ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

לְכוּ וְנֵלְכָה הַגִּלְגָּל וּנְחַדֵּשׁ שָׁם הַמְּלוּכָה

בית מדרש פרשת השבוע חומש במדבר קרח Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

5771

לְכוּ וְנֵלְכָה הַגִּלְגָּל וּנְחַדֵּשׁ שָׁם הַמְּלוּכָה


מתוך העלון חמדת ימים
www.eretzhemdah.org


מוקדש לעלוי נשמת
הרב מרדכי אליהו זצ"ל

שאלת חידוש המלוכה שעלתה על הפרק בימי שמואל, עולה על שולחנם של חכמים בכל שנה, משני כיוונים, כשקוראים את הפטרת פרשת קרח.
האחד - תוך דיון בתרעומת של קרח ועדתו.
השני - תוך דיון בשאלה שהנביא שמואל מעורר על בקשת המלוכה בדורו.

נפרש יותר את דברינו. קרח ועדתו טענו כמה טענות כלפי משה. קרח והנשיאים טענו:
"רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְקֹוָק וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל יְקֹוָק" (במדבר פרק ט"ז ג).

מתשובתו של משה מוכח, כי לא היה ערעור מצדם על מנהיגותו של משה, כי אם תביעה לשותפות בהנהגה. וז"ל הכתוב:
"וַיַּקְרֵב אֹתְךָ וְאֶת כָּל אַחֶיךָ בְנֵי לֵוִי אִתָּךְ וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם כְּהֻנָּה" (שם, שם י).

לעומת זה כאשר דתן ואבירם נכנסים לויכוח הם משתמשים במונח חדש:
"הַמְעַט כִּי ...כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר... לֹא נַעֲלֶה".

צריך ביאור מה ההבדל בין התנשאות להשתררות.

נעבור עתה לדורו של שמואל. צריך לברר מה פשר הבקשה המחודשת לכאורה של בני דורו:
"וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ וּבָנֶיךָ לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ עַתָּה שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם" (שמואל א ח' ה).

מימי יהושע בן נון ועד ימי שמואל עברו קרוב לארבע מאות שנים. תקופה זו מכונה במקורותינו תקופת השופטים. גם הספר המרכזי העוסק בתקופה זו מכונה "ספר שופטים". כבר הערנו כמה פעמים בעבר כי שופט בעברית משמעותו גם מנהיג ולא רק דיין. בוודאי שספר שופטים הוא ספר המנהיגים ולא ספר הדיינים. אין בכל הספר ולו תיאור אחד של פעילות משפטית. (הפעילות המשפטית היחידה בתנ"ך שקשורה לתקופה זו ושנערכה בבית הדין מתוארת במגילת רות והאחראים עליה הם הזקנים היושבים בשער. לעומת זאת הביטוי שופטים שמופיע בפתיחת המגילה מכוון לתקופת השופטים-המנהיגים). מה שמבדיל בין מנהיגים אלה לבין המלכים הוא שמלכות עוברת בירושה ואף אחד מהשופטים לא העביר את ההנהגה לבנו אחריו (יוצא דופן הוא גדעון, שבנו תפס את השלטון אחריו בכוח הזרוע ולכן קרא לעצמו אבימלך שמשמעותו "אבי היה מלך ואני אבא של המלך הבא").
גם בהלכה אנו מוצאים את השימוש במושג שררה. פסק הרמב"ם: "אין מעמידין מלך ... עד שתהיה אמו מישראל, ...ולא למלכות לבד אלא לכל שררות שבישראל" (הלכות מלכים פרק א ה"ד).
מו"ר מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל (שיום פטירתו היה השבוע) לימדנו כי שררה משמעותה תפקיד העובר בירושה מאב לבן (עיינו בדבריו ב"עמוד הימיני" סימן יב פרק ה).

אם כך, נוכל עכשיו לחבר את כל הסוגיות.
דתן ואבירם היו מבניו של ראובן בן יעקב (במדבר כ"ו ט). ראובן היה הראשון שטען כי שררתו של יעקב אמורה לעבור אליו. גם בני בניו דתן ואבירם טוענים כלפי משה אל יעלה בדעתך כי מלך אתה המעביר את שררתו לבניו אחריו.
שמואל היה הראשון מבין השופטים שרצה להעביר את שררתו לבניו אחריו ולא עלתה בידו. לכן העם בא בהצעה הבאה, נכון בניך אינם יכולים להמשיך אחריך (לא נבאר במסגרת קצרה זו מדוע) אבל לשיטתך הגיעה זמנה של מנהיגות מסוג המלכות בה השררה עוברת בירושה. למלכות קבועה יש מעלות אבל יש לה גם חסרונות. מלכות קבועה היא גם מוסד מסוכן מאוד, אם אין יראת שמים אמתית ואין יכולת של ביקורת עצמית, שמביאה לידי תיקון טעויות מתוך תהליך של תשובה. הזמן למלכות קבועה יגיע רק עם עלייתו של דוד שהקים עולה של תשובה. בלי יסוד זה, מסוכן מאוד לקבל את בקשת העם.

הבה נתפלל כי נושא הנכונות להכרה בטעויות והנכונות לחזור בתשובה,
יקבלו חיזוק וממילא גם נושא המנהיגות יקבל תפנית חיובית בקרוב.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il