אמונה

כ"ג: הרב מלמד שאת כל מעלותיו של האדם הבוגר צריך לחבר לאמונה הילדותית התמה, שבעצמיותה היא יותר עליונה מכל המושכלות. מה מיוחד באמונה הילדותית, וכיצד יכול להיות שהיא גוברת על אמונתו של האדם הבוגר? כ"ד: אין מקום לפיתוח צדדי החיים, התרבות ושאר החכמות, ללא אמונה שמגמתה לנתב את פיתוח החיים, ממשיך הרב ואומר שע"י הכרה בהכרח של פיתוח החיים - מתבססת האמונה. כיצד? כ"ה: בשביל לעמוד על אופי האמונה, יש צורך בשתי ידיעות קודמות; קיומה של אמת אובייקטיבית, דבר ודאי. וכן קישורה ומשמעותה של אותה אמת אובייקטיבית לחיי כל אחד ואחד.

הרב בפסקה כב' מבאר לנו את היחס בין האמת לאמונה. בין החיים הפנימיים עצמם לגילויים החיצוניים שלהם. הרב מתבסס כאן, בהבלעה, על המעמד הר סיני, עמ"י אמר נעשה ונשמע, איך עושים את המעבר מנעשה לנשמע?

צריך להאמין ביכולות, ולפעמים לא להתחשב במה יעזור לאחרים, וזה הכי יועיל לעולם. הלימוד העיוני מתוך צימאון לדבר ה'- מוליד צימאון לעניינים הרוחניים יותר. יש דכאות הלב של הצדיקים שהיא טובה, ויש קדרות שהיא רעה, כמו המתאוננים. השאלה מאיפה זה מגיע, והאם זה מחזק או מחליש. המחשבה היא עיקר החיים, היא משפיעה על הכל.

אהבת ה' כוללת את השמחה, הדבקות והקנאה. השמחה גורמת לביטחון ונובעת מהאמונה. דבקות - לשקוע באהבת ה'.

אחרי שאמרנו שצריך להיות מתוקן במעשים ובמידות, צריך האדם שכל כוונתו יהיו לשם שמיים, בשביל שהאדם יוכל לכוון לשם שמיים צריך קודם לדת מי זה ה'.

ההבדל בין קיום מצוות לפני מתן תורה לאחריה. מה המשמעות של מימרא "מה שעתיד תלמיד ותיק לחדש ניתן ניתן בסיני" חשיבות לימוד התורה מתוך הכרה בגודלה של התורה.

מה אפשר להרוויח מלימודי החול כשהם לשם שמיים? איך לימודי החול נהפכים לדבר מצווה? הא חובת הלבבות והרמב"ם חולקים?

לאהבה העצמית יש מקום אם היא באה מתוך עומק הדעת וטהרת הרצון. האדם צריך להיות טוב בעצמו, בשביל הכלל. בדרך כלל העולם מתקדם בדרך של השתלשלות ותהליכים, אבל היכולת הא-להית אינה מוגבלת ויכולות להיות קפיצות, במיוחד בדור הגאולה. העבודה של הצדיקים עצומה, וכל סטיה פוגעת בכל הדרגות. יש דרגות שהתוכן הפנימי אצל אנשים שונים הוא דומה, אבל מתגלה בהופעות שונות. המגמה היא תיקון העולם, אבל כל אחד צריך שגם הלבוש הרוחני יהיה הכי גדול שהוא יכול.