ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- ספריה
- שם מרדכי
- בבא מציעא - פרק שני
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא מציעא
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן גרסיה
בסוגיה בבבא מציעא דף כ"ב ע"ב מובאת מחלוקת בין רבה לרבא בענין סימן העשוי להידרס. רבה סבור שאדם מתייאש בקלות מכיוון שזה סימן שלא יישאר לאורך זמן; ואילו רבא חולק עליו. זו לשון הסוגיה:
"כריכות ברשות הרבים הרי אלו שלו. אמר רבה: ואפילו בדבר שיש בו סימן. אלמא קסבר רבה: סימן העשוי לידרס - לא הוי סימן (שאין בעליו סומך לתת בו סימן, מימר אמר: נשחת הסימן בדריסת הרגלים; רש"י). רבא אמר: לא שנו אלא בדבר שאין בו סימן , אבל בדבר שיש בו סימן - חייב להכריז. אלמא קסבר רבא: סימן העשוי לידרס - הוי סימן. ...
וזו לשון מסקנת הסוגיה בדף כ"ג ע"א:
"... ואמר רב זביד משמיה דרבא: הלכתא , כריכות ברשות הרבים - הרי אלו שלו, ברשות היחיד, אי דרך נפילה - הרי אלו שלו, אי דרך הנחה - נוטל ומכריז. וזה וזה בדבר שאין בו סימן, אבל בדבר שיש בו סימן - לא שנא ברשות הרבים ולא שנא ברשות היחיד, בין דרך נפילה ובין דרך הנחה - חייב להכריז."
וזו לשון רש"י בדף כ"ג ע"א:
" אבל בדבר שיש בו סימן כו' - רבא לטעמיה, דאמר: סימן העשוי לידרס הוי סימן.
נראה שרש"י סבור שאין הלכה כרבא; ולפיכך רש"י הוסיף וביאר "רבא לטעמיה". וכן מתבקש גם לעיל מיניה בדברי רש"י במשנה (דף כ"א ע"א):
"ברשות הרבים - שהכל דשין עלייהו, ואם היה סימן נקשר עליהן - הרי הוא נשחת."
רש"י העמיד במשנה את האוקימתא של רבה; שהרי לרבא בכריכות ברה"ר האוקימתא היא - שלא היה בהן סימן והן מתגלגלות ואינן נמצאות במקומן הקודם.
מקובל לפסוק בדרך כלל כהלכתא שבגמרא; ויש לברר, מדוע לא פסק רש"י כ"הלכתא" של רב זביד?
מחלוקת הסוגיות בענין יאוש
לעיל בפרק"יאוש שלא מדעת הלכה כרבא" התבאר, שלדעת הרי"ף והרמב"ם קיימת מחלוקת סוגיות - מהי מידת האופטימיות של המאבד. המחלוקת היא בין סוגיית "יאוש שלא מדעת" (דפים כא, ב - כב, ב) לבין סוגיית "הלוקח מן התגר" (דפים כ"ו ע"ב - כ"ז ע"א).
בסוגיית "יאוש שלא מדעת" - אביי סבור שאדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה, ולכן יש להניח שתי הנחות. 1. מן הסתם הוא כבר שם לב שהמטבע חסר בכיסו. 2. הוא החליט אפשרות שרעה מבחינתו. כלומר, הוא החליט בוודאות שהמטבע נפל והוא התייאש מהמטבע.
אולם בסוגיית "הלוקח מן התגר" מבואר שאין זה משנה כמה זמן חלף מאז שנפלו המעות - המוצא אינו רשאי להניח שהבעלים התייאשו ממעותיהם. בסוגיה ההיא משמע, שגם אם יתכן שהבעלים כבר מודע לחסרון המעות, - יש לחשוש שהבעלים מניח אפשרות שהיא טובה עבורו. כמו האפשרויות המוזכרות ברמב"ם (פרק י"ד מהלכות גזילה ואבידה הלכה ה'): "שמא נתתיו לפלוני או שמא במגדל הוא מונח או שמא טעיתי בחשבון וכיוצא בדברים אלו - אין זה יאוש".
קשיא הילכתא אהילכתא
לכאורה, מחלקת דומה יש בין רבה לרבא בענין סימן העשוי להידרס. רבה סבור שהאדם מתייאש מפני שחושב לרעת עצמו - שמן הסתם הסימן כבר נשחת; ואלו רבא סבור שהאדם חושב לטובת עצמו - שמן הסתם הסימן טרם נשחת.
נראה שרש"י סבור שהמחלוקות הן זהות. אך לשיטת רש"י הכלל ש"הילכתא כוותיה דאביי ב"יעל קג"ם" - עדיף 1 על פני ההילכתא של רב זביד שהובאה לאחר מכן. מאחר שהוכרע לעיל בסוגיית "יאוש שלא מדעת" - שהלכה כאביי; ממילא נדחית שיטת רבא אף כאן. ולכן רש"י הסביר בפרושו במשנה כדעת רבה, וכן הסביר בפרושו בסוגיה - שרב זביד אמר דבריו רק בשיטת רבא. 2
הרי"ף והרמב"ם הבינו כרש"י. אך לשיטתם מכיוון שההילכתא של רב זביד הובאה בש"ס אחר ההילכתא כאביי, ומאחר שדרכם לפסוק כסוגיה שמובאת באחרונה; הרי שהלכה כרב זביד אליבא דרבא.
לעיל בפרק "יאוש שלא מדעת הלכה כרבא"התבאר שהרי"ף והרמב"ם לא שללו לגמרי את סוגיית "יאוש שלא מדעת" - שנפסקה בה הלכה כאביי. לשיטתם, רבא היה סבור בסוגית ההיא - שגם כשהמוצא ראה שהמטבע נפל מאדם אחד, מותר לו ליטול; ולשיטת הרי"ף והרמב"ם - רק לענין זה "הילכתא כאביי". לפי הבנת הרי"ף והרמב"ם, מהסוגיות בהמשך הפרק משמע שרבא עצמו חזר בו אח"כ; ודברי רב זביד נאמרו לפי דברי רבא האחרונים; ולכן התלמוד קבע שהלכה כרב זביד אליבא דרבא.
אנחנו קודש למענך
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
איך עושים קידוש?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
מה המשמעות הנחת תפילין?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
