ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
בגמרא במסכת נזיר (נט ע"א) מובאת המחלוקת בין תנא קמא לרבי אליעזר בן יעקב בפירוש האיסור בפסוק 'לא ילבש': רבי אליעזר בן יעקב סובר שאין לאיש לעסוק ב'תיקוני נשים' כלומר, לגבר אסור לגלח את שער הגוף, וכמו כן לאשה אסור לשאת כלי נשק. תנא קמא סובר שאסור לאיש או לאשה להתלבש כבן המין השני, אם שינוי הלבוש עשוי להביא לידי פריצות או זנות.
בפירוש המיוחס לרש"י (ד"ה תלמוד לומר; וכן בילקוט שמעוני משלי תתקמד) נאמר שאיסור זה הוא הסיבה לכך שיעל לא הרגה את סיסרא בחרב, אלא ביתד האוהל, שכן אם היתה נוטלת חרב בידה היתה עוברת על 'לא תלבש'. בהמשך דברינו נראה שעל מנת להציל את עם ישראל היה מותר גם לעבור על איסור לא ילבש, אלא שבאופן שהיתה לה אפשרות אחרת, העדיפה לעשות זאת באמצעות היתד.
פסיקת ההלכה באיסור
מדברי רש"י בפירושו לתורה (דברים כב, ה) ניתן לדייק שהוא פוסק כתנא קמא (רבי אליהו מזרחי דברים כב, ה), כי פרש שהתורה אסרה רק לבוש המביא לידי תועבה 'לא אסרה תורה אלא לבוש המביא לידי תועבה'. לפי זה, האיסור לעסוק בתיקוני המין השני הוא מדרבנן, ולא כרבי אליעזר בן יעקב, הסובר שהתורה אסרה גם תיקוני נשים או גברים שאינם מביאים את האדם לחברת המין השני, ולא יביאוהו לידי זנות.
מהרמב"ם (עבודה זרה פרק יב הלכה י) נראה שפסק כרבי אליעזר בן יעקב, שהרי כתב: 'לא תעדה אשה עדי האיש, כגון: שתשים בראשה מצנפת או כובע, או תלבש שריון וכיוצא בו'. ובהמשך אותה הלכה כתב שאסור לגבר ללבוש 'בגדי צבעונין... במקום שאין לובשין אותן... אלא נשים, הכל כמנהג המדינה', ואם עבר על איסורים אלו - לוקה. הרמב"ם לא ציין שהמלקות הן דוקא כאשר הולך ויושב בחברת בני המין השני. הכסף משנה כתב שמהרמב"ם עולה שפסק כר' אליעזר בן יעקב, שהאיסור על תיקוני נשים הוא מהתורה, אפילו באופן שאין שינוי הלבוש מביא לידי פריצות. וכן פסק גם בשולחן ערוך (יורה דעה קפב, ה).
באופן פשוט נראה מזה שאין לאשה לשאת נשק, כיון שבדרך כלל גברים הם אלו הנושאים נשק. אך כפי שיבואר להלן, ישנם ארבעה היתרים לכך בראשונים ובאחרונים:
א. יש להבחין בין לבוש לתועלת לבין לבוש לנוי
הט"ז והב"ח (קפב, ה) פסקו שאף על פי שאסור לאיש ללבוש מלבושי אשה או להיפך, מותר להם ללבוש בגדים כאלו אם ברור שהם לובשים אותם לצורך הגנה מהגשם וכדומה, וכמו כן נראה מהב"ח שהוא מקל באופן שלבישת הבגדים אינה על מנת ללכת לבין הנשים. ומהרש"ם (ב, רמג) למד מדבריו שכמו שמותר לאשה ללבוש בגדי איש אם צריכה זאת כהגנה מהקור, כך במקרה שאי אפשר להתגונן מבלי לשאת נשק, מותר לאשה לשאת בנשק. ומה שכתבו רש"י וילקוט שמעוני לגבי יעל, שם מדובר באופן שיכלה להרוג את סיסרא ביתד, אך אם לא היתה יכולה להורגו ביתד - היה מותר לה להורגו גם בחרב.
בינת אדם (איסור והיתר סימן עד על חכמת אדם צ, ג) התקשה בדברי הרמב"ם, מדוע כתב רק שאשה הלובשת שריון עוברת על לא ילבש, ולא כתב חידוש גדול יותר, שגם אשה שמחזיקה חרב בידה עוברת על האיסור? וכותב שדברי הב"ח קשים, שהרי בגמרא ובילקוט שמעוני נכתב במפורש שלאשה אסור לצאת עם כלי זיין 'למלחמה', ומשמע שאסורה ללכת עם בגדי קרב, גם כאשר הדבר נעשה לתועלת והגנה! וכן הרבה להביא ראיות לסתור דברי הב"ח. לדעתו, סברת הב"ח נכונה, אלא שלדעתו, יש להבחין בין מלבוש לתכשיט. במלבוש האיסור רחב, והוא מקיף גם לבושים שאדם לובש לתועלת. לעומת זאת בתכשיט, האיסור אינו אלא כאשר מתכוון לנוי, אבל כאשר כוונתו לתועלת - מותר לַעַדוׂת תכשיט המיועד לנשים. לפיכך, יהיה הבדל בין שריון לחרב: שריון הוא לבוש, ואסור לאשה ללבוש אותו אפילו לתועלת, ואילו חרב הנה תכשיט, ומותר לאשה לשאת אותה לתועלת.
ב. האיסור קשור דווקא למלחמה, ואינו חל באופן אחר
אבן עזרא וחזקוני (דברים כב, ה) כתבו, שפרשת 'לא ילבש' סמוכה לפרשת המלחמה כדי ללמדנו שאין לאשה לצאת למלחמה, משום שהדבר פוגע בתפקידה כאם, וכן עלול להביא לידי זנות. גם רש"ר הירש (דברים כב, ה), הבין שישנו איסור מיוחד בנשיאת כלי נשק על ידי נשים כשיוצאות למלחמה: הוא מדייק שהאיסור החל על אשה הוא 'לצאת בכלי זיין למלחמה'. כלומר, התורה אוסרת על כל מין את מה שמתאים בייחוד לטבע המין השני, ולאשה אסור להשתתף במלחמה כחייל, אך מותר לה לשאת כלי נשק כדי להתגונן. ר' משה פיינשטיין בתשובה לר' שבתי רפפורט (אגרות משה אורח חיים ד, עה אות ג) התיר לנשים ללכת עם אקדח מטעם זה, שכן אסור לאשה לשאת דוקא כלי נשק המיועד למלחמה, ואילו אקדח משמש להגנה עצמית (בניגוד לרובה). כמו כן, הוא מוסיף שבמקום שבו אזרחים הולכים כדרכם והסכנה באה אליהם, אין זה נחשב לנשיאת נשק לשם מלחמה, ולכן אין בזה איסור 'לא ילבש'.
יש להעיר שה'תורה תמימה' (שם הערה מא) כתב שאסור לאשה לשאת כלי נשק, שמטרתו לסייע במלחמה או בריב, אך מותר לה להשתמש בחרב וכדומה כסכין חיתוך. לפי זה, יהיה אסור לנשים לשאת אקדח גם לשם הגנה עצמית.
ג. יש להתיר איסורים לצורך התגוננות
בספר חסידים (ר) כתב שאף שיש איסור לאשה לשאת נשק, יש להתיר זאת במקום מסוכן משום 'עת לעשות לה' הפרו תורתך'. ובשו"ת עשה לך רב (ג, כד) התיר לאשה להשתמש בנשק באופן שהשימוש הוא לצורך הגנה מאיום ספציפי, אך עולה מדבריו שאין היתר לאשה לשאת נשק באופן קבוע (עיינו ביחווה דעת חלק ה סימן נה).
ד. נשיאת נשק אינה מיוחדת לגברים
היתר נוסף המופיע ברמ"א (קפב, ה) הוא שגם נשיאת מלבוש מלחמה אינה אסורה אלא אם זהו מלבוש שרק דרך הגברים ללובשו. לכן אם יש אקדח המיועד לנשים, או שגם נשים רגילות לנושאו, הרי שאין בכך איסור. הרב הרצל יהודה הנקין, אביו של הרב איתם הנקין הי"ד, כתב (תחומין כח עמוד 272) שכיון שבימינו גם נשים משתמשות בנשק בצבא במדינת ישראל (אף שאין זה על פי חכמים), מכל מקום לא שייך לומר שזה מלבוש לגבר. וכותב שהבנה זו אינה מסתדרת עם האחרונים שהבאנו לעיל, שביארו שהאיסור הוא משום שהיציאה למלחמה אינה מתאימה לנשים ובגללה יש איסור 'לא ילבש' בנשיאת נשק.
סיכום: אף שהיה מקום לומר שאשה הנושאת נשק עוברת על איסור 'לא ילבש', יש להתיר זאת מארבע סיבות עיקריות:
א. אין איסור 'לא ילבש' כאשר מטרת נשיאת הנשק היא לתועלת ולא לשם נוי.
ב. האיסור חל רק כאשר האשה משמשת בתפקיד ביטחוני-מלחמתי, ולא כשהנשק משמש להגנה עצמית.
ג. גם אם הדבר אסור יש להתירו לצורך התגוננות.
ד. אין היום איסור 'לא ילבש' בנשיאת נשק ע"י נשים, משום שנשים רבות חמושות בנשק.
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
האם מותר לפנות למקובלים?
איך מותר לנקות בגדים בשבת?
איך יוצרים את השבת ?
איך עושים קידוש?
מה זה אומר בחזקת בשרי?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
למה תמיד יש מחלוקת??
הלכות שטיפת כלים בשבת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
