חסידים מספרים כי בימי צעירותו חי ר' משה לייב מסאסוב עם אשתו ובניו בדחקות גדולה. אחד משכניו, איש אמיד, הציע לפניו סכום כסף כדי שייסע אל היריד ויקנה סחורה, ויעסוק אחר-כך במסחר בעירו. נסע ר' משה לייב עם שאר הסוחרים אל היריד. כשבאו לשם הלכו כולם לעסקיהם, ואילו הוא הלך לבית המדרש ושהה שם כמה ששהה, וכשבא לכיכר השוק כבר היו הסוחרים מכינים עצמם לחזור הביתה. כשאמר להם שיש בדעתו לקנות סחורה מילאו פיהם צחוק, וכך נסע עמהם הביתה. על פתח ביתו קיבלוהו ילדיו בקריאות: "אבא, מה הבאת לנו?" מיד נפל מתעלף. כששבה נפשו אליו, בא אותו שכן אמיד להיוודע על מעשהו. ראה אותו בשברון רוחו ושאל: "מה היה לו, רבי? אבד לו הכסף? אל ייפול לבו, ברצון אתן לו עוד פעם". נאנח ר' משה לייב: "אדם כי יבוא הביתה וישאלוהו מה הבאת לנו, מה יענה?" "אם כן", אמר השכן, "הרי מוטב לו שיעסוק בבית". מאותו יום ואילך נתגלתה לעולם צדיקותו של ר' משה לייב.