בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • תפארת ישראל למהר"ל
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

ח' שבט תשע"ד

פרק ה חלק ג

undefined

בשביל הנשמה

ח' שבט תשע"ד
5 דק' קריאה
הוכחת הרמב"ם ממעשה רבי חנינא בן תרדיון אינה נכונה, וביאור המעשה
וְהָא דְּרַבִּי חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן1, הָכִי אִיתָא הָתָם2(עבודה זרה יח, א) : כְּשֶׁחָלָה רַבִּי יוֹסֵי בֶּן קִסְמָא, אָמַר לוֹ רַבִּי חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן: מָה אֲנִי לָעוֹלָם הַבָּא? אָמַר לוֹ: כְּלוּם מַעֲשֶׂה בָּא לְיָדְךָ? אָמַר לוֹ: מָעוֹת שֶׁל פּוּרִים נִתְחַלְּפוּ לִי בְּמָעוֹת שֶׁל צְדָקָה וְחִלַּקְתִּים לַעֲנִיִּים. אָמַר לוֹ: אִם כֵּן, מֵחֶלְקְךָ יְהֵא חֶלְקִי, וּמִגּוֹרָלְךָ יְהֵא גּוֹרָלִי. עַד כָּאן. וְנִרְאֶה, לֹא שֶׁבִּשְׁבִיל מִצְוָה זֹאת יִזְכֶּה לָעוֹלָם הַבָּא, רַק שֶׁרָאָה בְּקִיּוּם מִצְוָה אַחַת כְּתִקְנָהּ מְאֹד שֶׁהָיָה מַחְמִיר בָּהּ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבָּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ, שֶׁמִּזֶּה הַמַּעֲשֶׂה רָאָה שֶׁקִּיֵּם מִצְוָה אַחַת כְּתִקְנָהּ, מִזֶּה הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא צַדִּיק גָּמוּר בְּקִיּוּם כָּל הַמִּצְווֹת3, וְהוּא בֶּן עוֹלָם הַבָּא.

ביאור נוסף למעשה רבי חנינא בן תרדיון
וְעוֹד אֲנִי אוֹמֵר, כִּי מַה שֶּׁאָמַר: כְּלוּם מַעֲשֶׂה בָּא לְיָדְךָ? לֹא שֶׁהָיָה רְצוֹנוֹ לוֹמַר מִמַּעֲשֵׂה מִצְוָה אַחַת יִזְכֶּה לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁאֵין הַדָּבָר כָּךְ. רַק הָיָה שׁוֹאֲלוֹ: כְּלוּם מַעֲשֶׂה בָּא לְיָדְךָ? שֶׁמִּן הַמַּעֲשֶׂה יֵשׁ לְהַבְחִין סִימַן בֶּן עוֹלָם הַבָּא. וְאָמַר: מְעוֹת פּוּרִים4 נִתְחַלְּפוּ בִּמְעוֹת צְדָקָה וְחִלַּקְתִּי אוֹתוֹ לַעֲנִיִּים. וְהַדָּבָר רֶמֶז מֻפְלָג, כִּי מָעוֹת שֶׁל פּוּרִים אֵינָם עוֹמְדִים רַק לְרִבּוּי אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה. וְאִלּוּ הָיָה יוֹם הַזֶּה5 יוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קְדֻשָּׁה, לֹא הָיָה הַסְּעוּדָה עִנְיָן גַּשְׁמִי לְגַמְרֵי, שֶׁהָיָה זֶה לִכְבוֹד הַיּוֹם וּלְמַעֲלַת קְדֻשָּׁתוֹ. אֲבָל אֵין בְּיוֹם זֶה קְדֻשָּׁה כְּלָל, וְהָאֲכִילָה וְהַשְּׁתִיָּה הוּא דָּבָר גַּשְׁמִי מֵעִנְיַן הָעוֹלָם הַזֶּה*, שֶׁהוּא כֻּלּוֹ גַּשְׁמִי. וְנִתְחַלֵּף מָעוֹת אֵלּוּ בִּמְעוֹת עֲנִיִּים. שֶׁמְּעוֹת עֲנִיִּים הֶפֶךְ זֶה, כִּי הֶעָנִי יָדוּעַ שֶׁאֵין לוֹ עוֹלָם הַזֶּה כְּלָל, וְאֵין נֶהֱנֶה מִטּוֹבַת עוֹלָם הַזֶּה. וְנִתְחַלְּפוּ לוֹ מְעוֹת פּוּרִים, שֶׁהוּא הַכֹּל עוֹלָם הַזֶּה, הֶפֶךְ זֶה, בִּמְעוֹת עֲנִיִּים שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְחִלֵּק הַכֹּל לַעֲנִיִּים. וְדָבָר זֶה רֶמֶז, שֶׁהוּא יַחְלִיף הָעוֹלָם הַזֶּה בָּעוֹלָם הַבָּא, וְלֹא יִהְיֶה לוֹ חֵלֶק כְּלָל בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְכָל חֶלְקוֹ שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, שָׁמוּר לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. וּכְמוֹ שֶׁהָיָה בֶּאֱמֶת לָרַבִּי חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן הַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהָיָה נִשְׂרָף וְסֵפֶר תּוֹרָה עִמּוֹ(ע"ז שם) , וְלֹא הָיָה חֶלְקוֹ6 בָּעוֹלָם הַזֶּה, רַק הַכֹּל שָׁמוּר לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. וְעַל זֶה אָמַר: אִם כֵּן מֵחֶלְקְךָ יְהֵא חֶלְקִי. כִּי סִימָן יֵשׁ לוֹ, שֶׁחֶלְקוֹ שֶׁהָיָה רָאוּי לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, הוּא שָׁמוּר לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. וּמֵעַתָּה, אֵין רְאָיָה כְּלָל7. וְחָזְרָה קֻשְׁיָן8 לִמְקוֹמָהּ בַּמַּאֲמָר הַמְפֻרְסָם: רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם מִצְווֹת.

___________________________________

גם את 1הוכחת הרמב"ם ממעשה רבי חנינא בן תרדיון יש לדחות. 2שנינו שם: כשחלה רבי יוסי בן קסמא אמר לו רבי חנינא בן תרדיון: מה חלקי לעולם הבא? אמר לו: מעשה כלשהו בא לידך? אמר לו: מעות של סעודת פורים נתחלפו לי במעות של צדקה וחילקתי הכל לעניים. אמר לו: אם כך, מחלקך יהיה חלקי ומגורלך יהיה גורלי. נראה, שלא היתה כוונת רבי יוסי בן קסמא לומר, שבגלל קיום מצוה אחת יזכה בחיי עולם הבא, אלא כוונתו 3שבקיום מצוה זו ראה את דרכי הנהגתו בקיום המצוות, שהוא מחמיר מאד בקיומן, וכמו שכתב הרמב"ם שראה בקיום מצוה זו קיום מצוה בשלימות, ומזה ידע רבי יוסי שהוא צדיק גמור בקיום כל המצוות, והוא בן העולם הבא.
ועוד אני אומר, דברי רבי יוסי בן קסמא: מעשה כלשהו בא לידך? אין פירושם שבקיום מצוה אחת יזכה בעולם הבא, שזה אינו נכון כלל, רק שאלו האם מעשה כלשהו בא לידך ממנו ניתן ללמוד כסימן שאתה בן העולם הבא. אמר רבי חנינא: מעות פורים 4[כסף עבור צרכי סעודת פורים שלי] נתחלפו לי במעות צדקה וחילקתי אותן לעניים. דבר זה רמז גדול הוא. מעות פורים מיועדות לריבוי אכילה ושתיה. אילו היה 5פורים יום שיש בו קדושה, לא היו האכילה והשתיה בו עניין גשמי לחלוטין, שהרי סעודה זו היא מפני קדושת היום ומעלתו, אבל בפורים אין קדושה כלל, והאכילה והשתיה ביום זה הם עניין גשמי השייך לעולם הזה שהוא גשמי. מעות של צדקה המיועדות לעניים הן הפך גמור למעות של סעודת פורים. כידוע העני אין לו עולם הזה, ואינו נהנה מטוב עולם הזה. אם כן, נתחלפו לו מעות ששייכותם היא לעולם הזה במעות שאין להם שייכות כלל לעולם הזה, וחילק כל המעות לעניים. דבר זה רמז הוא שיחליף את העולם הזה בעולם הבא, ולא יהיה לו חלק בעולם הזה כלל, וכל חלקו הראוי שיהיה לו בעולם הזה שמור לו לעולם הבא. ובאמת כך היה שרבי חנינא בן תרדיון הצדיק הקדוש נשרף וספר תורה עמו, ולא היה 6שכרו בעולם הזה רק הכל שמור לו לעולם הבא. לכן אמר רבי יוסי בן קסמא: אם כן מחלקך יהיה חלקי, כי סימן יש כאן ששכרו של העולם הזה הכל שמור לו לחיי העולם הבא. נמצאנו למדים, כי 7ממעשה זה אין כל הוכחה לדברי הרמב"ם. 8חזרנו איפה לשאלתנו הראשונה על מאמרו של רבי חנינא בן עקשיא: רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, האם ריבוי המצוות אכן הוא לטובתם של ישראל?


ביאורים
אתמול ראינו את דברי הרמב"ם שהעושה מצווה אחת בשלמות זוכה לעולם הבא, ואת קושיית המהר"ל על דבריו, שבחז"ל נראה שדנים אדם על פי רוב מעשיו. המהר"ל מביא את הסיפור שהביא הרמב"ם אך מסביר אותו באופן שונה:
ר' יוסי בן קסמא רצה לעמוד על אישיותו של ר' חנינא בן תרדיון, ולכן הוא שאל אותו האם הוא זכה לקיים איזו מצווה בצורה מיוחדת, וכיצד הוא קיים אותה. כשסיפר לו ר' חנינא מאורע שבו הוא הידר מאד במצוות צדקה, הבין ר' יוסי שכנראה את כל מעשיו הוא עושה בצורה דומה, ולכן הוא בן העולם הבא.
הסבר נוסף לסיפור זה הוא שדווקא אותו מאורע ספציפי מלמד על חלקו בעולם הבא של ר' חנינא בן תרדיון.
כל השנה אנו משתדלים להשתמש בעולם הזה כדי צורכנו, מתוך ידיעה שתכליתנו היא העולם הבא. גם בחגים, שבהם יש מצוות אכילה, אין לאכילה ערך מצד עצמה, אלא מטרתה היא לשמח את האדם ובכך לרומם אותו רוחנית. חג הפורים הוא חג בו אנו שמחים על הצלת ישראל ממוות לחיים, והנה דווקא בו אנו עוסקים בריבוי אכילה ושותים עד כדי שכרות, כדי לשמוח בגוף שלנו.
לכאורה זה נראה חג חסר קדושה ומלא בענייני העולם הזה. אך בפורים יש קדושה מיוחדת שעל ידה אנו מסוגלים לראות ערך בחיי העולם הזה כדבר קדוש מצד עצמו.
לעומת זאת, מצוות הצדקה היא מצווה שבה אנו מסייעים לאנשים עניים שחייהם בעולם הזה אינם חיים. הם סובלים, לא מרוצים מחייהם ומרגישים שהעולם הזה הוא רק תחנת מעבר לעולם הבא. על כן, ההחלפה בין מעות פורים למעות צדקה רומזת לכך שחיי העולם הזה של ר' חנינא בן תרדיון יתחלפו בחיי עולם הבא. ואכן ר' חנינא בן תרדיון מת במיתה קשה, כששרפו אותו כרוך בספר תורה [עבודה זרה יח.]. מיתה זו מבטאת עד כמה אינו שייך לעולם הזה, ולכן זכה למדרגה מיוחדת בעולם הבא, כהרוג מלכות שאין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתו.
למסקנה, אין הוכחה מהמדרש לדברי הרמב"ם, כיוון שהנדון בגמרא לא היה קיום מצווה אחת בשלמות.

הרחבות
*מה חוגגים בפורים?
אֲבָל אֵין בְּיוֹם זֶה קְדֻשָּׁה כְּלָל, וְהָאֲכִילָה וְהַשְּׁתִיָּה הוּא דָּבָר גַּשְׁמִי מֵעִנְיַן הָעוֹלָם הַזֶּה. מדוע אנו מציינים דווקא בפורים את חשיבות חיי החומר?
המהר"ל מסביר שאנו חוגגים בפורים את נס ההצלה החומרי של עם ישראל. המן הרשע לא ניסה להשמיד רק את הצד הרוחני של עם ישראל, כפי שניסו, למשל, לעשות היוונים בימי החשמונאים. הוא רצה להרוג את עם ישראל גם באופן פיזי. לכן, חז"ל קבעו את חג הפורים כְּיום שבו אנו חוגגים את מציאות חומריותו של עם ישראל, ועל כן אנו מרבים בו באכילה ובשתייה.
המהר"ל מביא דברים אלו בקשר למאמר חז"ל – "כל המועדים עתידין ליבטל וימי הפורים אינן בטלים לעולם" [מדרש שוחר טוב משלי ט, א], ומסביר שלולי נס ההצלה של פורים עם ישראל היה מושמד חס ושלום, וכך הייתה נקטעת שרשרת הדורות הממשיכה עד לימות המשיח.
אם כן, נס הפורים אינו משמעותי רק לזמן הזה, אלא אף לעתיד לבוא, ולכן הוא לא יתבטל לעולם [הקדמה ל'אור חדש' עמ' 48].

שאלות לדיון
מה הכוונה שאדם מסוים הוא במדרגת 'בֶּן עוֹלָם הַבָּא'?
כיצד ניתן להתחבר לעניינו של חג פורים אם רוב היום עוסקים באכילה ושתיה?
השתתפו עכשיו בדיון על שאלות אלו בפורום הישיבות:
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il