ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- ספריה
- שם מרדכי
- נושאים שונים
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא מציעא
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן גרסיה
"לאו בגזל למה לי - לכובש שכר שכיר. - כובש שכר שכיר בהדיא כתיב ביה 'לא תעשק שכיר עני ואביון'! - לעבור עליו בשני לאוין."
מפשטות הסוגיה משמע, שמי שכבש שכר שכיר עבר על הלאו של "לא תגזול". אולם מהרמב"ם לא משמע כך, וזו לשון הרמב"ם בפרק י"א מהלכות שכירות הלכות א'-ה':
"מצות עשה ליתן שכר השכיר בזמנו שנאמר 'ביומו תתן שכרו וגו', ואם איחרו לאחר זמנו עובר בלא תעשה שנאמר 'ולא תבוא עליו השמש' ואין לוקין עליו שהרי הוא חייב לשלם, ...
כל הכובש שכר שכיר כאילו נטל נפשו ממנו שנאמר 'ואליו הוא נושא את נפשו', ועובר בארבע אזהרות ועשה, עובר משום 'בל תעשוק' ומשום 'בל תגזול' ומשום 'לא תלין פעולת שכיר' ומשום 'לא תבא עליו השמש' ומשום 'ביומו תתן שכרו', אי זהו זמנו, שכיר יום גובה כל הלילה, ועליו נאמר 'לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר'; ושכיר לילה גובה כל היום, ועליו נאמר 'ביומו תתן שכרו וכו'; המשהה שכר שכיר עד אחר זמנו אע"פ שכבר עבר בעשה ולא תעשה הרי זה חייב ליתן מיד, וכל עת שישהה עובר על לאו של דבריהם שנאמר אל תאמר לרעך לך ושוב".
כל הכובש שכר שכיר כאילו נטל נפשו ממנו שנאמר 'ואליו הוא נושא את נפשו', ועובר בארבע אזהרות ועשה, עובר משום 'בל תעשוק' ומשום 'בל תגזול' ומשום 'לא תלין פעולת שכיר' ומשום 'לא תבא עליו השמש' ומשום 'ביומו תתן שכרו', אי זהו זמנו, שכיר יום גובה כל הלילה, ועליו נאמר 'לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר'; ושכיר לילה גובה כל היום, ועליו נאמר 'ביומו תתן שכרו וכו'; המשהה שכר שכיר עד אחר זמנו אע"פ שכבר עבר בעשה ולא תעשה הרי זה חייב ליתן מיד, וכל עת שישהה עובר על לאו של דבריהם שנאמר אל תאמר לרעך לך ושוב".
לכאורה דברי הרמב"ם סותרים את עצמם. בתחילה הוא כתב שהמשהה שכר שכיר עובר "משום - בל תגזול" - אך בהמשך הוא כתב שלאחר שהשהה הוא עובר רק על איסור חכמים "לאו של דבריהם". מדוע הוא אינו חייב לשלם מייד - גם כדי לקיים את מצוות העשה של "והשיב את הגזילה"?
אמנם הרמב"ם דייק בדבריו. הרמב"ם נוקט לשון "בל תגזול" וכן לשון "משום"; כדי לבאר לנו שאין זה "לא תגזול" של התורה, אלא תולדתו. בפרק הקודם "תולדת גזל" התבאר שלשונות אלו מתאימים לתולדה של לאו - ולא ללאו עצמו.
לשיטת הרמב"ם, צווי התורה של "והשיב" לא חל על "תולדת גזל"; ולפיכך, הוא אינו עובר אלא על לאו של דבריהם - שנאמר "אל תאמר לרעך לך ושוב".
שיטת התוספות
זו לשון התוספות שם בבבא מציעא דף ס"א ע"א:
" לעבור עליו בשני לאוין – ואם תאמר ולוקמיה בגזל גופיה ולעבור עליו בשני לאוין, ויש לומר משום דלא לקי אלאו דגזל משום דניתק לעשה, אבל כי מוקמינן אכובש שכר שכיר באם אינו ענין - לקי שפיר ".
הרמב"ם חולק על תוספות. לשיטתו, בעושק שכר שכיר אין אמנם את מצוות "והשיב את הגזילה" - אלא רק "לאו של דבריהם שנאמר אל תאמר לרעך לך ושוב". אך מדובר בתולדה של גזל, ולא בלאו עצמו, ולכן בכל ענין אין עונש של מלקות. מסיבה זו הרמב"ם לא הזכיר את עונש המלקות.
עדי הלוואה בריבית
מחלקת דומה בין התוס' והרמב"ם קיימת גם בענין עדי הלוואה בריבית.
זו לשון המדרש בשמות רבה (וילנא) פרשה ל"א:
"לא תשימון עליו נשך, לא היה צרך לומר אלא 'לא תשים' מהו 'לא תשימון'? אלו העדים והערב והדיינין והסופר, שאלולי הם לא יטול כלום. לפיכך לוקים כולם , ומנין שהלוה לוקה שנאמר 'לא תשיך לאחיך' "
וזו לשון התוספות בבבא מציעא דף ע"ב ע"א בד"ה "שטר":
"ותימה דאמאי אין העדים פסולים כיון שעוברים על 'לא תשימון'... וי"ל דאיירי הכא ברבית דרבנן ולא מיפסלו באיסור דרבנן כיון שאין מרויחים כלום אע"פ שבעבירה דאורייתא היו נפסלים, אי נמי אפי' ברבית דאורייתא יש להכשיר דשמא 'לא תשימון' – לאינשי במַּלְוֶה משמע להו ולא בעדים, ולכך כשרים; כדאמרינן נמי (לעיל דף ה:) לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו. אבל קשה..."
הרמב"ם לא הגביל את הדין - שאין העדים פסולים - רק בריבית דרבנן; ובהלכות מלוה ולוה פרק ד' הלכות ב'-ג' הוא רמז מדוע אין העדים נפסלים לשיטתו, וזו לשונו:
"כדרך שאסור להלוות כך אסור ללוות ברבית שנאמר 'לא תשיך לאחיך' מפי השמועה למדו שזו אזהרה ללוה כלומר לא תנשך לאחיך, וכן אסור להתעסק בין לוה ומלוה ברבית, וכל מי שהיה ערב או סופר או עד ביניהן הרי זה עובר בלא תעשה, שנאמר לא תשימון עליו נשך זו אזהרה - אף לעדים ולערב ולסופר , הא למדת שהמלוה בריבית עובר על ששה לאוין: לא תהיה לו כנושה, את כספך לא תתן לו בנשך, ובמרבית לא תתן אכלך, אל תקח מאתו נשך ותרבית, לא תשימון עליו נשך, ולפני עור לא תתן מכשול, והלוה עובר בשנים, לא תשיך לאחיך, ולפני עור לא תתן מכשול, ערב ועדים וכיוצא בהן אין עוברין אלא משום 'לא תשימון עליו נשך', וכל מי שהיה סרסור בין שניהם או שסייע אחד מהן או הורהו עובר משום לפני עור לא תתן מכשול.
אע"פ שהמלוה והלוה עוברין על כל אלו הלאוין אין לוקין עליו מפני שניתן להשבון, שכל המלוה בריבית אם היתה ריבית קצוצה שהיא אסורה מן התורה הרי זו יוצאה בדיינין ומוציאין אותה מן המלוה ומחזירין ללוה, ואם מת המלוה אין מוציאין מיד הבנים."
אע"פ שהמלוה והלוה עוברין על כל אלו הלאוין אין לוקין עליו מפני שניתן להשבון, שכל המלוה בריבית אם היתה ריבית קצוצה שהיא אסורה מן התורה הרי זו יוצאה בדיינין ומוציאין אותה מן המלוה ומחזירין ללוה, ואם מת המלוה אין מוציאין מיד הבנים."
הרמב"ם מנמק מדוע אין הלכה כמדרש רבה - ומדוע אין לוקים המלוה והלוה; וזאת מפני שהלאו ניתן להישבון. הרמב"ם משמיט את דין הלקאת העדים והערב והדיינין והסופר; אך בלא להיזקק לנימוק הזה. הרמב"ם רמז את שיטתו באמצעות ההשמטה הזו. לשיטתו עדי הלוואה בריבית עוברים - " משום לא תשימון עליו נשך". כלומר, הלאו נאמר למלוה, אך תולדת הלאו היא גם לעדים לערב ולסופר. ממילא, מכיוון שאין לוקים על תולדה – אין צורך להביא נימוק נוסף.
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
איך מותר להכין קפה בשבת?
האם אדם שעובד את ה' הוא אדם חופשי?
איך להתכונן לחגים?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
