פרשני:בבלי:כתובות ח ב

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

כתובות ח ב

חברותא[edit]

ומיישבת הגמרא: כי תניא ההיא ברייתא שאף האבלים עצמם מצטרפים למנין - בברכת המזון, דהיינו שמצטרפין האבלים לזימון כיון שחייבים הם במצוות.  1 

 1.  כן היא שיטת רש"י; והתוספות תמהו על פירושו, וביארו באופן אחר. וביארו התוספות, שעל הקושיא על רב מברייתא זו, לא תירצה הגמרא "כי תניא ההיא בברכת המזון", משום שנראה לו דוחק להעמיד את הברייתא בברכת המזון, ונוח לגמרא יותר לומר ש"רב תנא הוא ופליג".
וכי קאמר רבי יוחנן שאין האבלים מצטרפים למנין - בשורה שהיו עושים מסביב לאבל החוזר מן הקבר שהיה יושב בין העומדים, והם מנחמים אותו, ואין שורה פחותה מעשרה, ואין האבל מצטרף לעשרה אנשים.
ואכתי תמהינן: אלא הא דאמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן:  2 

 2.  בתוספות מבואר, שלפי הגירסא שלפנינו, אין זו מימרא נוספת של רבי יוחנן, אלא שהמימרא הקודמת נלקחה ממימרא זו, (חדא מכלל חברתה איתמר).
מברכים ברכת חתנים בעשרה, וחתנים מן המנין.
ו"ברכת" אבלים בעשרה, ואין אבלים מן המנין.
ותיקשי לדבריך שאתה אומר, שלא דיבר רבי יוחנן אלא בשורה: ברכה בשורה מי איכא (וכי יש ברכה בשורה)!?
ומכח קושיא זו מיישבת הגמרא את דברי רבי יוחנן באופן אחר:
אלא כי קאמר רבי יוחנן שאין האבלים מצטרפים למנין: בברכת אבלים שהיו מברכים ברחבה של העיר (והיא מתבארת לקמן) בסעודת ההבראה שהיו עושים לאבל בחזרה מבית הקברות, וברכה זו היו מברכים אותה בעשרה ואין האבלים מן המנין.
ואכתי תמהינן: אלא הא דאמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן:  3 

 3.  המימרא הבאה של רבי יוחנן - לפי הגירסא שלפנינו - היא המקור לשתי המימרות הקודמות משמו של רבי יוחנן.
מברכין ברכת חתנים בעשרה כל שבעה, וחתנים מן המנין.
וברכת אבלים בעשרה "כל שבעה", ואין אבלים מן המנין.
ולדבריך שאתה מפרש את דברי רבי יוחנן שלא אמר אלא ברחבה: ברכת רחבה "כל שבעה" מי איכא, והרי אין מברכין אותה אלא בסעודת הבראה שעושין לאחר הקבורה!?
ומיישבת הגמרא: אכן משכחת לה ברכת רחבה כל שבעת ימי האבלות בפנים חדשות, כשהיו באים פנים חדשות לנחמו והם מקורביו ומיודעיו ממקומות אחרים ששמעו את שמועתו, היה מנהגם להברותו בביתו ומברכין שם אותה ברכה בעצמה שהיו מברכים בהבראת הרחבה.  4  ומה היא ברכת אבלים:  5 

 4.  מאירי.   5.  כתב המאירי: ברכה זו עיקרה לנחם את האבלים, ומכל מקום כל אחד ואחד היה מוסיף בה כרצונו, אם דרך דרשה להאריך על דעת אנשי הדור ושהוא חשוב ליענש עליהם או בדברים המעוררים את הלב, אם בברכה, אם להאריך בשבחו של הקב"ה, אם לדבר כנגד האבלים, אם כנגד המנחמים, ולא עוד, אלא שאם רצה לחתום בכל אחת מאלו, עושה.
כי הא דרב חייא בר אבא מקרי בניה דריש לקיש הוה (רב חייא היה מלמד המקרא של בני ריש לקיש), ואמרי לה: "מתני" בריה דריש לקיש הוה (משניות הוא שהיה מלמד) -
שכיב ליה לרב חייא בר אבא  6  ינוקא, והיה יושב עליו שבעה.

 6.  כן פירש מהרש"ל, ועל פי דבריו נתבאר בפנים בכל הענין, אבל ב"עיון יעקב" (לבעל ה"שבות יעקב") הבין שבנו של ריש לקיש מת, ולדבריו ניחא יותר שהגמרא מזכירה ש"מקרי בניה" הוה, והיינו שמת אחד מתלמידיו, וכן משמע בגמרא גבי "רבים ישתו" לקמן וכפי שיבואר שם.
יומא קמא לא אזל לגביה (ביום הראשון לאבלות לא הלך ריש לקיש לנחמו).
למחר, דבריה (לשון הנהגה הוא) ליהודה בר נחמני מתורגמניה (למחרת היום הראשון הנהיג עמו ריש לקיש את יהודה בר נחמני שהיה מתורגמנו להשמיע את דבריו לרבים).
אמר ליה ריש לקיש למתורגמנו: קום אימא מילתא כל קביל ינוקא (אמור דברי ניחומים על מיתת הילד)!  7  פתח ואמר: כתוב "וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו" -

 7.  כן פירש רש"י; וכתב המהרש"א: ועוד יש לומר, למה מת ובאיזה חטא כיון שאינו בר עונשין; ולמאן דאמר לקמן בחור הוה, לא הוה בר עונשין בבית דין של מעלה עד עשרים שנה".
וכך הוא פירושו:  8  דור שאבות מנאצים להקב"ה, הרי הקב"ה כועס על בניהם ועל בנותיהם, ומתים הבנים והבנות כשהם קטנים.

 8.  לפי פשוטו וכן פירש התרגום, הבנים והבנות הם המכעיסים, אלא שאם כן היה לו לומר: "מכעס בנים ובנות", והיות וכתוב "מכעס בניו ובנותיו" משמע ליה שעם האבות הוא מדבר, שהם חטאו ונענשו בשבילם בניהם ובנותיהם, מהרש"א.
וזה הוא שאמר הכתוב: "וירא ה'" מה עשו אבות.
ואיכא דאמרי: לא תינוק היה המת, אלא בחור הוה.
והכי קאמר ליה, פסוק זה קרא עליו המתורגמן: "על כן על בחוריו (של האבות החוטאים)  9  לא ישמח ה', ואת יתומיו ואת אלמנותיו לא ירחם, כי כולו חנף ומרע, וכל פה דובר נבלה, בכל זאת לא שב אפו, ועוד ידו נטויה" - מאי "ועוד ידו נטויה"?  10 

 9.  על פי המהרש"א, והיינו בשביל חטא האבות הבחורים מתים, וכתב המהרש"א, שאף כאן מלשון "בחוריו" שאמר הכתוב ולא "בחורים" משמע ליה שעל האבות מדבר.   10.  מדברי המאירי והמהרש"א נראה, שכל זה הוא מדברי המתורגמן.
אמר רב חנן בר רב: הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה, אלא כל המנבל פיו ומוציא דבר נבלה מפיו, אפילו נחתם לו גזר דינו של שבעים שנה לטובה, נהפך עליו לרעה
וזה הוא שאמר הכתוב "ועוד" והוא כמו: עולם "ועד", והיינו שעולמו של אדם נטויה להתהפך עליו מטוב לרע.  11 

 11.  נתבאר על פי רש"י כאן; ובשבת לג א כתב רש"י: לשון "ועד" כל שנותיו של אדם שהם שבעים שנה יד הדין נטויה עליו לבטל זכויותיו בעוון זה.
תמהה הגמרא על ריש לקיש:
אתא לנחומי (בא לכאן כדי לנחם) וצעורי קא מצער ליה, שאומר לו כי בשל עוונותיו הוא שמת בנו!?  12 

 12.  כן פירש רש"י; ויש ללמוד מדבריו כי לפי שתי הלשונות מתים הבחורים בעוון אביהם, וכמו שכתב מהרש"א שנזכר בהערה לעיל.
ומפרשת הגמרא: הכי קאמר ריש לקיש ליה: חשיב את לאתפוסי אדרא, חשוב אתה למעלה לתופסך ואת בניך בעוון הדור.  13 

 13.  דקיימא לן בזמן שצדיקים בדור נתפסים על הדור שנאמר "וממקדשי תחלו", רש"י.
אמר ליה ריש לקיש למתורגמנו:
קום אימא מילתא (אמור דברים) כנגד שבחו של הקב"ה!
פתח ואמר: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם האל הגדול ברוב גדלו, אדיר וחזק ברוב נוראות, מחיה מתים במאמרו, עושה גדולות עד אין חקר, ונפלאות עד אין מספר,, ברוך אתה ה' מחיה המתים.
עוד אמר ליה ריש לקיש למתורגמנו: קום אימא מילתא כנגד אבלים!
פתח המתורגמן ואמר:  14  אחינו המיוגעין המדוכאין באבל הזה, תנו לבבכם לחקור את זאת (שהכל מתים ולא תבכו יותר מדי), זאת היא עומדת לעד, נתיב הוא מששת ימי בראשית,  15  רבים שתו, רבים ישתו,,, כמשתה ראשונים כך משתה אחרונים, אחינו בעל נחמות ינחם אתכם, ברוך אתה ה'  16  מנחם אבלים.

 14.  ביאר המהרש"א שחטאו של אדם הראשון - עליו נגזר מיתה - ביום הששי לבריאה היה.   15.  לא פתח בה ב"ברוך" מפני שהיא סמוכה לחברתה, וכך סדורות ברכות אלא על הסדר, רש"י.   16.  מאירי.
אמר אביי: כל האומר כיוצא בזה: "רבים שתו" לימא (רבים שתו - יאמר)!
אבל "רבים ישתו" לא לימא (לא יאמר)!
וכן "משתה ראשונים" לימא (יאמר "משתה ראשונים הוא")!
אבל "כך משתה אחרונים" לא לימא!
ומשום דאמר רבי שמעון בן לקיש:  17  וכן תנא משמיה דרבי יוסי: לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן.

 17.  מכאן משמע קצת שהמנוחם היה רבי שמעון בן לקיש (כהעיון יעקב), דאם לא כן קשיא קצת ריש לקיש אדריש לקיש.
אמר רב יוסף: מאי קרא, היכן מלמד הכתוב שלא יפתח אדם פיו לשטן?
שנאמר: "לולי ה' שהותיר לנו שריד כמעט, כסדום היינו לעמורה דמינו (כולנו כלים) ".
ומאי אהדר ליה נביא?  18  "שמעו דבר ה' קציני סדום (שרים שמעשיהם כסדום) האזינו תורת אלהינו עם עמורה" (פסוק סמוך הוא בישעיה).

 18.  א. כן היא הגירסא בברכות. ב. בעיון יעקב ביאר דעתו של רב חייא בר אבא (שלדעתו הוא היה המנחם), שהוא הולך לשיטתו (ראה שם) שגם לימות המשיח עדיין לא יבולע המות, ולכן אין זה פותח פה לשטן, אבל אביי סבר דלימות המשיח יבולע המות, וכיון שאנו מחכים כל יום לביאת משיחנו, נמצא שהוא פותח פה לשטן, ראה שם.
אמר ליה: קום אימא מילתא כנגד מנחמי אבלים!
פתח המתורגמן ואמר: אחינו גומלי חסדים בני גומלי חסדים, המחזיקים בבריתו של אברהם אבינו,  19  אחינו, בעל הגמול ישלם לכם גמולכם, ברוך אתה ה' משלם הגמול!!!

 19.  שגמל חסדים, וכמו שנאמר באברהם "ויטע אשל" והוא נוטריקון א'כילה ש'תיה ל'ויה, רש"י.
עוד אמר ליה: קום אימא מילתא כנגד כל ישראל.
פתח ואמר: רבון העולמים! פדה והצל מלט הושע עמך ישראל מן הדבר ומן החרב ומן הביזה ומן השדפון ומן הירקון ומכל מיני פורענויות המתרגשות ובאות לעולם, טרם נקרא ואתה תענה, ברוך אתה ה' עוצר המגפה.
אמר עולא: ואמרי לה במתניתא תנא (בברייתא היא שנויה):
עשרה כוסות תקנו חכמים בבית האבל להרבות להשקותו לאבל בשתיה ואף על פי שאינו רוצה,  20  וכמו שנאמר: "תנו שכר לאובד ויין למרי נפש":

 20.  מאירי.
שלשה כוסות קודם אכילה כדי לפתוח את בני מעיו, היינו שהיה מנהגם לאכול פרפראות קודם הסעודה כגון כיסנין וסופגנין ואיסקריטין, וכשאוכלים אותן פרפראות היו משקים לאבל שלש כוסות.
שלשה כוסות בתוך אכילה כדי לשרות אכילה שבמעיו.
וארבעה כוסות לאחר אכילה, ואלו הם:
אחד כנגד הזן, בסוף ברכת הזן שבברכת המזון היה האבל שותה אותו ומוזגין לו כוס אחר.
ואחד כנגד ברכת הארץ.
ואחד כנגד בונה ירושלים.
ואחד כנגד הטוב והמטיב.
הוסיפו עליהם ארבעה כוסות נוספים בשביל ארבע ברכות שהיו מברכים:  21 

 21.  כן הוא הפשטות שהיו מברכים ארבעה ברכות כנגד אלו המפורטים כאן, וברש"י הזכיר בהדיא ברכה בחזני העיר ובבית המקדש. והמהרש"א כתב שמפירושו של רש"י נראה שלא קבעו ברכה אלא כנגד בית המקדש, ראה שם.
כוס אחד בברכה שהיו מברכים כנגד חזני (שמשי) העיר, לפי שהיו השמשים מתעסקים במתים ובשאר צרכי ציבור.
ואחד בברכה שהיו מברכים כנגד פרנסי העיר שהיועשירים ומבזבזים ממונם לקבורת עניים.
ואחד בברכה שהיו מברכים כנגד בית המקדש, שינחמנו הקב"ה בבניינו מאבלנו שאנו מתאבלים עליו כעל מת.
ואחד בברכה שהיו מברכים כנגד רבן גמליאל, ומפרש לקמן.
התחילו היו שותין ומשתכרין יותר מארבעה עשר כוסות,  22  והחזירו הדבר ליושנה לשתות רק עשרה כוסות.  23 

 22.  מהרש"א.   23.  רש"י; ויש שיטות נוספות בראשונים.
מאי רבן גמליאל?
דתניא: בראשונה היתה הוצאת המת קשה לקרוביו יותר ממיתתו, כי היו העשירים קוברים את המת בכלים מכובדים ומפני הבושה היו העניים גם הם עושים כן עד שהיה קשה להם והיו מניחים העניים אותו ובורחין.  24 

 24.  מהרש"א על פי גמרא במועד קטן.
עד שבא רבן גמליאל ונהג קלות בעצמו, והוציאוהו לרבן גמליאל בכלי פשתן.
ונהגו כל העם אחריו להוציא בכלי פשתן.
אמר רב פפא: והאידנא נהוג עלמא אפילו בצרדא בר זוזא, (כעת נוהג העולם להוציא את המת אפילו בתכריכי קנבוס שאינם שוים אלא דינר).


דרשני המקוצר[edit]

מסכת כתובות בפירוש פרשני

דף ב ע"א | דף ב ע"ב | דף ג ע"א | דף ג ע"ב | דף ד ע"א | דף ד ע"ב | דף ה ע"א | דף ה ע"ב | דף ו ע"א | דף ו ע"ב | דף ז ע"א | דף ז ע"ב | דף ח ע"א | דף ח ע"ב | דף ט ע"א | דף ט ע"ב | דף י ע"א | דף י ע"ב | דף יא ע"א | דף יא ע"ב | דף יב ע"א | דף יב ע"ב | דף יג ע"א | דף יג ע"א | דף יג ע"ב | דף יד ע"א | דף יד ע"ב | דף טו ע"א | דף טו ע"ב | דף טז ע"א | דף טז ע"ב | דף יז ע"א | דף יז ע"ב | דף יז ע"ב | דף יח ע"א | דף יח ע"ב | דף יט ע"א | דף יט ע"ב | דף כ ע"א | דף כ ע"ב | דף כא ע"א | דף כא ע"ב | דף כב ע"א | דף כב ע"ב | דף כג ע"א | דף כג ע"ב | דף כד ע"א | דף כד ע"ב | דף כה ע"א | דף כה ע"ב | דף כו ע"א | דף כו ע"א | דף כו ע"ב | דף כז ע"א | דף כז ע"ב | דף כח ע"א | דף כח ע"ב | דף כט ע"א | דף כט ע"ב | דף ל ע"א | דף ל ע"ב | דף ל ע"ב | דף לא ע"א | דף לא ע"ב | דף לב ע"א | דף לב ע"ב | דף לג ע"א | דף לג ע"ב | דף לד ע"א | דף לד ע"ב | דף לה ע"א | דף לה ע"ב | דף לו ע"א | דף לו ע"ב | דף לז ע"א | דף לז ע"ב | דף לח ע"א | דף לח ע"ב | דף לט ע"א | דף לט ע"ב | דף מ ע"א | דף מ ע"ב | דף מא ע"א | דף מא ע"ב | דף מב ע"א | דף מב ע"ב | דף מג ע"א | דף מג ע"ב | דף מד ע"א | דף מד ע"ב | דף מה ע"א | דף מה ע"א | דף מה ע"ב | דף מו ע"א | דף מו ע"ב | דף מז ע"א | דף מז ע"ב | דף מח ע"א | דף מח ע"ב | דף מט ע"א | דף מט ע"ב | דף נ ע"א | דף נ ע"ב | דף נא ע"א | דף נא ע"ב | דף נא ע"ב | דף נב ע"א | דף נב ע"ב | דף נג ע"א | דף נג ע"ב | דף נד ע"א | דף נד ע"ב | דף נה ע"א | דף נה ע"ב | דף נו ע"א | דף נו ע"ב | דף נז ע"א | דף נז ע"ב | דף נח ע"א | דף נח ע"ב | דף נט ע"א | דף נט ע"ב | דף ס ע"א | דף ס ע"ב | דף סא ע"א | דף סא ע"ב | דף סב ע"א | דף סב ע"ב | דף סג ע"א | דף סג ע"ב | דף סד ע"א | דף סד ע"ב | דף סה ע"א | דף סה ע"ב | דף סו ע"א | דף סו ע"ב | דף סז ע"א | דף סז ע"ב | דף סז ע"ב | דף סח ע"א | דף סח ע"ב | דף סט ע"א | דף סט ע"ב | דף ע ע"א | דף ע ע"ב | דף עא ע"א | דף עא ע"ב | דף עב ע"א | דף עב ע"ב | דף עג ע"א | דף עג ע"ב | דף עד ע"א | דף עד ע"ב | דף עה ע"א | דף עה ע"ב | דף עו ע"א | דף עו ע"ב | דף עו ע"ב | דף עז ע"א | דף עז ע"ב | דף עח ע"א | דף עח ע"ב | דף עט ע"א | דף עט ע"ב | דף פ ע"א | דף פ ע"ב | דף פא ע"א | דף פא ע"ב | דף פב ע"א | דף פב ע"א | דף פב ע"ב | דף פג ע"א | דף פג ע"ב | דף פד ע"א | דף פד ע"ב | דף פה ע"א | דף פה ע"ב | דף פו ע"א | דף פו ע"ב | דף פז ע"א | דף פז ע"ב | דף פח ע"א | דף פח ע"ב | דף פט ע"א | דף פט ע"ב | דף צ ע"א | דף צ ע"ב | דף צ ע"ב | דף צא ע"א | דף צא ע"ב | דף צב ע"א | דף צב ע"ב | דף צג ע"א | דף צג ע"ב | דף צד ע"א | דף צד ע"ב | דף צה ע"א | דף צה ע"ב | דף צו ע"א | דף צו ע"א | דף צו ע"ב | דף צז ע"א | דף צז ע"ב | דף צח ע"א | דף צח ע"ב | דף צט ע"א | דף צט ע"ב | דף ק ע"א | דף ק ע"ב | דף קא ע"א | דף קא ע"ב | דף קב ע"א | דף קב ע"ב | דף קג ע"א | דף קג ע"ב | דף קד ע"א | דף קד ע"ב | דף קה ע"א | דף קה ע"א | דף קה ע"ב | דף קו ע"א | דף קו ע"ב | דף קז ע"א | דף קז ע"א | דף קז ע"ב | דף קח ע"א | דף קח ע"ב | דף קט ע"א | דף קט ע"ב | דף קי ע"א | דף קי ע"ב | דף קיא ע"א | דף קיא ע"ב | דף קיא ע"ב | דף קיב ע"א | דף קיב ע"ב