פרשני:בבלי:כתובות כא ב

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

כתובות כא ב

חברותא[edit]

ומעשה שהיה שאיקלע רבנאי אחוה דרב חייא בר אבא למזבן שומשמי, (לקנות שומשום), ואמר, הכי אמר שמואל: "עד ודיין מצטרפין".
אמר אמימר: כמה מעליא הא שמעתא! אמר ליה רב אשי לאמימר: וכי משום דקלסה אבוה דאמך - הוא רמי בר חמא - את נמי מקלסת לה?! והלא כבר פרכה רבא להאי שמעתא ואין ההלכה כן!:
עוד בדיני קיום שטרות:
אמר רב ספרא, אמר רבי אבא אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא, אמר רב הונא, ואמרי ליה, אמר רב הונא, אמר רב:
שלשה שישבו בבית דין כדי לקיים את השטר, והיו שנים מהם מכירין חתימות ידי העדים, ואחד אינו מכיר. ורוצים להעיד בפני השלישי ולכתוב ביחד "אשרתא דדיני" על שטר זה.
אם העידו לפניו עד שלא חתמו על האשרתא - מעידין בפניו, וחותם עמהם, וכותבים "אישרנוהי וקיימנוהי לשטרא דנן במותב תלתא, דאשתמודענא דחתימת ידא דסהדי היא". (אישרנו וקיימנו את השטר הזה, במושב שלשה, אחר שנודע לנו שזו חתימת ידי העדים)  76 .

 76.  והקשה הרשב"א - כיצד יתקיים השטר, הרי כדי לקיים צריך שיעידו בפני שלשה, והכא הרי בשעה שהעידו לא העידו אלא לפני אחד? ותירץ הרשב"א - שמכיון שקיום שטרות אינו אלא מדרבנן, החשיבו את עדים כדיינים אף בשעה שהעידו, והרי יש כאן שלשה.
אבל אם העידו בפניו משחתמו, ובשעת החתימה עדיין לא שמע השלישי את עדותם - אין מעידין בפניו וחותם, משום שהחתימה הראשונה הייתה בשקר, כיון שלא היו שלשה שידעו בחתימת ידי העדים.
ומדקדקת הגמרא, שדוקא את החתימה צריכים לעשות אחר שהעידו בפני השלישי, אבל את הטופס של האשרתא אפשר לכתוב אף קודם החתימה.
ומקשינן: ומי כתבינן את הטופס קודם שהעידו, והלא אמר רב פפי משמיה דרבא - האי אשרתא דדייני, דניכתב מקמיה דניחוו סהדי אחתימת ידייהו, (אשרתא שנכתבה לפני שהראו העדים את חתימת ידיהם) - פסולה! משום דמתחזי כשקרא, ואם כן הכא נמי, היאך כותבים את האשרתא קודם שהעידו, והלא מתחזי כשקרא  77 ?

 77.  והקשו התוספות - הרי מבואר לקמן בפרק הכותב, שרב לא סבר כרב פפי, ולא חייש למיחזי כשיקרא, ואם כן מה הקשתה הגמרא מדברי רב פפי לרב? ואין לומר שקושיית הגמרא מהא דאמר רב בריש דבריו - שאם חתמו אין מעידים בפניו, ומוכח שחושש לשקר, ואם כן מדוע אם כתבו מעידים הרי מיחזי כשיקרא? דהא לא קשיא, כיון שאין הטעם משום שקר, אלא משום שנוגעים בעדותם להעיד אחר שכבר חתמו. ולעולם סבר רב שלא חיישינן לשקר. ותירצו התוספות - שדרך הגמרא להקשות אף על פי שאין ההלכה כן. אמנם רש"י פירש את דברי רב שאם חתמו אין מעידים בפניו, משום דהוי חתימה בשקר. ויש להקשות עליו, הרי רב לא חייש למיחזי כשקרא, כמו שהוכיחו התוספות? אך נראה שיש לחלק, כמו שכתב הרא"ש, שאע"פ שלא חשש רב למיחזי כשיקרא, מכל מקום לשקר גמור ודאי שחשש. ולכן, אם כבר חתמו על השטר, הרי החתימה היא העדות, וכיון שבשעה שחתמו עדיין לא הייתה העדות אמיתית, הרי יש כאן עדות שקר. אך אם רק כתבו את השטר הרי אין כאן עדות, רק הכנת הטופס, ודבר זה הינו רק מיחזי כשיקרא, ולזה לא חשש רב. והקרבן נתנאל, הביא נפקא מינה בין רש"י לתוספות - שלדעת רש"י שהנדון כאן משום שקר, אם כן אף אם יעידו אחר כך שני עדים אחרים לפני הדיין השלישי, לא יועיל, כיון שלמעשה היתה החתימה בשקר. משא"כ לדעת התוספות, שהנידון כאן משום שנוגעים בעדותם, אם כן אם יעידו עדים אחרים שאינם נוגעים תועיל עדותם, כיון שסבר רב שלא חיישינן למיחזי כשיקרא.
ומשנינן: אין הכי נמי, ולא תימה "עד שלא חתמו מעידים בפניו וחותם", אלא אימא - "עד שלא כתבו - מעידין בפניו וחותם. משכתבו - אין מעידין בפניו וחותם", וכדברי רב פפי, שאין כותבים משום שמחזי כשקרא.
ומדייקינן: שמע מינה מהאי מימרא דרב ספרא, תלתא דינים:
א. שמע מינה - שהעד המעיד על החתימות נעשה דיין, ויכול להשתתף ג"כ בקיום השטר. כמו בנידון דידן שהשני המעידים על חתימות ידי העדים נעשו דיינים לקיום השטר.
ב. ושמע מינה - שדיינין המכירין את חתימות ידי העדים, אינן צריכין להעיד בפניהם. כמו בנידון דידן שהשניים שידעו בחתימות יד העדים העידו בפני השלישי שלא ידע, אבל בפני שניהם לא העיד אף אחד  78 .

 78.  והתוספות ביארו - שסלקא דעתך שאינם יכולים לקיים את השטר אלא כשמעידים בפניהם, אע"פ שלא תהא שמיעה גדולה מריה, ואם כן לכאורה עדיף שיקיימו על פי מראה עיניהם, ולא על פי שמיעת עדות, מכל מקום הוה אמינא שאינן נחשבים כ"בית דין", אלא כשמקיימים על פי שמיעת עדות. אי נמי, סלקא דעתך, שבגוונא שראו את חתימת השטר בלילה, אינם יכולים לפסוק לפי עדות זו כיון שאין שומעים עדות בלילה. ולזה קא משמע לן שיכולים.
ג. ושמע מינה - שאם ישנם דיינין בבית הדין שאין מכירין חתימות ידי עדים, לא סגי בכך שיעידו בעדים בפני חלק מהבי"ד, אלא צריכין להעיד בפני כל אחד ואחד מן הדיינים. כמו בנידון דידן שהיו צריכים השניים להעיד בפני השלישי  79 .

 79.  וביארו התוספות - שסלקא דעתך שיכול הדיין השלישי לחתום על סמך השניים שהעידו בפני חבריו, אע"פ שלא שמע בעצמו את העדות. והרא"ה הוסיף לבאר - שבקיום הוה אמינא שהקילו כיון שאינו אלא מדרבנן. והריטב"א באר באופן אחר - שסלקא דעתך, כיון שבעצם בית דין הוי גם בשני דיינים, אלא שצריך להוסיף עליהם דיין נוסף כדי שלא יהיה בית הדין שקול. ואם כן בקיום שטרות שאין את הסברא שלא יהיה בית הדין שקול, הוה אמינא שכל הטעם שמוסיפים את הדיין השלישי הוא כדי שיראו כבית דין, ולכן חשבה הגמרא שמספיק שישב עמהם אע"פ שלא יראה את גוף העדות. קא משמע לן, שצריכים העדים להעיד גם בפניו.
ודחינן: מתקיף לה רב אשי: בשלמא את הדין ש"עד נעשה דיין", שמעינן מינה, כמו שהעדים בנידון דידן נעשו דיינים לקיום השטר.
אלא את הדין השני, ש"דיינין המכירין את חתימות ידי העדים, אין צריכין להעיד בפניהם, היכי שמעינן מינה?
דלמא, לעולם אימא לך - שהיכן ששלשת הדיינים מכירים את חתימות ידי העדים אינם יכולים לקיים את השטר בלא הגדת עדות בפניהם, אלא צריכין העדים להעיד בפניהם.
ומה שהוכחנו מנידון דידן, שהסתפקנו בעדות השניים לפני העד השלישי, ולא הצרכנו את העדים להעיד אף בפני השניים הראשונים, אינה ראיה, כיון דשאני הכא, דקא מקיימא הגדה באחד מהדיינים, אבל היכן ששלשת הדיינים מכירים את חתימות ידי העדים, ואין בפנינו שום הגדת עדות, לעולם אימא לך דלא מהני, כיון שאין עדות אלא על ידי הגדת עדות?
ועוד דחה רב אשי: היכי שמעינן ממימרא דרב ספרא את הדין ש"דיינין שאין מכירין את חתימות ידי העדים, צריכין להעיד בפני כל אחד ואחד", דלמא, לעולם אימא לך - אין צריכין להעיד בפני כל אחד, ומה שבנידון דידן לא קיימנו את השטר עד שהעידו השניים בפני השלישי, אינה ראיה, כיון דשאני הכא, דעדיין לא קא מקיימא הגדה כלל, ולכן היו צריכים להעיד בפניו, כדי שתהיה כאן הגדת עדות. אבל בעלמא, דלמא סגי שיעידו עדים בפני חלק מהדיינים כדי לקיים את השטר?
יתיב רב אבא, וקאמר לה להא שמעתא - ד"עד נעשה דיין".
איתיביה (הקשה לו) רב ספרא לרבי אבא: והלא שנינו במסכת ראש השנה - עדות של קידוש החודש, ראוהו - את הירח - שלשה, והן בית דין, ורוצים להעיד עליו ולקדש את החודש, יעמדו שנים מהם, ויושיבו שנים אחרים מחבריהם אצל היחיד, ויעידו בפניהם, ויאמרו השלשה האחרים - "מקודש החדש מקודש", והטעם שצריכם להעמיד שניים מחבריהם אצל היחיד, מכיון שאין היחיד נאמן על ידי עצמו. עד כאן המשנה.
ומדייקינן - אי סלקא דעתך, דעד המעיד על עדות מסויימת - נעשה דיין באותה עדות, למה לי כולי האי, שמעמידים שנים מחבריהם אצל היחיד, ליתבו בדוכתייהו  80  שלשתם עצמם, וליקדשי?! אלא מוכח שאין עד נעשה דיין!

 80.  ומבואר שאם עד נעשה דיין גם בעדות החודש אינם צריכים להושיב מחבריהם ולהעיד בפניהם. והקשה הר"ן - הרי אין כאן שלשה שמקבלים את עדותם, ורק אחד קיבלה, ובעדות החודש בודאי שצריך בית דין שיקבלו את העדות? והעמיד הר"ן - שאף אם עד נעשה דיין, צריכים לצרף עמהם דיין נוסף, ויעיד אחד מהם בפני השלשה, ואח"כ יעיד השני בפני השלשה. אבל אם אין עד נעשה דיין, אין יכול הדיין שהעיד להצטרף ולשמוע את עדות חבירו, ואז צריך להוסיף עוד שני דיינים.
אמר ליה רב אבא: אף לדידי קשיא לי קושיא זו, ושאילתיה לרב יצחק בר שמואל בר מרתא, ורב יצחק שאלה לרב הונא, ורב הונא לחייא בר רב, וחייא בר רב לרב, ואמר להו רב: הנח לעדות החדש שהיא עדות דאורייתא, ולכן אין עד נעשה בה דיין  81 . וקיום שטרות דרבנן, ולכן בזה הקלו שעד נעשה דיין בעדות זו.

 81.  ובתוספות הביאו שני טעמים מדוע אין עד נעשה דיין: א. מכיון שנאמר "ועמדו שני האנשים לפני ה"', ודרשינן - שני האנשים - אלו העדים. לפני ה' - אלו הדיינים. ולכן צריך שתהיה הגדת עדות לפני הדיינים. ב. כיון שהוי עדות שאי אתה יכול להזימה, משום שהעדים שנעשו דיינים לעולם לא יקבלו הזמה על עצמם.
אמר רבי אבא, אמר רב הונא, אמר רב: שלשה דיינים שישבו לקיים את השטר, וקרא ערער על אחד מהן שפסול הוא, ורוצים שני הדיינים האחרים להעיד עליו שכשר הוא, ולצרפו אליהם.
עד שלא חתמו על האשרתא, מעידין עליו שהוא כשר, וחותם עמהם.
אך משחתמו, אין מעידין עליו, וחותם - משום שכעת הם נוגעים בעדותם, כיון שגנאי הוא להם שישבו לדון עם עד פסול, ולכן אינם נאמנים.
והוינן בה: ערער דמאי? - כלומר, נגד איזה ערעור נאמנים הדיינים השניים להכשירו?
אי איירי כשיצא עליו ערער דפסול הוא משום גזלנותא, היאך נאמנים הדיינים להכשירו,


דרשני המקוצר[edit]

מסכת כתובות בפירוש פרשני

דף ב ע"א | דף ב ע"ב | דף ג ע"א | דף ג ע"ב | דף ד ע"א | דף ד ע"ב | דף ה ע"א | דף ה ע"ב | דף ו ע"א | דף ו ע"ב | דף ז ע"א | דף ז ע"ב | דף ח ע"א | דף ח ע"ב | דף ט ע"א | דף ט ע"ב | דף י ע"א | דף י ע"ב | דף יא ע"א | דף יא ע"ב | דף יב ע"א | דף יב ע"ב | דף יג ע"א | דף יג ע"א | דף יג ע"ב | דף יד ע"א | דף יד ע"ב | דף טו ע"א | דף טו ע"ב | דף טז ע"א | דף טז ע"ב | דף יז ע"א | דף יז ע"ב | דף יז ע"ב | דף יח ע"א | דף יח ע"ב | דף יט ע"א | דף יט ע"ב | דף כ ע"א | דף כ ע"ב | דף כא ע"א | דף כא ע"ב | דף כב ע"א | דף כב ע"ב | דף כג ע"א | דף כג ע"ב | דף כד ע"א | דף כד ע"ב | דף כה ע"א | דף כה ע"ב | דף כו ע"א | דף כו ע"א | דף כו ע"ב | דף כז ע"א | דף כז ע"ב | דף כח ע"א | דף כח ע"ב | דף כט ע"א | דף כט ע"ב | דף ל ע"א | דף ל ע"ב | דף ל ע"ב | דף לא ע"א | דף לא ע"ב | דף לב ע"א | דף לב ע"ב | דף לג ע"א | דף לג ע"ב | דף לד ע"א | דף לד ע"ב | דף לה ע"א | דף לה ע"ב | דף לו ע"א | דף לו ע"ב | דף לז ע"א | דף לז ע"ב | דף לח ע"א | דף לח ע"ב | דף לט ע"א | דף לט ע"ב | דף מ ע"א | דף מ ע"ב | דף מא ע"א | דף מא ע"ב | דף מב ע"א | דף מב ע"ב | דף מג ע"א | דף מג ע"ב | דף מד ע"א | דף מד ע"ב | דף מה ע"א | דף מה ע"א | דף מה ע"ב | דף מו ע"א | דף מו ע"ב | דף מז ע"א | דף מז ע"ב | דף מח ע"א | דף מח ע"ב | דף מט ע"א | דף מט ע"ב | דף נ ע"א | דף נ ע"ב | דף נא ע"א | דף נא ע"ב | דף נא ע"ב | דף נב ע"א | דף נב ע"ב | דף נג ע"א | דף נג ע"ב | דף נד ע"א | דף נד ע"ב | דף נה ע"א | דף נה ע"ב | דף נו ע"א | דף נו ע"ב | דף נז ע"א | דף נז ע"ב | דף נח ע"א | דף נח ע"ב | דף נט ע"א | דף נט ע"ב | דף ס ע"א | דף ס ע"ב | דף סא ע"א | דף סא ע"ב | דף סב ע"א | דף סב ע"ב | דף סג ע"א | דף סג ע"ב | דף סד ע"א | דף סד ע"ב | דף סה ע"א | דף סה ע"ב | דף סו ע"א | דף סו ע"ב | דף סז ע"א | דף סז ע"ב | דף סז ע"ב | דף סח ע"א | דף סח ע"ב | דף סט ע"א | דף סט ע"ב | דף ע ע"א | דף ע ע"ב | דף עא ע"א | דף עא ע"ב | דף עב ע"א | דף עב ע"ב | דף עג ע"א | דף עג ע"ב | דף עד ע"א | דף עד ע"ב | דף עה ע"א | דף עה ע"ב | דף עו ע"א | דף עו ע"ב | דף עו ע"ב | דף עז ע"א | דף עז ע"ב | דף עח ע"א | דף עח ע"ב | דף עט ע"א | דף עט ע"ב | דף פ ע"א | דף פ ע"ב | דף פא ע"א | דף פא ע"ב | דף פב ע"א | דף פב ע"א | דף פב ע"ב | דף פג ע"א | דף פג ע"ב | דף פד ע"א | דף פד ע"ב | דף פה ע"א | דף פה ע"ב | דף פו ע"א | דף פו ע"ב | דף פז ע"א | דף פז ע"ב | דף פח ע"א | דף פח ע"ב | דף פט ע"א | דף פט ע"ב | דף צ ע"א | דף צ ע"ב | דף צ ע"ב | דף צא ע"א | דף צא ע"ב | דף צב ע"א | דף צב ע"ב | דף צג ע"א | דף צג ע"ב | דף צד ע"א | דף צד ע"ב | דף צה ע"א | דף צה ע"ב | דף צו ע"א | דף צו ע"א | דף צו ע"ב | דף צז ע"א | דף צז ע"ב | דף צח ע"א | דף צח ע"ב | דף צט ע"א | דף צט ע"ב | דף ק ע"א | דף ק ע"ב | דף קא ע"א | דף קא ע"ב | דף קב ע"א | דף קב ע"ב | דף קג ע"א | דף קג ע"ב | דף קד ע"א | דף קד ע"ב | דף קה ע"א | דף קה ע"א | דף קה ע"ב | דף קו ע"א | דף קו ע"ב | דף קז ע"א | דף קז ע"א | דף קז ע"ב | דף קח ע"א | דף קח ע"ב | דף קט ע"א | דף קט ע"ב | דף קי ע"א | דף קי ע"ב | דף קיא ע"א | דף קיא ע"ב | דף קיא ע"ב | דף קיב ע"א | דף קיב ע"ב