ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- בא
בפוליטיקה קל לראות את כתמי הגאווה מבצבצים מתוך ווילון הנאומים הגבוהים, אך האמת היא ש'לב יודע מרת נפשו', והטבע האנושי הוא שהגאווה ותאוות הכבוד מתגנבים ללבבו של כל אדם, ובמיוחד עת זוכה הוא בתפקיד שיש בו הנהגה, השפעה וכוח.
נמצא, שהתמודדות זו מקיפה חלקים גדולים מהמין האנושי, שהרי לרבים רבים יש השפעה במקום כלשהוא.
מעניין ללמוד דרכי התמודדות בתחום זה, מהדרך שבה מספרת החסידות על התמודדות מייסדיה עם ניסיון זה.
ידוע ומפורסם שהמילים האחרונות שלחש הבעל שם טוב הקדוש, מייסד תנועת החסידות, לפני פטירתו, היו : "אל תבואני רגל גאווה". ללמדך, שההתמודדות עם מידת הגאווה היא התמודדות לאורך כל החיים.
ומצאנו שתי גרסאות לאופן שבו עברה הנהגת התנועה למנהיג הבא, ושתי הגרסאות מבטאות דרכי התמודדות שונות עם מידת הגאווה ותאוות הכבוד.
הגרסה הראשונה מספרת, שלאחר הסתלקות הבעש"ט, ירש אותו בנו רבי צבי הסופר, והנהיג את התנועה, וכל התלמידים היו כפופים לו.
בחג השבועות תקכ"א, עת מלאה שנה להסתלקות הבעש"ט, קם רבי צבי ואמר למגיד ממזריטש: 'היום היה אצלי אבא ואמר לי, שהשכינה והפמליא של מעלה 'עם כל החבילה' עברו לכבודו'. ומיד פשט רבי צבי את בגד האדמו"רים הלבן והלבישו את המגיד ממזריטש. והרב המגיד לא סירב למינוי והפך למנהיג החסידות.
על סיפור זה אמר האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש: 'רבי צבי היה מפורסם במידת ההכנעה והשפלות, אבל לכמה כוחות נעלים צריך אדם בשביל שיוכל לעשות דבר כזה, שהרי מצינו (מנחות קט, ע"ב) בתנאים ואמוראים שלעלות לגדולה לא רצו, אך אחרי שכבר עלו, העידו על עצמם שאינם מוכנים לרדת'. (ספורי חסידים, תורה, מס' 381).
הגרסה השנייה מספרת סיפור שונה לחלוטין. לפני פטירתו של הבעל שם טוב הקדוש שאלוהו תלמידיו מי ימלא את מקומו. השיב להם: "מי שיגיד לכם כיצד משברים את מידת הגאווה, הוא יהיה לכם לראש".
לאחר הפטירה, פנו התלמידים ראשונה למגיד ממזריטש ושאלוהו - כיצד משברים את הגאווה?
ענה המגיד: "מידת הגאווה שייכת לבורא יתברך, כמו שכתוב: "ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ". לכן אין עצה לעקור מידה זו, אלא חייבים אנו להילחם בה כל ימי חיינו". מיד ידעו חבריו, שהוא הראוי למלא את מקומו של רבם. (אור הגנוז עמ' 98).
יש כאן שני דרכים בעבודה על מידת הגאווה. רבי צבי הסופר בחר בגבורת נפש אדירה ונדירה לוותר על ההנהגה. בדרך זו הוא אחז במידת הביטול וההכנעה, אך כך גם אי אפשר להנהיג. דרך זו נקראת בלשון החסידית 'הכנעה', להכניע את היצר והמידות הרעות על ידי הכנעתם.
אולם, בדרך זו המידות לא מזדככות ומתעלות, לפיכך הדרך השלמה היא להתעלות אחרי ההכנעה למדרגה גבוהה יותר, שנקראת בלשון החסידית 'המתקה'. ב'המתקה' מזככים ומעלים את המידה הבעייתית, והופכים אותה למידה טובה. (רבי צבי הסופר לא 'המתיק' את הנהגתו, כי המגיד היה מתאים להנהגה יותר ממנו). המגיד ממזריטש לימד את סוד המתקת מידת הגאווה.
המגיד מלמד שנטייתו של האדם להתגאות, נובעת מנטייתו הטובה ללכת בדרכי ה'. כידוע, תלמיד חכם צריך שתהיה בו שמינית שבשמינית של גאווה. בגאווה צפונה האמירה - "אני יכול", שהיא חשובה להתפתחות האדם והעולם.
אולם מאידך, ודאי שמידה זו בגולמיותה פסולה היא מאד, ועל האדם להילחם בה וללטש אותה. ה' יכול להתגאות, כי הוא אכן יכול. האדם לעומתו לא יכול כלום מצד עצמו, ולכן אין לו כלל במה להתגאות. יתר על כן, ה' שונא גאים כי הם ממעטים את מקומו של ה', שהרי רק לו יש במה להתגאות.
אם כן - מה עושים? כיצד נדבקים בה' במידה זו?
כאן אנו מגיעים להנחייתו של המגיד. אדם שמתגאה מצד עצמו זו גאווה פסולה, אך אדם שמתגאה בדבר ה' שבקרבו בבחינת "וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה'" - הרי זו גאווה חיובית. אדם שאומר אני מצד עצמי לא יכול כלום, אבל ה' נתן לי כוחות ומצד כוחות אלו יש בכוחי לעשות, הרי באמת זו גאווה חיובית. ובמילים אחרות - אדם שנדבק בה' ואחיזתו בגאווה היא מצד שזו מידתו של ה', הרי באמת זו ענווה ולא גאווה וזה חיובי. לכן לימד המגיד שלא לשבר מידה זו, אלא לאחוז בה ולהילחם בה כל ימי חיינו.
מי שיודע 'להמתיק' מידה זו הוא יכול להיות לראש, שהרי הראש חייב להיות אדם שיודע שיש בו כוחות להנהיג וכו'. אדם כזה לא ישבור את מידת הגאווה, אלא ילחם בה וילטש אותה כל ימי חייו, ויבטל עצמו לה'.
וכיוון שהטבע העולמי דורש שכמעט כולנו נהיה אנשים בעלי השפעה, ברב או במעט, עלינו ללמוד את 'הכנעת' מידת הגאווה מרבי צבי, ולאחר שנכניע אותה, נתעלה ו'נמתיק' אותה כמגיד ממזריטש!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
