^ 1 משמע שבעצם נוכחות הרב יש בכדי להשפיע מוחין, שהרי חוני רק נכנס לביהמ"ד ועוד לא דיבר איתם, וכבר נתבהר להם לימודם.
^ 2 מדרש אגדה בראשית פרק ב: "אשר ברא אלהים לעשות – 'יעשה' אין כתיב כאן אלא 'לעשות', שהניח כח בהם לעשות".
^ 3 עיין פסחים דף מב ע"ב: "כל מילי דמעלי להאי - קשה להאי, ודקשה להאי - מעלי להאי, בר מזנגבילא רטיבא, ופילפלי אריכתא, ופת נקייה, ובשר שמן, ויין ישן - דמעלי לכולי גופיה".
^ 4 כאן המקום להעיר שהנטיה הטבעית לפתרון בעיות ע"י נס, גם זו שאצל עובדי ה', יש בה טעות שורשית בזווית ההסתכלות. מחשבה המתחילה מתוך העוה"ז, המסתכלת על צרה כארוע מקרי המפריע את המנוחה והנחלה, היא המולידה שאיפה לפתרון ניסי. אך לאמיתו של דבר אין זו זוית ההסתכלות האמיתית על המציאות. כל ארוע שהופיע בעולם, נשלח ע"י הקב"ה על מנת להשלים את נפשו של האדם, לראות כיצד יתמודד אדם זה עם המציאות אליה הכניסו ה'. התמודדות זו אמורה לבנות משהו חיוני בנפשו של האדם. יותר ממה שמטרת הבריאה היא מציאות של עולם מתוקן – המטרה היא השלמות הנפשית (המותאמת להבאת העולם למצבו המתוקן), שהרי ע"מ לברוא עולם מתוקן לא היה הקב"ה צריך אותנו, לעומת זאת עיצוב נפשנו על ידינו – זו ודאי משימה המיועדת דוקא לנו.
לאור זה, מובן מאמר חז"ל (אבות פ"ב מט"ז): "הוא היה אומר לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה" – ומה בא לחדש לנו, הלא ברור שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, ואינו מצפה מהם ליותר ממה שהם מסוגלים? ואם הוא תמריץ מוסרי בעלמא, מדוע צריך הדבר להכתב במשנה? ידרשו דרשני דור ודור, כל אחד כפי מתק לשונו! אלא באה המשנה לומר שמבחינה פנימית, המצופה מאיתנו באמת, איננו גמר המלאכה, אלא ההתמודדות עם עצם העבודה.
^ 5 סוג תפילה זו יש בה בחינה של "הכרח" כלפי מעלה ומובא בזוה"ק (שמות יט ע"ב): "אמר רבי יצחק תלת ענייני הכא, אנחה, שועה, צעקה, וכל חד מתפרשא מאחרא...
אמר רבי יצחק אין לך שועה אלא בתפלה שנאמר (שם לט) שמעה תפלתי יי' ושועתי האזינה, (שם פח) אליך יי' שועתי, (שם ל) שועתי אליך ותרפאני, צעקה שצועק ואינו אומר כלום,
אמר רבי יהודה הלכך גדולה צעקה מכולן שצעקה היא בלב הדא הוא דכתיב (איכה ב) צעק לבם אל יי' צעקה וזעקה דבר אחד הוא וזה קרובה להקודשא בריך הוא יותר מתפלה ואנחה דכתיב (שמות כב) כי אם צעוק יצעק אלי שמע אשמע צעקתו,
אמר רבי ברכיה בשעה שאמר הקודשא בריך הוא לשמואל (שמואל א טו) נחמתי כי המלכתי את שאול למלך מה כתיב ויחר לשמואל ויצעק אל יי' כל הלילה, הניח הכל ולקח צעקה משום דהיא קרובה לקודשא בריך הוא יתיר מכלהו הדא הוא דכתיב ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי, ת"ר האי מאן דצלי ובכי וצעיק עד לא יכיל למרחש בשפוותיה האי צלותא שלימתא דהיא בלבא ולעולם לא הדרא ריקניא, אמר רבי יהודה גדולה צעקה שקורע גזר דינו של אדם מכל ימיו, רבי יצחק אמר גדולה צעקה שמושלת על מדת הדין של מעלה, רבי יוסי אמר גדולה צעקה שמושלת בעוה"ז ובעוה"ב, בשביל צעקה נוחל האדם העוה"ז והעוה"ב דכתיב (תהלים קז) ויצעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יצילם".
לעומת שמואל מצינו גבי עשרה הרוגי מלוכה, שעלה ר' ישמעאל לשמים לבדוק אם היא גזרה מלמעלה, ואחר שהתברר לו שכך נחתם, לא פעלו נגד זה. וכן מצינו בימי מרדכי, שאמר משה שאם נחתם בחותם של דם א"א לבטל.
^ 6 לאור זה, מפליא לראות, איך הנביא מביא את הפס' של: "וְשָׁאוּל יוֹשֵׁב בַּגִּבְעָה תַּחַת הָאֶשֶׁל בָּרָמָה", כהקדמה לסיפור של הריגת עיר הכהנים.
^ 7 מעיקרא היה מתאים יותר שתמות בתו, שאשה היא בחינת 'בור' כמו שנא' (ישעיהו נא א-ב): "שִׁמְעוּ אֵלַי רֹדְפֵי צֶדֶק מְבַקְשֵׁי יְקֹוָק הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם וְאֶל מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם. הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם כִּי אֶחָד קְרָאתִיו וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ". וכפי שדרשו חז"ל את פשט הפס' – הרי שהחזרת שרה לבחינתה הנשית, הוא "חפירת בור".
מה שאחר תפילת רחב"ד, השתנתה הגזרה לבנו, לכאורה הוא כיון שיש ענין שמי שעמד בדין וניצל, שוב קשה לתופסו בדין זה אחר שגילה ה' שהוא חפץ בו. וכפי שנא' (זכריה ג ב): "וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל הַשָּׂטָן יִגְעַר יְקֹוָק בְּךָ הַשָּׂטָן וְיִגְעַר יְקֹוָק בְּךָ הַבֹּחֵר בִּירוּשָׁלִָם הֲלוֹא זֶה אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ" – שכיון שהושלך אל האש וניצול, היינו שעמד בדין והצילו ה', נמצא שה' חפץ בו, ויכעס ה' על החוזר ומקטרג עליו, או שעכ"פ זכויותיו איתנות.
^ 8 עי' זוהר ויחי דף רכט עמוד א, בענין "קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף", וז"ל: "...ודא קשי קמי קודשא בריך הוא מכלא לדחיא בר נש מקמי גברא אחרא ובגין כך קודשא בריך הוא איהו יהיב אתתא לב"נ ומניה אתיין זווגין" – דהיינו שלכל אדם ישנה משימת חיים פרטית משלו, או בצורה יותר מדויקת, יש רצון אלוקי פרטי, המהוה את עולמו הפרטי של אדם זה. כאשר יש צורך לדחות רצון פרטי אחד מפני רצון פרטי אחר ה"ז "קשה" לפניו.
^ 9 מה שנבחר נס קריעת ים סוף כ'נציג' הקושי שבנס, הוא משום שיחודיותו של קריעת ים סוף הוא היותו נס עצום של קריעת הטבע בסדר גודל אדיר, וכן היותו גלוי לעיני כל. בנס זה הושמד חיל מצרים – נתון בעל משמעות עולמית שא"א להתעלם מהגורם לו. וכן אמרו חז"ל שבקריעת ים סוף נחלקו כל מימות שבעולם, וז"ל ילק"ש (ש"ב רמז קסא): "ויראו אפיקי ים. את מוצא כשאמר הקב"ה למשה הרם את מטך נבקעו כל מימות שבעולם אפי' המים שבכדים ושבלגינין ושבגיגיות ושבצלוחיות ושבבזיכין הוי ויראו אפיקי ים. יגלו מוסדות תבל - אלו שבים".
^ 10 ניתן לתת לזה תשובה פשוטה, שהטבע המסתיר את האלוקות, נותן מקום לבחירה החופשית המביאה לשכר ועונש, וביטול הטבע הוא ביטול הבחירה החופשית. אך אין זו תשובה מספקת כיון שבהיות כשפים בעולם, אל-טבעיות אינה שוללת בהכרח את הבחירה. ועוד, שהנידון כאן הוא מצד הלכתחילה, מהי האידאליה האלוקית ברצון זה של התלבשות בטבע, ולא מהם ה'אילוצים'.
^ 11 אמנם חשוב להדגיש, שגם לאדם מבוגר מושיטים לעיתים יד לעזרה, אע"פ שיכול להסתדר גם בלא זה. וכיון שאינו חייב עזרה זו, שוב אין בסיוע שמקבל משום פחיתות, כיון שאחר שהוכיח את יכולתו לעמוד לבד, אין זה עכשיו בזירת הבירורים.
^ 12 בזהר מי שאין לו רב ולומד אעפ"כ לבד ה' שומר את דבריו וכו'.
^ 13 הנהגת גדלות זו של שמעון בן שטח איננה סותרת הופעה עוצמתית במציאות, אדרבה בונה היא את המציאות עם 'אורות בכלים', וכפי שמצינו שייחסו מציאויות עוצמתיות לזכותו של שמעון בן שטח (תענית דף כג ע"א): "שכן מצינו בימי שמעון בן שטח, שירדו להם גשמים בלילי רביעיות ובלילי שבתות, עד שנעשו חטים ככליות ושעורים כגרעיני זיתים ועדשים כדינרי זהב, וצררו מהם דוגמא לדורות, להודיע כמה החטא גורם, שנאמר (ירמיהו ה): עונותיכם הטו אלה וחטאתיכם מנעו הטוב מכם".
^ 14 כל הדברים האלו עשאם ה' בנפש הילד, כיון שהם מוכרחים לצורך קיומו, כגון שירגיש שהוא משמעותי בעולם וממילא יש משמעות והשפעה למעשיו. וכן כיון שבקלות יכול להנזק, לכן עליו להיות מרוכז מאד בשמירת עצמו. גם יש ענין שהילד לא ינטה בטבעו לתכנן לטווח רחוק, כי אם יתכנן כבר בגיל כזה תכנונים ארוכי טווח, יהיה 'נעול עליהם', ולא יהיה פתוח לשינוי התכניות לאור החכמה ונסיון החיים שעתיד לצבור.
^ 15 מקור לאיבוד פרופורציות אצל ילד, ניתן למצוא במסכת שמחות (פ"ב הלכה ד, ה): "ומעשה בבנו של גורגיוס שברח מבית הספר, והראה לו אביו באזנו, ונתיירא מאביו, והלך ואיבד עצמו בבור, ושאלו לרבי טרפון ואמר אין מונעין הימנו כל דבר. ושוב מעשה בתינוק אחד מבני ברק ששיבר צלוחית, והראה לו אביו באזנו, ונתיירא ממנו, והלך ואיבד עצמו בבור, ובאו ושאלו לרבי עקיבא, ואמר אין מונעין הימנו כל דבר. ומיכן אמרו חכמים אל יראה אדם לתינוק באזנו אלא מלקהו מיד, או שותק ולא אומר כלום".
^ 16 בגמ' שם.
^ 17 ג"ז שם.
^ 18 מסכת עבודה זרה דף ד ע"ב: "אלא מאי ויודע דעת עליון? שהיה יודע לכוין אותה שעה שהקב"ה כועס בה. והיינו דקאמר להו נביא: (מיכה ו) עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור מן השטים ועד הגלגל למען דעת צדקות ה' - א"ר אלעזר, אמר להן הקב"ה לישראל: עמי, ראו כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי עליכם כל אותן הימים, שאם כעסתי עליכם, לא נשתייר מעובדי כוכבים משונאיהם של ישראל שריד ופליט. והיינו דקאמר ליה בלעם לבלק: (במדבר כג) מה אקב לא קבה אל ומה אזעם לא זעם ה'. וכמה זעמו? רגע. וכמה רגע? אמר אמימר, ואיתימא רבינא: רגע כמימריה. ומנלן דרגע הוה ריתחיה? דכתיב: (תהלים ל) כי רגע באפו חיים ברצונו. ואיבעית אימא, מהכא: (ישעיהו כו) חבי כמעט רגע עד יעבור זעם. אימת רתח? אמר אביי: בתלת שעי קמייתא כי חיורא כרבלתא דתרנגולא. כל שעתא ושעתא מחוור חיורא! כל שעתא אית ביה סורייקי סומקי, ההיא שעתא לית ביה סורייקי סומקי".
לאור זה שמידת הדין היא השורש העליון לעולם, ואין העולם יכול לעמוד בה בלא התלבשות, מובן מדוע אילו היה כעסו ממושך לעולם הגשמי ע"י בלעם ומופנה כלפי ישראל ח"ו, לא היה נשאר משונאיהם של ישראל שריד ופליט. וכן מובן מדוע דין זה חייב לבוא לידי ביטוי בכל יום, שהרי הוא שורש קיום העולם והוא גבוה משאר הרצונות, שהרי עתידים להגיע אליו בלא התלבשות, וא"כ מוכרח שא"א להלביש על כולו. וכן מובן מדוע הוא בתחילת היום, דוגמת בריאת העולם שהוא היה תחילה. ומובן מדוע כעס זה בא לידי ביטוי בלובן ולא באודם, ע"ד שאמר "לבושיה כתלג חיור".
^ 19 קישור ישיר בין נס למידת החסד ניתן לראות בדרשת חז"ל על הפס' (שופטים פרק ח): "וְלֹא זָכְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם הַמַּצִּיל אוֹתָם מִיַּד כָּל אֹיְבֵיהֶם מִסָּבִיב: וְלֹא עָשׂוּ חֶסֶד עִם בֵּית יְרֻבַּעַל גִּדְעוֹן כְּכָל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה עִם יִשְׂרָאֵל", ודרשו חז"ל (ילקו"ש שופטים רמז סד ): "הוי כל מי שהוא עושה חסד כאלו מודה בכל הנסים שעשה הקב"ה מיום שיצאו ישראל ממצרים".
^ 20 יעקב, בחיר האבות, יותר נוטה לעמוד בבגרות ודין כיון שהוא התכלית הנרצית מהאבות, וע"כ אומר יעקב (בראשית מז): "מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי" – כיון שעברו עליו בדין. ולאור זה, מענין לראות את דברי המדרש (אליהו רבה פרשה ז): "[כשהיו ישראל] במדבר וסרחו במעשיהם, אמר הקב"ה כמה ניסים וכמה גבורות עשיתי להן ועדיין לא נכנסו תחת כנפי [השכינה], יעקב כי לא עשיתי לו נס מעולם וכל ימיו היה ישר לפני, שנאמר: ויעקב איש תם (בראשית כה כו), תם מן הגזל, תם מן העבירה, תם מן דבר מכוער, (וכשהו) [וכשהקב"ה] זוכרו טופיח שתי ידיו עליו".
^ 21 כנ"ל שלמדו מ"בראשית ברא אלהים", שרצה הקב"ה לברוא את העולם במידת הדין.
^ 22 מסכת סנהדרין דף ו עמוד ב : "רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: אסור לבצוע, וכל הבוצע - הרי זה חוטא, וכל המברך את הבוצע - הרי זה מנאץ, ועל זה נאמר (תהלים י) בצע ברך נאץ ה', אלא: יקוב הדין את ההר, שנאמר (דברים א) כי המשפט לאלהים הוא, וכן משה היה אומר יקוב הדין את ההר, אבל אהרן אוהב שלום ורודף שלום, ומשים שלום בין אדם לחבירו, שנאמר (מלאכי ב) תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון".
משה רבנו מיצג את האמת האבסולוטית, ואילו אהרן מתחשב במצב הארצי לעשות פשרה לצורך השלום בארץ.
^ 23 עי' יומא סט ע"ב: "...אמרו: הואיל ועת רצון הוא נבעי רחמי איצרא דעבירה. בעו רחמי ואמסר בידייהו. אמר להו: חזו דאי קטליתו ליה לההוא - כליא עלמא. חבשוהו תלתא יומי, ובעו ביעתא בת יומא בכל ארץ ישראל ולא אשתכח" – הרי שבמניעת יצר זה, אפילו תרנגול – סמל יצר המין – "שלא יהיו ת"ח מצויים אצל נשותיהם כתרנגולים", אפילו הוא לא נזקק לבת זוגו. ועי' קידושין פא ע"א, גבי מעשה ברב עמרם חסידא.
^ 24 בדומה לאמור כתב האוה"ח הקדוש (בשלח יד כז): "...אכן תנאי זה הוא בכלל התנאים שהתנה ה' על כל מעשה בראשית להיות כפופים לתורה ועמליה ולעשות כל אשר יגזרו עליהם וממשלתם עליהם כממשלת הבורא ב"ה. ולזה תמצא כמו כן בשמיים ובארץ, ובכוכבים ובשמש וירח שלטו עליהם צדיקים יחידים ואצ"ל מרובים כאשר חקק ה' להם בעת הבריאה. והוא סוד אומרו: "בוראך יעקב וגו'". ואמרו ז"ל שאמר הקב"ה לעולמו "מי בראך? מי יצרך? ישראל!". והכל בכח התורה". ניתן להמחיש זאת כאשר נפגשים עם אדם בעל תעצומות נפש גדולים, ובעל אשיות סמכותית, שהכל כמו כפופים לשמוע לו, ואין זה מוגדר כנס.
^ 25 אם נשלב זאת אם האמור לעיל לגבי החסיד, אפשר אולי לומר שהנס המופיע בעולם הוא החסד שבפום אמה. וע"כ החסידים נעשים להם ניסים. וכן הנוטר בריתו להשפיע הנס במקום הנכון גם הוא עושים לו נס.
^ 26 השוה לשון הגמ' שבת נג ע"ב, שהובאה לעיל: " אמר לו אביי: אדרבה, כמה גרוע אדם זה שנשתנו לו סדרי בראשית!".
^ 27 אמנם כבר לעיל הערנו שאדם היכול לעמוד על רגליו שלו ללא בעיה, ומקבל עזרה שיש בה יותר גילוי חיבה מאשר עזרה – מצב כזה אינו בעייתי. עד"ז נס הנעשה לחיבה בעלמא, כגון נס המנורה בחנוכה, שדלק שמונה ימים אע"פ שמהדין יכלו להדליק גם בשמן טמא – נס כזה שהוא כעיטור וגילוי חיבה בעלמא, איננו בעייתי.