ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הקדמה חלק ד'

דף הבית ראשי בית מדרש אמונה וחסידות לימוד יומי באמונה חובת הלבבות Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר הורד דף מקורות

י"ח תמוז תשע"ד

הקדמה חלק ד'

י"ח תמוז תשע"ד



נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

חיוב חובת הלבבות מהשכל
מִן הַשֵּׂכֶל שֶׁאָמַרְתִּי*, כִּי כְּבָר נִתְבָּרֵר לָנוּ, כִּי הָאָדָם מְחֻבָּר מִנֶּפֶשׁ וְגוּף, וּשְׁנֵיהֶם מִטּוֹבוֹת הַבּוֹרֵא עָלֵינוּ, הָאֶחָד* נִרְאֶה, וְהַשֵּׁנִי אֵינוֹ נִרְאֶה. וַאֲנַחְנוּ חַיָּבִים לַעֲבֹד אוֹתוֹ בַּעֲבוּר זֶה* עֲבוֹדָה גְלוּיָה וַעֲבוֹדָה צְפוּנָה. הַגְּלוּיָה, חוֹבוֹת הָאֵבָרִים, כְּמוֹ הַתְּפִלָּה וְהַצּוֹם וְהַצְּדָקָה, וְלִמּוּד תּוֹרָה וְלַמְּדָהּ*, וַעֲשׂוֹת סֻכָּה וְלוּלָב וְצִיצִית וּמְזוּזָה וּמַעֲקֶה, וְהַדּוֹמֶה לָהֶם, מִמַּה שֶּׁיִּגָּמֵר מַעֲשֵׂהוּ עַל יְדֵי חוּשֵׁי הָאָדָם הַנִּרְאִים. אַךְ הָעֲבוֹדָה הַצְּפוּנָה הִיא חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת, וְהוּא שֶׁנְּיַחֵד הָאֵל בְּלִבּוֹתֵינוּ, וְשֶׁנַּאֲמִין בּוֹ וּבְתוֹרָתוֹ, וְשֶׁנְּקַבֵּל עֲבוֹדָתוֹ, וְנִירָא אוֹתוֹ, וְנִכָּנַע מִפָּנָיו, וְנֵבוֹשׁ מִמֶּנוּ, וְנֶאֱהַב אוֹתוֹ, וְנִבְטַח בּוֹ, וְנִמְסֹר נַפְשׁוֹתֵינוּ אֵלָיו, וְשֶׁנִּפְרֹשׁ מֵאֲשֶׁר יִשְׂנָא, וְשֶׁנְּיַחֵד מַעֲשֵׂינוּ לִשְׁמוֹ, וְשֶׁנִּתְבּוֹנֵן בְּטוֹבוֹתָיו, וְהַדּוֹמֶה לָזֶה, מִמַּה שֶּׁיֻּגְּמַר בְּמַחֲשֶׁבֶת הַלֵּב וּמַצְפּוּנוֹ מִבְּלִי אֶבְרֵי הַגּוּף הַנִּרְאִים מִמֶּנּוּ.

חובת האברים אינה שלמה בלי רצון הלב
וְיָדַעְתִּי דַעַת בְּרוּרָה, כִּי חוֹבוֹת הָאֵבָרִים לֹא תִשְׁלַמְנָה* כִּי אִם בִּרְצוֹן הַלֵּב וְחֵפֶץ הַנֶּפֶשׁ לַעֲשׂוֹתָם וְתַאֲוַת לִבֵּנוּ לִפְעֹל אוֹתָם. וְאִם יַעֲלֶה בְּמַחֲשַׁבְתֵּנוּ שֶׁאֵין לִבּוֹתֵינוּ חַיָּבִים לִבְחֹר בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וְלַחְפֹּץ בָּהּ, יִסְתַּלֵּק מֵעַל אֵבָרֵינוּ חִיּוּב הַמִּצְוֹת שֶׁאָנוּ חַיָּבִין בָּהֶם, מִפְּנֵי שֶׁאֵין מַעֲשֶׂה נִשְׁלָם* מִבְּלִי חֵפֶץ הַנֶּפֶשׁ בּוֹ. וְכֵוָּן שֶׁנִּתְבָּרֵר, כִּי הַבּוֹרֵא חִיֵּב אֶת אֵבָרֵינוּ בְּמִצְוֹתָיו, לֹא הָיָה נָכוֹן* לְהַנִּיחַ נַפְשֵׁנוּ וְלִבֵּנוּ שֶׁהֵם מִבְחַר חֶלְקֵי עַצְמֵנוּ, שֶׁלֹּא יְחַיְּבֵם בַּעֲבוֹדָתוֹ כְּפִי יְכָלְתָּם, מִפְּנֵי שֶׁבָּהֶם* גְּמַר הָעֲבוֹדָה. וְעַל כֵּן נִתְחַיַּבְנוּ בְּחוֹבוֹת גְּלוּיֵינוּ וּמַצְפּוּנֵינוּ, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה עֲבוֹדָתֵנוּ שְׁלֵמָה וּגְמוּרָה, וְכוֹלֶלֶת מַצְפּוּנֵינוּ וּגְלוּיֵינוּ לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ.
___________________________________
מִן הַשֵּׂכֶל שֶׁאָמַרְתִּי – בפסקה הקודמת נזכר שיש הוכחה שכלית לכך שמצוות הלבבות הן חובה גמורה. הָאֶחָד – הגוף. בַּעֲבוּר זֶה וכו' – האדם צריך לעבוד בשני חלקיו, בגופו ובנפשו. וְלַמְּדָהּ – ללמדה לאחרים. תִשְׁלַמְנָה – תיעשינה בשלמות. שֶׁאֵין מַעֲשֶׂה נִשְׁלָם וכו' – לא תיתכן עשייה בלי שקדם לה רצון הלב. לֹא הָיָה נָכוֹן – אינו מתאים. שֶׁבָּהֶם – מכוחם.

ביאורים

קיום המצוות התלויות בלב אינו רק חסידות ותוספת למי שרוצה להתקדש ולהתרומם אלא חיוב גמור . רבנו בחיי מוכיח זאת משלושה מקורות, שהראשון שבהם הוא השכל , דהיינו ההיגיון הבריא והישר. ככלל, רבנו בחיי לא זילזל בשכל האדם ולא חשב שתמיד יש נגיעה אישית במחשבתו של האדם, אלא סמך על השכל והוא מהווה מקור מוסמך להוכחת דבריו של האדם. הקדמת השכל כמקור לראיה לפני התורה ודברי חז"ל מגלה שרבנו בחיי סובר שכאשר אנו באים לבחון כל נושא, אנו צריכים לגשת אליו מתוך חקירה שכלית ומתוך התבוננות עצמית, ורק אחר כך לגשת אל התורה ואל דברי חז"ל ולראות שסברתנו נתמכת בדברי קודשם.
מחשבה מסודרת יכולה להוכיח לנו שמצוות הלבבות הם חיוב גמור כמו חובות האיברים ולא רק חסידות, מצד שלוש ראיות:
א. אנו מורכבים משני חלקים, גוף ונפש . רק על ידי שילובם יחד אנו יכולים לעבוד את ה' ולזכות לדבוק בו. הגוף לבד הוא חתיכת בשר דוממת, ואילו נפש לבד היא חסרת כלים לקיים מצוות בעולם הזה. לכן נתינת צרוף שניהם וחיבורם יחד הוא טובה עצומה של ה'. ומכיוון שהוא הטיב לנו אותם, אנו חייבים להודות לו בכל אחד מהחלקים הללו: בגוף, הגלוי ונראה לעיניים חייבים לקיים מצוות מעשיות, כמו הנחת תפילין ותקיעת שופר. כמו כן בנשמה, אנו חייבים להודות לו על כך שנתן לנו אותה, ולכן יש חיוב לעבוד את ה' גם על ידה. מכיוון שהנפש היא נסתרת, גם עבודת ה' שנעשית על ידה היא נסתרת ועלומה, והיא המצוות המוטלות על הלב כמו אהבת ה' ויראתו.
ב. האדם אינו עושה דבר שהוא אינו חפץ בו . כל מעשינו הם ביטוי של הרצון שלנו לעשותם. לכן לא יתכן לומר שהמצוות התלויות בלב אינן חובה, כי לפי זה לא היה חובה גם לקיים את המצוות המעשיות, מכיוון שהם נעשות רק אם הלב רוצה בכך. ולכן, אם ברור לנו שה' חייב אותנו לקיים מצוות מעשיות, ודאי שהוא גם חייב אותנו לקיים את המצוות התלויות בלב.
ג. ברור לנו שה' ציווה שהגוף יעבוד אותו ויקיים מצוות . האיבר הכי חשוב בגוף הוא הלב . הוא המספק חיים ודם לכל איברי הגוף כולם. לכן הוא מוגן ומוסתר בתוך הגוף פנימה. הייתכן שה' יחייב את היד ואת הרגל לקיים מצוות, ואילו על הלב, שהוא החשוב שבכולם, לא יטיל אף מצוה?! זו הסיבה שאנו חייבים לומר שגם הלב חייב לקיים מצוות, והן חובות הלבבות.
הרחבות
•ועם רוחי - גווייתי
הָאָדָם מְחֻבָּר מִנֶּפֶשׁ וְגוּף... וַאֲנַחְנוּ חַיָּבִים לַעֲבֹד אוֹתוֹ בַּעֲבוּר זֶה עֲבוֹדָה גְלוּיָה וַעֲבוֹדָה צְפוּנָה. הריטב"א מבאר שתיקנו "חכמינו ז"ל לברך על המצוה עובר (קודם) לעשייתה כדי שיתקדש תחלה בברכה, ויגלה ויודיע שהוא עושה אותה מפני מצות ה' יתברך. ועוד , כי הברכות מעבודת הנפש, וראוי להקדים עבודת הנפש למעשה, שהיא עבודת הגוף" [פסחים ז:]. הטעם הראשון המצריך הכנה נפשית למצוה, מתאים לדברי רבנו בחיי כאן, ש'חובות האברים לא תשלמנה כי אם ברצון הלב וחפץ הנפש לעשותם'. הטעם השני, העוסק ב'עבודת הנפש' ו'עבודת הגוף', מתאים לדברי רבנו בחיי כאן, שמחייב לעבוד את הקב"ה 'עבודה גלויה ועבודה צפונה'.
מדברי רבנו בחיי אלה שמחייבים את העבודה בכל המימדים הקיימים באדם, עולה יסוד חשוב: הדתות האחרות התייאשו מתיקון העולם החומרי, מה שהביא אותן ללכת לאחת משתי קצוות: או פרישה ממנו כדי להתקדש, או שקיעה עמוקה בחומריות, מפאת ייאוש מהיכולת להתקדש. אולם מגמתו של עם ישראל "עומדת להציל את הכל ... להציל את הגוף כמו הנשמה, את חיצוניות ההויה כמו פנימיותה, את הרע בעצמו כמו את הטוב, ולא עוד אלא להפך את הרע לטוב גמור, ולהעלות... את העולם היחידי בכל ערכיו החומריים, ואת העולם החברותי בכל סדריו" [אורות הקודש ב עמ' תפח-תפט].

לעילוי נשמת אלי אקוקה בן מזל וחביב ז"ל
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il