א | דף לז ע"ב | דף לח ע"א | דף לח ע"ב | דף לט ע"א | דף לט ע"ב | דף מ ע"א | דף מ ע"ב | דף מא ע"א | דף מא ע"ב | דף מב ע"א | דף מב ע"ב | דף מג ע"א | דף מג ע"ב | דף מד ע"א | דף מד ע"ב | דף מה ע"א | דף מה ע"א | דף מה ע"ב | דף מו ע"א | דף מו ע"ב | דף מז ע"א | דף מז ע"ב | דף מח ע"א | דף מח ע"ב | דף מט ע"א | דף מט ע"ב | דף נ ע"א | דף נ ע"ב | דף נא ע"א | דף נא ע"ב | דף נא ע"ב | דף נב ע"א | דף נב ע"ב | דף נג ע"א | דף נג ע"ב | דף נד ע"א | דף נד ע"ב | דף נה ע"א | דף נה ע"ב | דף נו ע"א | דף נו ע"ב | דף נז ע"א | דף נז ע"ב | דף נח ע"א | דף נח ע"ב | דף נט ע"א | דף נט ע"ב | דף ס ע"א | דף ס ע"ב | דף סא ע"א | דף סא ע"ב | דף סב ע"א | דף סב ע"ב | דף סג ע"א | דף סג ע"ב | דף סד ע"א | דף סד ע"ב | דף סה ע"א | דף סה ע"ב | דף סו ע"א | דף סו ע"ב