תשובה - יצירת מציאות חדשה

כאשר מתבוננים מעט, מבינים שיש דרישה לשינוי בכמה תחומים בימי אלול. קודם כל תשובה. אך לא רק תשובה, גם תפילה, "קראוהו בהיותו קרוב".
רבנו יונה אומר בעיקר החמשה עשר שאחד העיקרים של התשובה זו התפילה:

אמנם היתה תשובה אך רואים מרבנו יונה שלאחריה יש צורך בתפילה, תפילה לנשיאת העוון ולהארת המצוות, צורך מיוחד בתפילה כשהאדם שב. זה יכול להסביר את הענין המיוחד בימים הנוראים של התפילה. אנו רואים בסדר התפילה המיוחד של הימים הנוראים טופס מיוחד, מבנה מיוחד. הייחוד שלה הוא שאנו מבקשים סליחה וסיוע לתשובה ולזה נתייחד בימים הנוראים מבנה של תפילה. בכל תפילה אנו מקדימים 'אשרי' ומסיימים בקדיש תתקבל. אותו מבנה מיוחד יש גם לתפילת הסליחות. בנוסף לזה, כתוב בפוסקים שהשליח ציבור יתעטף בטלית. מה טעם הדבר?

הגמרא במסכת ראש השנה (דף יז, ב) אומרת: "ה' ה' - אני הוא קודם שיחטא האדם ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה". הגמרא מפרשת את משמעות שני השמות שבי"ג מידות. לאחר מכן אומרת הגמרא"ונקה - מנקה הוא לשבים ואינו מנקה לשאינם שבים" . בשתים מתוך י"ג המידות נזכרת התשובה. יש מידה שבה נתייחד שם שמים מיוחד לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה ויש עוד מידה שמנקה הוא לשבים. מה עניינן של שתי המידות?

המהר"ל בנתיב התשובה מסביר שיש שני סוגים של תשובה. יש תשובה על חלק מהעבירות ויש תשובה על כל העבירות. המידה השניה מבין הי"ג שייכת לתשובה הכוללת והמידה 'ונקה' שייכת לתשובה על חלק מהעבירות.
ביאור הדברים: הגמרא מחדשת לנו חידוש גדול. יש י"ג מידות שבאות לתאר את יחס הקב"ה אלינו בכל מיני גילויים. אלו תיאורים שיש לנו בהם השגה. אנו מבינים מה זה רחמים, וגם המושג 'חנון' נתפס בשכלנו, אך כשמדברים על שם הויה כמבטא מידה של הקב"ה - מה פירושו של דבר? שם הויה פירושו פגישה עם ההתהוות, עם הקב"ה כמקור הכל, באים חז"ל ואומרים שהקב"ה ברא עולם ולאדם יש זכות קיום בעולם כל עוד אין חטא, "אני הוא קודם שיחטא האדם". ברגע שיש חטא אין עולם, אין לו זכות קיום. לאחר התשובה על החטא יש צורך לברוא את העולם מחדש ובשביל זה יש צורך בשם הויה חדש. זה מה שאומר המהר"ל. יש תשובה על חלק ויש תשובה על הכל, אם לא היתה מציאות של תשובה על הכל לא היה נברא עולם חדש. מציאות עולם חדש תתכן רק בגלל האפשרות לקיים הכל, להחזיר את העולם למצב שלפני החטא. זו בריאה חדשה מכיוון שבה קיימת האפשרות להחזיר את המצב לקדמותו, ורק לאחר קיום אפשרות זו יש מקום לדבר על תשובה חלקית. הבסיס לתשובה החלקית הוא אפשרות התשובה הכוללת. זה עומק דברי המהר"ל.

לאחר דברים אלו אנו יכולים לנסות לבאר נקודה נוספת. באותה הגמרא בראש השנה כתוב כך:

הקב"ה צריך להראות למשה רבנו איך מתפללים ולא מספיק שיצווה "התפללו". יש בתורה מצווה של תפילה (לשיטת הרמב"ם מדאוריתא), אך בשום מקום בתורה לא כתוב איך מתפללים. כאן הקב"ה כן עושה זאת ואלמלי שהיה עושה כך לא היינו יודעים - "אי אפשר לאומרו". מה הפירוש?

כשבני ישראל עמדו ליד ים סוף כתוב "ויצעק משה אל ה'" ואומר לו הקב"ה "מה תצעק אלי?" מסביר רש"י: "עלי הדבר תלוי, לא עת תפילה דבר אל בני ישראל ויסעו". עם ישראל נמצא בצרה ולא יודעים מה לעשות, מצד אחד הים ומצד שני המצרים ומה יש לעשות? לכאורה - להתפלל, כפי שמשה עשה, אך הקב"ה עונה לו: "לא עת תפילה". אחר כך כתוב: "וישוב הים לאיתנו" - שב לתנאו הראשון. כבר מעת הבריאה התנה הקב"ה עם מעשה בראשית שהים יבקע כשיגיעו בני ישראל לים, והקב"ה אומר מה תצעק אלי. אנו לומדים פה מתי יש צורך להתפלל ומתי לא. ישנן מציאויות הקשורות לעצם הבריאה, מעשה בראשית, שעליהם תפילתנו לא משפעת, ויש דברים שיכולים להשתנות מכח התפילה. ובכן, יש מצווה בתורה שנתפלל, שניצור את השפעתנו במציאות בין השאר על ידי תפילה, ויש דברים שהיא לא משפעת עליהם כלל.

יש מצווה להתפלל, אך "אני הוא לאחר שיחטא האדם" ויש עולם חדש שביחס אליו התפילה לא שייכת, אינה משפעת. נתעטף הקב"ה כשליח ציבור ואלמלי מקרא כתוב אי אפשר לאומרו. הסיפור הזה מתרחש אחרי החטא, כשנתבטל העולם. ואם יש עולם הוא קיים כבריאה חדשה, זו בריאת שמים וארץ חדשים שהתפילה הרגילה לא שייכת אליהם. מדובר על תפילה אחרת שהקב"ה גם מראה איך מתפללים אותה. זה הגילוי שמתגלה למשה רבנו לאחר מעשה העגל, לאחר שהעולם הקודם נתבטל והחדש נברא.

אך אנו רואים יותר מכך, הרמב"ם בהלכות תעניות כותב:
ציבור בצרה צועק, מבקש, מריע בחצוצרות ומתענה. ובהלכות יום הכיפורים כתב:
התורה מצווה על עינוי והרמב"ם קורא לזה שביתה.

בסוף מסכת תענית אומרת המשנה:
לאחר החתונה קרה מעשה העגל ואחר כך נתנו הלוחות לישראל מחדש. היו שני ימים בהם קיבל עם ישראל את התורה. ביום הכיפורים קיבלו אותה מחדש, והיה צורך בקבלה מחודשת כמו שלאחר החטא יש צורך ללמד תפילה מחודשת. לגבי חג השבועות אומרת הגמרא "כולו לכם" (מצווה לאכול ולהתענג), וליום הכיפורים, שהוא גם כן יום מתן תורה, יש דין תענית, והיא אינה תענית של תשובה, זו אי אכילה של שביתה, כדברי הרמב"ם, זו אי אכילה שבה האדם מתקרב אל רוח. זו קבלת התורה של העולם שנברא מחדש.

זה מסביר טוב מאד את דברי רבנו יונה, שבפסוק "מכל חטואתיכם לפני ה' תטהרו" נתחדשה מצוה של טהרה, שנטהר בתשובתנו. מצות התשובה בתורה כתובה בלשון "ושבת עד ה' אלוקיך", וביום הכיפורים יש לשון אחרת " תטהרו ". מה פשר השינוי בלשון? "ושבת" פירושו שכל אדם שחוטא מצווה לשוב, אבל ישנה תשובה וישנה תשובה. ישנה תשובה על כל עבירה ועבירה ולראשונים שסוברים שהיא מצוה - מצוה זו שייכת בכל זמן, אך רבנו יונה סובר שנתחדשה מצוה מיוחדת של תשובה לקראת יום הכיפורים. והסביבה שנתייחדה מצוות תשובה מיוחדת לכך היא אותו החילוק שחילקנו קודם על פי המהר"ל, בין שתי המידות ובין המציאות של התשובה על חלק מהעבירות לבין המציאות של תשובה על הכל. אותה הבחנה קיימת לפי רבנו יונה בין שתי מצוות התשובה, בין המצוה הרגילה של תשובה, "ושבת עד ה' אלוקיך" לבין המצווה המיוחדת של תשובה בהקשר של יום הכפורים ששייכת למציאות של הבריאה החדשה, של התורה והתפילה החדשות. תשובה מיוחדת של "לפני ה' תטהרו".

בברכת גמר חתימה טובה!