בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • שופטים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

ה'חמיצות' שהופכת ל'מחמצת'

undefined

הרב נתנאל יוסיפון

אלו תשע"ד
2 דק' קריאה
בתקופה האחרונה, המאורעות העוברים עלינו בארץ, יוצרים תחושות נפשיות המתאימות בדיוק ללוח השנה היהודי. בתקופת חודשי סיוון – תמוז עם חטיפת הנערים ותחילת מבצע 'צוק איתן', התעצמה בעם תחושת אחדות, רוממות רוח וציפייה גדולה להתקדמות ושינוי מבורך.
בהמשך – בימי בין המצרים, כששילמנו מחיר כבד של חללי הקרבות הי"ד, צער גדול נפער בלבבות, צער שהתערבב באבל החורבן. הצער הלך והתעצם עד ט' באב. לאחר מכן – הלכה והתעבתה תחושת 'חמיצות' ואכזבה מסוימת. ציפינו להכרעה ברורה והחלטית יותר. (חשוב לציין, שאסור לנו ליפול לתעמולת החמאס ומי שרוצה בהחלשתנו, ולחוש כאילו הפסדנו. ב"ה גברה יד ישראל, והאויב הוכה מכה גדולה. האויב חוגג ניצחון כשהוא במצב כל כך קשה, אם כך – אנו שמצבנו שונה לחלוטין בוודאי ניצחנו. ובכל זאת – אנו שואפים ליותר, ועלינו לחתור לניצחון גמור).
טבעה של תחושת ה'חמיצות', שהיא מובילה לבדיקה פנימית וחשבון נפש. זהו אותו חשבון נפש, המתאים לראש חודש אלול החל השבוע, שבו אנו נתבעים להפוך את ליקויי השנה החולפת למנוף לתיקון והתקדמות בשנה הבאה.
תחושת ה'חמיצות' היא תחושה מוכרת בסיום שנה ותקופה (יש מי שמרגיש כך בתום... החופש). אנו מרגישים שלא מיצינו מספיק את יכולותינו, לא עמדנו בשאיפותינו, והנה תם הזמן והחמצנו. זהו הגורם העיקרי לחולשת 'סוף שנה'.
אולם, סוף השנה הקודמת הוא גם המבוא לתחילת השנה החדשה, וזהו בעצם העניין של חודש אלול. אסור לנו לשקוע בדכדוך על העבר. על האדם לקחת את כישלונות השנה שעברה, ולהופכם למנוף לתיקון והתקדמות בשנה הבאה. כיצד?
דרכים רבות לעניין, נביא אחת מהם. לעיתים, ליקויי העבר מזעזעים את הדרך שצעדנו בה עד כה. כביכול, האדמה שעמדנו עליה עד כה רועדת, שהרי היא לא סיפקה לנו את היציבות הנדרשת. ואכן, במספר מקומות בתנ"ך, מסתיים עידן קודם ומתחיל עידן חדש ברעידת אדמה. המפורסמת ביניהם היא רעידת האדמה שתבקע את הר הזיתים ותבשר את בוא הגאולה "ונבקע הר הזיתים מחציו מזרחה וימה... ומש חצי ההר צפונה וחציו נגבה... ונסתם כאשר נסתם מפני הרעש, בימי עוזיה מלך יהודה" (זכריה יד).
הנביא משווה רעידת אדמה זו לרעידת האדמה שהייתה בימי המלך עוזיה. גם לרעידה של עוזיה המלך היו השפעות רוחניות כבירות. עוזיה המלך, שלא היה כהן, נכנס להיכל להקטיר קטורת. זהו עוון גדול, ובעקבותיו הוא הצטרע, וגם הייתה רעידת אדמה.
אולם, עוון זה גרם למאורע נוסף. ישעיהו הנביא (פרק ו) מספר על תחילת נבואתו – "בשנת מות המלך עוזיהו, ואראה את ה'... וינועו אמות הסיפים, והבית ימלא עשן... ואשמע את קול ה' אומר – את מי אשלח, ומי ילך לנו? ואומר: הנני שלחני!"
המפרשים שם מסבירים, שמצורע חשוב כמת, ולכן מדובר כאן בזמן שבו הצטרע. רעידת האדמה נרמזת במילים – "וינועו אמות הסיפים". ומיד בזמן החטא, זוכה ישעיהו הנביא לנבואתו. נבואה זו פותחת עידן חדש בנבואה, עידן 'נביאי הכתב'. עד עתה מצאנו את הסיפורים על הנביאים – שמואל, אליהו, אלישע ועוד, אך תוכן דבריהם כמעט ולא הועלה על הכתב. מכאן ואילך, מתנבאים הנביאים נבואות רבות שנצרכו לדורות, ודבריהם הועברו לנו במסורת בתנ"ך.
נמצא שהחטא ורעידת האדמה, הביאו גם לדרך חדשה והתקדמות באפיקים אחרים. תחושת ה'חמיצות' מובילה ומתחלפת ב'מחמצת' חיובית. וכך גם כעת, עלינו למצוא באופן פרטי ובאופן הלאומי את האפיקים החדשים בהם נפרוץ ונתעלה! בעזרת ה' נעשה ונצליח!
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il