בית המדרש

  • כג - הרב אברהם שפירא זצ"ל
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אסתר בת שמחה

אבינו, אבינו

חוליה מקשרת בינינו לדורות הקודמים

undefined

הרב נתנאל יוסיפון

כ"ב כסלו תשס"ח
3 דק' קריאה
"ואלישע רואה, והוא מצעק: אבי, אבי, רכב ישראל ופרשיו" (מלכים ב, ב, יב).
בחג הסוכות, עלה מעל ראשינו לשמי מרומים - אבינו, מורינו ורבינו, מרן הגאון הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זי"ע. ואנו, כאלישע הנביא בשעה שראה את רבו אליהו הנביא עולה בסערה השמיימה, זועקים פעמיים בלב מר ונשבר - אבינו, אבינו.
אבינו, פעם ראשונה, מפני שרבינו הקים עולם של תורה בדור הבנים הגדל בארץ האבות. רבינו, שעוד בהיותו ר"מ צעיר בישיבת מרכז הרב, הטעים את ראשוני בני "דור הכיפות הסרוגות" את טעמו של ה"עיון". לימד אותם להקשות ולתרץ, לחדש סברות אמיתיות ולפלפל ב"קצות" מוקשה. ובהמשך כראש ישיבה היה זה רבינו, שחזר ושינן בכל שיחותיו את חשיבות הישיבה, ההתמדה, הגדלות בתורה וקבלת המסורה מגדולי התורה מדור לדור - "מימיהן של אבותינו לא פרשה ישיבה מהם... אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה היה..." (יומא כח:), רבותינו הם "מעתיקי השמועה" (רמב"ם פיה"מ), היו ציטוטיו הקבועים. לעיתים בדרך חידוד הוסיף - כל יהודי צריך להיות תלמיד חכם, וגם... רב צריך להיות תלמיד חכם.
כך היה רבינו לאבינו, שהרי אב הוא החוליה המקשרת בינינו לדורות קודמים, ורבינו הוא שהנחיל לתנועת "תחיית הקודש" את הבסיס ההלכתי והלמדני הרחב, המסור למשה מסיני.

מנהיג הציבור
ומכוח זה - אבינו, פעם שנייה. רבינו היה למנהיג הציבור. הוא שהקים דור שמחדש ממקור הקודש, ידע להורות לדור דרך בבעיות הציבוריות המתחדשות, דרך הרואה במדינה ובחיים המתחדשים בה בשורה של קודש, ולכן כה חשוב שהיא תהא כפופה לתורה. לאור דרכו הרוחנית הזו עמד רבינו בראש המאבק למען שלמות ארצנו הקדושה, כשבשיאו פסק את פסיקתו המפורסמת על החובה לסרב לפקודה הנוגדת את דיני התורה. ידוע, שגדולי ישראל בעת פטירתם אמרו משפט, שמקפל בתוכו את כל דרכם הרוחנית, ומהווה מעין סיכום למשנתם. לדוגמה, על הגאון מווילנא, שחייו ותורתו נסובו מסביב לדקדוק במצוות, מסופר שבעת פטירתו לקח בידו את הציצית שלו ובכה - בעולם הזה אפשר לקנות ציצית בכמה פרוטות ולזכות במצוות רבות, ואילו בכל חיי העולם הבא אי-אפשר לקיים מצוות. אפשר לומר שגם פסק זה של רבינו (שבאמת הוא הלכה פשוטה ברמב"ם), שהוא פסיקתו הציבורית הנודעת האחרונה, מבטא בעומק את דרכו הרוחנית כל חייו - להחיש את אור גאולת ישראל בדורנו, מתוך נאמנות מוחלטת לתורה ולהלכה.
מכוח דרכו הרוחנית של רבינו, ובמיוחד לאור הנחיותיו בפסיקותיו והדרכותיו בתקופת הגירוש, קמה תנועת "קוממיות". ועתה, משנסתלק רבינו - מה עלינו לעשות?
"ויקח את אדרת אליהו אשר נפלה מעליו, ויכה את המים ויאמר: איה ה' אלוקי אליהו... ויחצו הנה והנה ויעבור אלישע". "ותחיית המתים באה על ידי אליהו זכור לטוב, אשר באדרתו צפון כוח הקודש לשפוך רוח נבואה, ולעשות פלאות בצעקת איה ה' אלוקי אליהו" (אורות הקודש, שא). כלומר, לכאורה מהצדיק המסתלק נשאר רק דומם, כאליהו שהשאיר אדרת. אולם באמת במפעליו של הצדיק הלוא גנוזים כוחות חיים גדולים של קשר לה' - תורתו ומעשיו שהשאיר בעולם, ומי שמחפש אותם כאלישע הצועק לה' אלוקי אליהו, ימצאם וימשיך את דרכו.
רבינו השאיר אחריו הרבה יותר מאשר חפצים דוממים, הוא השאיר אחריו תורה שלמה, דרך חיים ואת גדולי תלמידיו הממשיכים את דרכו. רבינו בגדלותו דומה היה לעץ גבוה, שבצלו יכולים התלמידים לעמוד זקוף, להתפתח ולהפוך לגדולים בתורה. אנו בתנועת "קוממיות" נמשיך בעז"ה ללכת בדרכו של רבינו לאורם של תלמידיו הגדולים.
תנועת "תחיית הקודש", מיסודו של מרן הראי"ה זצ"ל, כבר ידעה משברים רבים, אולם בטוחים אנו בה' אשר דיבר טוב על ישראל, שהיא תמשיך ותפרח ותעלה מעלה מעלה, כפי שלימדנו הרב הנזיר זצ"ל בדבריו על הסתלקותו של מרן הראי"ה זצ"ל (אורות הקודש א', 30) - בהסתלקותו של רשב"י, בסוף אדרא זוטא, לא סיים בוצינא קדישא לאמר חיים, שמענו קול שקורא ואומר: "אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך". וכן בהילולא של הרב זללה"ה, שמענו קול שקורא ואומר: "חיים עד העולם".
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il