ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש משנה וגמרא סוכה

מסכת סוכה דף מ"ט

הרב אורי בריליאנטכ"ב אדר ב' התשע"ד
304
מוקדש להצלחת
עם ישראל
לחץ להקדשת שיעור זה

(מט. 3+ עד נ. בסוף הפרק)


א. השיתין



  1. A.מבנה השיתים


רבה בב"ח - עד התהום


"חמוקי ירכייך כמו חלאים" – חלולים ויורדים עד התהום.


וכן תניא ר' יוסי – "וגם יקב חצב בו" אלו השיתים, ויורדים עד התהום.


ר' אלעזר ב"צ – לול (צינור) עד הקרקע.



  1. B.מי יצרם?


הקב"ה -


רבה בב"ח-רי"ח – "חמוקי ירכייך, כמו חלאים, מעשה ידי אמן".


            תנא דבי רי"ש – "בראשית" – ברא שית.


שילוב של ה' עם דוד המלך -


תניא ר' יוסי לגרסת תוספות (ילקוט שמעוני) – "שיתין מששת ימי בראשית נבראו, ועליהם כרה דוד...".


וכן הפשט של הברייתא – שמביא משל שהמקדש והשיתים הוא כמו כרם שה' עשה לנו ואנו לא ניצלנו אותו לטובה, והרי המקדש זה מעשה ידי אדם.


            מעשה ידי אדם -


            ר"א בר צדוק – זה לול קטן (צינור) שזה ודאי מעשה ידי אדם.


            רי"ח (נג.) – דוד המלך.


                        (תוספות – זה מחלוקת בדעת רי"ח, הסבר נוסף – דוד הרחיב את מה שה' עשה).



  1. C.מעמד היין אחרי הניסוך

  2. A. קדוש -
    ר"א בר"צהיין היה מצטבר בשיתין, ואחת לשבעים שנה היו אוספים אותו ושורפים בעזרה.


מקור – "בקודש הסך נסך שכר לה'" – ולגבי נותר כתוב – "ושרפת את הנותר באש... כי קודש הוא".



  1. B. ברייתא - אין מעילה אחרי שירדו לשיתים.


לפי מי זה?



  1. לרבנן – מסתדר מבחינת הדין


אך קשה במציאות – איך יכול להשתמש בהם אם הם בתהום?


תשובה – מדובר שתפסם באוויר.



  1. לר"א – מסתדר מבחינת המציאות,


אך קשה בדין – הרי לר"א שורפים בקודש, משמע שקדוש.


תשובה – אמנם קדוש – אבל אין דין מעילה, כי כבר נעשתה עיקר מצוותו (השפיכה), אפילו שעוד לא נשרף.


(מט: 10+)



  1. D.צורת השפיכה ביין


ר"ל – פוקקים את חור הניקוז של גג המזבח כדי שיהיה שלולית, ורק אז פותחים,


"בקודש הסך נסך שכר (=יין)" –


ודורשים (רב פפא) שכר – בדרך שכרות, ששותה הרבה בבת אחת.


רב פפא – אם רוצה לשבוע שישתה כך, וכן רבא למי שאין הרבה יין או על כוס ברכה.


(מט: שליש עליון)


ב. עוד דרשה על פסוק "חמוקי ירכייך", ועוד


א. עוד דרשות על הפסוק -


A. רבא על תחילת הפסוק – "מה יפו פעמייך בנעלים בת נדיב" – מה יפו צעדי ישראל כשעולים לרגל (נדיב – אברהם אבינו, שהיה הראשון לגרים (להכיר את בוראו)).


B. רב ענן על "חמוקי ירכייך"– מדבר על התורה, ולמה נקרא ירך – שצריך ללומדה בצניעות ובסתר.


(מט: באמצע)


ב. מדרשים אגב זה -


ר' אלעזר –



  1. ר' אלעזר - עוד על צניעות במצוות


"כי אם עשות משפט ואהבת חסד (גמ"ח) והצנע לכת עם אלוקיך (הוצאת המת והכנסת כלה, שאפילו אותם צריך לעשות בצניעות ובלי הגזמה)", אז כל שכן שצדקה שדרכה להעשות בצניעות – שאכן צריך לעשותה בצניעות.



  1. עוד של ר"א על צדקה וחסד

  2. צדקה > קרבן.

  3. גמ"ח > צדקה, שהחסד וודאי יותר.


ובברייתא – עוד יתרונות –



  1. גופו וממונו > רק גופו.

  2. לעניים ועשירים > רק עניים.

  3. לחיים ולמתים > רק למתים.

  4. השכר על הצדקה – לפי החסד שבה.

  5. אפילו עשה מעט – כאילו מילא את כל העולם בחסד,


אך מצד שני – לא פשוט לזכות לצדקה נכונה,


אך ליראי שמיים זה קורה ("וחסד ה'... על יראיו").


      [עוד דרשה על זה – ר' חמי בר פפא – מי שיש עליו חן, בידוע שהוא יר"ש].



  1. e."ותורת חסד על לשונה" –

  2. שלומד לשמה.

  3. שלומד על מנת ללמד.


ג. ניסוך המים בשבת –


בשבת מילאו לפני שבת בכלי לא קדוש, ואז ממנו מלאו בשבת עצמה, כי אם ישימו בכלי קדוש המים יתקדשו ויפסלו בלינה.


למה לא למלא לפני שבת ואז לעשות אחת משתי האפשרויות הבאות?

























 

לשים יותר מים ממה שצריך ואז לא תהיה קדושה


(מתוך הנחה שיש שיעור מקסימלי למים).



פשוט לכוון שלא תהיה קדושה


(מתוך הנחה שהמים לא מתקדשים שלא מדעת)



זעירי – שתי ההנחות לא נכונות



אין שיעור מקסימלי



מקדשים גם ללא דעת



חזקיה



אין שיעור מקסימלי



צריכים דעת,


אבל חוששים שמא מי שרואה לא ידע שנעשה ללא דעת, ויחשבו שאין פסול לינה.



ר' זירא



אכן יש שיעור וצריכים דעת,


אבל חוששים שמא יחשבו שלקחום לקידוש ידיים ורגליים, שבזה ודאי אין שיעור ווודאי שהיתה דעת, ויחשבו שהמים לא נפסלים בלינה.




           




עוד בנושא סוכה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il