בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • פרק ד'
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

יוסף בן גרציה

פרק ד פסקה ד

התורה כגילוי אהבה לה' דוחפת לברר את הסתירות שבין אהבת ה' לאהבת ישראל.

undefined

הרב ש. יוסף וייצן

איר תשס"ט
3 דק' קריאה
כל מה שבא בדברי תורה שבכתב ושבעל פה, שיוכל לרפות קצת את האהבה של ישראל, אפילו ביחש לרשעים היותר מוחלטים, הם נסיונות ובירורים לאדם איך שיעלה על מדרגה עליונה של אהבת השי"ת, עד שימצא לו דרך בין הסתירות כולן, ואהבת ישראל ואהבת הבריות תשאר בלבבו חיה וקימת בלא שום גרעון ופקפוק בעולם.


הרב אומר שיש בדברי התורה בין בתורה שבכתב ובין בתורה שבע"פ את עניין חריפות העונש. נראה לומר שבתורה שבכתב הדברים חריפים בהרבה שהם ללא פרשנויות והיא חריפה בהרבה בזה. התורה שבכתב יש בה יותר צד שיכול לגרום לאי אהבה, הרפיית האהבה לעמ"י, לעשותה תלויה בדבר. בתורה היחס שלנו לכל דבר תלוי במבט של הקב"ה ותלוי באמות הצדק האלוקי. מי שמתנהג לפי הצדק האלוקי ראוי לאהבה לחיבור ולקשר ומי שלא הולך בדרכי הצדק ולא מתנהג בצורה טובה צריך להתרחק ממנו – זו אמירתה של תושב"כ. כל ספר בראשית אומר – החטא ועונשו. וכן עמ"י במצרים וכן במדבר. האהבה תלויה בזה שהאדם הולך בדרך ה' – זה כל התורה שבכתב.
גם לתורה שבע"פ יש אמירה כזו אך בצורה עדינה יותר כי יש שם אמירות רבות דומות ושונות. התורה שבעל פה יש בה צד שמקצין יותר את ענין העונש. ויש צד שבתורה בעל פה שהתורה מבררת את ההשורש של המציאות ובשורש ישראל קדושים.
כשהאדם נפגש בתורה וזה מה שעולה לו מתוך דברי התורה עולה השאלה למה הדברים נתגלו בצורה הזו?
יש חשיבות עצומה להתגלות זו. אין כוונת התורה שאהבתינו לעמ"י תהיה תלויה בדבר. אולם אם לא היה את הצדדים הללו אז היינו אוהבים את עם ישראל ואהבה זו הייתה דוחקת – סותרת את אהבת ה'. אהבת ה' נובעת רק מאהבת רק הטוב והצדק. גם אהבת ישראל צריכה לנבוע מאותה נקודה מצד היותנו קשורים לטוב ולצדק. ללא דברי התורה היה אהבה מרובה לעמ"י על חשבון אהבת ה'.
בעומק אנו מבינים שמחד יש לנו את התורה כגילוי ה' ומצד שני יש לנו מקור פנימי עליון יותר, שצריך לגרום לאהבת ישראל. זה דוחף אותנו להעמיק ולהבין שאין סתירה בין אהבת ה' לאהבת ישראל. התורה היא שמו של ה' וחותמו "אנא נפשי כתבית יהבית" התורה היא גילוי ה' בעולם והנהגותיו זה הופעת התורה ובוודאי שהתורה צריכה להבליט את הפן הזה של אהבת ה'. אולם אהבת ה' גם דוחפת אותנו להוסיף אהבה לישראל לא פחות מאשר לתורה. בתנא דבי אליהו מובא שיש שתי יצירות ענק שה' יצר – ישראל ותורה והיצירה של ישראל זו הופעה יותר כללית מהופעת התורה. כל עבודתינו הגדולה היא ליצור את האחדות בין כל ההופעות הללו שישראל אורייתא וקוב"ה חד הוא. עד ההגעה לעומק שאין שום סתירה בין הדברים אז יש הופעות סותרות שהתורה הופעתה ודאי מבליטה את הופעת קוב"ה. נראה שבמובן הנגלה התורה יותר דואגת לאהבת ה' מאשר לאהבת ישראל אך המעמיק רואה שישראל ודאי מגלים את ה' לא פחות מגילוי ה' של התורה. ללא התורה אהבת ישראל לא הייתה מצד חיבורם לה' אלא מצד עצמם.
באורות הקודש ח"ג עמוד שי"ח הרב מבאר שיש צד גלוי בתורה ויש צד פנימי ונסתר בתורה. יש חשיבות לשתי ההארות הללו. המקור האלוקי מופיע בעולם שלנו שהוא עולם של נגלה דרך התורה וזה צורת הלבוש של העוה"ז. התורה שבכתב היא הצד הגילוי שבתורה. אולם הופעה זו של תורה ציכה לתאחד עם הופעת הפנים והנסתר שבתורה. אחדות זו שבתורה תביא לישוב הסתירות שבין אהבת ה' לאהבת ישראל.
ודאי שישראל לא פחות מחוברים לקב"ה מאשר התורה ולכן כשהם באין לכלל העמקה אז ודאי צריך ליישב את אהבת ישראל ואהבת הבריות ודרך התורה. והביאור מבוסס על ההבחנה בין עצמיות להופעה כמו שכבר ראינו בפסקה ג' – הסברנו אותה בצורות שונות ופה הנקודה היא להסביר את ההבדל בין התגלות הפרט לשייכות הכלל לקב"ה – שבהתגלות הכלל כל דבר ודבר מחובר להופעתה הכללית של האומה ועם הזמן מתברר שהאומה כל כולה מחוברת לאלוקות ונועדה רק להתגלות האלוקית. נכון שיש ירידות אולם כל כולן נועדו לצורך עליה. ההופעה היא כזו כדי שהופעת ישראל תהיה עמוקה כדי שהיא לא תגרום לסתירה באהבת ה' המטרה היא לזכך את אהבת ישראל שלא יהיה בה שום סתירה לאהבת הי"ת.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il