פרשני:בבלי:כתובות עב ב

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

כתובות עב ב

חברותא[edit]

ומדאורייתא קלתה שפיר דמי, ואין בזה משום פריעת ראש, ומשום דת יהודית אפילו קלתה נמי אסור.
אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן, "קלתה" אין בה משום פרוע ראש. ומשמע אפילו משום דת יהודית.
הוי בה (דן בדבריו) רבי זירא: היכא? כלומר - להיכן מותר לצאת בקלתה אפילו משום דת יהודית?
אילימא בשוק, ודאי שאסור, דהא דת יהודית היא. ואלא בחצר, ומשמע דוקא עם קלתה מותר לצאת, אבל בלא קלתה אסור, אם כן לא הנחת בת לאברהם אבינו שיושבת תחת בעלה? משום שהיה מנהגן לילך בחצר בגילוי ראש, כיון שאין שם רואים  83 .

 83.  משמע בסוגיין שבחצר מותר ללכת ללא כיסוי ראש כלל. אך הסמ"ג הביא מהירושלמי שאף בחצר יש איסור ללכת בפרוע ראש לגמרי. ואולי היתה כונת הירושלמי לחצר שעוברים בה מעט אנשים. אך נראה שחצר שאין עוברים בה כלל לא גרעה מחדרה. וכ"כ הט"ז אבן העזר קטו' סק"ה.
ומשנינן - אמר אביי, ואיתימא רב כהנא, מדובר כשהולכת מחצר לחצר, ודרך מבוי, אזי התירו לה לצאת בקלתה  84 .

 84.  ברש"י משמע, שבמבוי המקשר בין שתי חצרות מותר לצאת לכתחילה בקלתה, כיון שאין רבים מצויים שם. אך עיין בשיטה מקובצת בשם תלמידי רבינו יונה - שלא התירו לה לצאת במבוי אלא במרוצה, כשהולכת מחצר לחצר. אבל להסתובב במבוי סתם אסור.
עוד שנינו במשנה: "ואיזוהי דת יהודית ... וטווה בשוק":
אמר רב יהודה אמר שמואל, לא אסרו טווה בשוק אלא במראה זרועותיה לבני אדם. משום פריצותא.
רב חסדא אמר אבימי: בטווה ורד כנגד פניה. כלומר - טווה ויורד החוד כנגד פניה שלמטה. ודרך פריצות הוא.  85 

 85.  והתוספות פרשו - טווה ורד (ואו וריש סגולות), צמר אדום היא טווה, כדי שיפול על פניה מזהרוריתו.
עוד שנינו במשנה: ומדברת עם כל אדם. אמר רב יהודה אמר שמואל, אינה מפסדת כתובתה אלא במשחקת עם בחורים  86 .

 86.  לאו דוקא משחקת, אלא מטיילת עמם, ומדברת דברי בטלה. ריטב"א.
אמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוה קאזילנא בתריה דרב עוקבא, (פעם אחת הלכתי אחרי רב עוקבא), חזיתיה לההיא ערביא דהוה יתבה, קא שדיא פילכה וטווה ורד כנגד פניה. (ראיתי ערביה אחת, שהיתה יושבת ומתירה את פלך האריגה, וטווה כשיורד החוט כנגד פניה שלמטה), כיון דחזיתינן, פסיקתיה לפילכה, שדיתיה, (כיון שראתנו, התירה את פלכה והשליכתו אלינו), אמרה לי: 'עולם (בחור), הב לי פלך!'
אמר בה רב עוקבא מילתא (אמר עליה רב עוקבא איזה דבר).
מאי אמר בה?
רבינא אמר, טווה בשוק אמר בה. דהיינו, כגון זו אמרו חכמים שיוצאת בלא כתובה משום "טווה בשוק".
רבנן אמרי, מדברת עם כל אדם אמר בה. כלומר - כגון זו היתה יוצאת בלא כתובה משום מדברת עם כל אדם.  87 :

 87.  והמהר"ם שיף כתב, שנחלקו רבינא ורבנן, לדעת רבינא אין בה משום מדברת עם כל אדם, כיון שלא שיחקה עם בחורים. ולדעת רבנן אין בה משום טווה בשוק כיון שלא גילתה זרועותיה.
במשנה - "אבא שאול אומר אף המקללת יולדיו בפניו": אמר רב יהודה אמר שמואל, לא רק כשמקללת את הוריו בפניו, אלא אף במקללת יולידיו בפני מולידיו (דהיינו את אביו של הבעל בפני בנו של הבעל  88 ) תצא בלא כתובה. משום בזיון הבעל.

 88.  ויש שפרשו - שקיללה את סביו של בעלה בפני. ועיין תוספות.
וסימניך, שבני בנים הרי הם כבנים, דכתיב - "אפרים ומנשה, כראובן ושמעון יהיו לי".
אמר רבה לבאר את דברי רבי יהודה - כגון דאמרה ליה 'ניכליה אריא לסבא' (יאכל אריה את סבא) באפי בריה. כלומר אמרה כך בפני בנו של הבעל  89 .

 89.  אך הראב"ד פירש - שאמרה "יאכל אריה את הסבא בפני נכדו", ודרך הפקר הוא לומר שיאכלנו הארי בפניו. אבל אם אמרה סתם "יאכלנו ארי", לא.
עוד שנינו במשנה: רבי טרפון אומר אף הקולנית.
מבארת הגמרא: מאי קולנית?
אמר רב יהודה אמר שמואל, במשמעת קולה על עסקי תשמיש. דהיינו - כשמדבר עמה על עסקי עונה, רבה עמו, ומשמעת לשכניו והוא בוש בדבר.
במתניתא (ברייתא חיצונית) תנא - במשמשת בחצר זו ונשמע קולה בחצר אחרת. כיון שהתשמיש כואב לה, צועקת.
ומקשינן: אם משום שהתשמיש קשה לה, ניתנייה גבי מומין במתניתין? הלא דבר זה מום הוא.
אלא מחוורתא כדשנין מעיקרא, (אלא ודאי צריך לתרץ כהתרוץ הראשון), כמשמעת קולה על עסקי תשמיש.  90 :

 90.  וכן צריך לומר שהברייתא נשנתה גבי מומין. ועיין שיטה מקובצת.
מתניתין:
המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים, ונמצאו עליה נדרים, דהיינו שהתברר שבשעת הקידושין הייתה מודרת מאחד מהנאות העולם, אינה מקודשת כלל, ואפילו גט אינו צריך לתת לה, כיון שלא התקיים התנאי.
אך אם כנסה (היינו נשאה) סתם, ולא התנה, ונמצאו עליה נדרים, תצא שלא בכתובה. אבל מכל מקום צריכה גט  91 .

 91.  ובגמרא נחלקו, האם הפסקה "כנסה סתם ונמצאו עליה נדרים" עוסקת כשקדשה בתנאי, ואחר כך כנסה סתם, וכהמשך לרישא, או דילמא מדובר כשלא התנה כלל, ובכל זאת תצא שלא בכתובה.
וכן אם קדשה על מנת שאין בה מומין, ונמצאו בה מומין, אינה מקודשת כלל.
אך אם כנסה סתם, ונמצאו בה מומין, תצא שלא בכתובה. אך צריך לתת לה גט.
ומה הן המומין - כל המומין הפוסלין בכהנים כמבואר במסכת בכורות דף מג', פוסלין בנשים.:
גמרא:
שנינו במשנה: המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים.
ומקשה הגמרא - והלא תנן נמי גבי קדושין (בקידושין כ א) כי האי גוונא, (כלשון משנתנו), ומדוע חזרה המשנה ונשנתה גם במסכת כתובות?
ומשנינן: הכא, כתובות איצטריכא ליה. כלומר - שנה התנא את המשנה משום דין כתובה השנוי בה - "כנסה סתם ונמצאו עליה נדרים תצא שלא בכתובה". ואגב כך, תנא גם את דין קדושין ("המקדש את האשה ע"מ שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים אינה מקודשת") אטו כתובות.
התם, קדושין אצטריכא ליה. כלומר - שנה התנא את המשנה משום דין קידושין השנוי בה - "המקדש את האשה ע"מ שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים אינה מקודשת", ואגב הכי תנא גם דין כתובות ("כנסה סתם ... תצא שלא בכתובה"), אטו קדושין.
אמר רב יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק, באלו נדרים אמרו במשנה שהבעל מקפיד עליהם? רק בנדרים שיש בהם ענוי נפש, כגון אם נדרה שלא תאכל בשר ושלא תשתה יין ושלא תתקשט בבגדי צבעונים  92 . אבל בשאר נדרים אינו מקפיד.

 92.  לדעת רוב הראשונים, גם שאר נדרים שיש בהן עינוי נפש מבטלים את הקידושין. אך דעת הרי"ף והרמב"ם שרק בשלשת הנדרים הללו בטלו הקידושין, אך בשאר נדרים לא בטלו הקידושין. ומבאר הרשב"א - שבנדרים אלו הכעס ניכר בהם ביותר, ואם לא שהיתה אשה נדרנית ובעלת כעס לא היתה נודרת. ולכן דוקא באלו מקפיד.
וכן תניא בברייתא נמי הכי, באלו נדרים אמרו, דברים שיש בהן עינוי נפש. כגון כשנדרה שלא תאכל בשר ושלא תשתה יין ושלא תתקשט בבגדי צבעונין.
הוי בה (דן במימרא זו) רב פפא: אהייא? כלומר, על איזה חלק מהמשנה נאמרה מימרא זו?
אילימא (אם נאמר) ארישא דמתניתין - "המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים אינה מקודשת", ועל דין זה אמר רבי יוחנן שאם נמצאו בה נדרים שאינם נדרי עינוי נפש מקודשת,
הרי אין לומר כך, כיון דקא קפיד, (שהקפיד הבעל שלא ימצאו בה נדרים כלל), אפילו כל מילי, (שאר נדרים) נמי יתבטלו הקידושין. ואף על גב שאינם נדרי עינוי נפש.
אלא ודאי אסיפא - "כנסה סתם ונמצאו עליה נדרים תצא שלא בכתובה", וסבר רב פפא, שהסיפא היא מילתא באנפי נפשא, ועוסקת במקרה שלא התנה הבעל בשעת הקידושין. ובכל זאת אם נמצאו עליה אח"כ נדרים יכול להוציאה בלא כתובה.
ועל זה אמר רבי יוחנן - שאינו מוציאה אלא אם נמצאו בה נדרי עינוי נפש, אבל בשאר נדרים אינו יכול להוציאה.
רב אשי אמר, לעולם נאמרו דברי רבי יוחנן ארישא. שאמר "הרי את מקודשת לי על מנת שאין עליך נדרים".
ואף על פי שהתנה בפירוש "על מנת שאין עליך נדרים", מכל מקום לא נכללו בדבריו כל הנדרים, אלא מידי דקפדי בה אינשי הוה קפידיה קפידא, (בדברים שהדרך להקפיד עליהם, הקפיד), ומידי דלא קפדי בה אינשי לא הוי קפידיה קפידא  93 . ולכן בנדרים שאינם נדרי עינוי נפש חלו הקידושין  94 .

 93.  אמנם במקום שפירש ואמר "על מנת שאין עליך נדר פלוני", ודאי שיכול להתנות בכל נדר שירצה, אפילו שאינו מנדרי עינוי נפש. תוספות. אך יש שפרשו לפי פשטות לשון הגמרא - שגם במקום שהתנה בפירוש בשאר נדרים, בטלה דעתו ואין קפידתו קפידא. ועיין ריטב"א.   94.  ובפשטות, חייב גם כן לתת לה כתובה. אך יש מהראשונים שכתבו שאינו חייב לה כתובה. וכנראה טעמם - כיון שאנו מסתפקים שמא הקפיד בכל הנדרים. ולעניין חיוב ממון - "המוציא מחבירו עליו הראיה". ויעויין בתוספות רי"ד.
איתמר, נאמר בבית המדרש: קידשה על תנאי שאין עליה נדרים  95 , ואחר כך כנסה (היינו הכניסה לחופה) סתם. ולא חזר על התנאי בשעת הנישואין. ונמצאו עליה נדרים.

 95.  לשון רש"י. ובפשטות הוא הדין בשאר תנאים. ועיין בשיטה מקובצת, שבאר מדוע נקט רש"י דוקא תנאי נדרים.
רב אמר: אף על פי שלא התקיים התנאי צריכה הימנו גט. וטעמו יבואר לקמן.
ושמואל אמר: אינה צריכה הימנו גט. משום שלא התקיים התנאי ובטלו הקידושין למפרע.
אמר אביי:


דרשני המקוצר[edit]

מסכת כתובות בפירוש פרשני

דף ב ע"א | דף ב ע"ב | דף ג ע"א | דף ג ע"ב | דף ד ע"א | דף ד ע"ב | דף ה ע"א | דף ה ע"ב | דף ו ע"א | דף ו ע"ב | דף ז ע"א | דף ז ע"ב | דף ח ע"א | דף ח ע"ב | דף ט ע"א | דף ט ע"ב | דף י ע"א | דף י ע"ב | דף יא ע"א | דף יא ע"ב | דף יב ע"א | דף יב ע"ב | דף יג ע"א | דף יג ע"א | דף יג ע"ב | דף יד ע"א | דף יד ע"ב | דף טו ע"א | דף טו ע"ב | דף טז ע"א | דף טז ע"ב | דף יז ע"א | דף יז ע"ב | דף יז ע"ב | דף יח ע"א | דף יח ע"ב | דף יט ע"א | דף יט ע"ב | דף כ ע"א | דף כ ע"ב | דף כא ע"א | דף כא ע"ב | דף כב ע"א | דף כב ע"ב | דף כג ע"א | דף כג ע"ב | דף כד ע"א | דף כד ע"ב | דף כה ע"א | דף כה ע"ב | דף כו ע"א | דף כו ע"א | דף כו ע"ב | דף כז ע"א | דף כז ע"ב | דף כח ע"א | דף כח ע"ב | דף כט ע"א | דף כט ע"ב | דף ל ע"א | דף ל ע"ב | דף ל ע"ב | דף לא ע"א | דף לא ע"ב | דף לב ע"א | דף לב ע"ב | דף לג ע"א | דף לג ע"ב | דף לד ע"א | דף לד ע"ב | דף לה ע"א | דף לה ע"ב | דף לו ע"א | דף לו ע"ב | דף לז ע"א | דף לז ע"ב | דף לח ע"א | דף לח ע"ב | דף לט ע"א | דף לט ע"ב | דף מ ע"א | דף מ ע"ב | דף מא ע"א | דף מא ע"ב | דף מב ע"א | דף מב ע"ב | דף מג ע"א | דף מג ע"ב | דף מד ע"א | דף מד ע"ב | דף מה ע"א | דף מה ע"א | דף מה ע"ב | דף מו ע"א | דף מו ע"ב | דף מז ע"א | דף מז ע"ב | דף מח ע"א | דף מח ע"ב | דף מט ע"א | דף מט ע"ב | דף נ ע"א | דף נ ע"ב | דף נא ע"א | דף נא ע"ב | דף נא ע"ב | דף נב ע"א | דף נב ע"ב | דף נג ע"א | דף נג ע"ב | דף נד ע"א | דף נד ע"ב | דף נה ע"א | דף נה ע"ב | דף נו ע"א | דף נו ע"ב | דף נז ע"א | דף נז ע"ב | דף נח ע"א | דף נח ע"ב | דף נט ע"א | דף נט ע"ב | דף ס ע"א | דף ס ע"ב | דף סא ע"א | דף סא ע"ב | דף סב ע"א | דף סב ע"ב | דף סג ע"א | דף סג ע"ב | דף סד ע"א | דף סד ע"ב | דף סה ע"א | דף סה ע"ב | דף סו ע"א | דף סו ע"ב | דף סז ע"א | דף סז ע"ב | דף סז ע"ב | דף סח ע"א | דף סח ע"ב | דף סט ע"א | דף סט ע"ב | דף ע ע"א | דף ע ע"ב | דף עא ע"א | דף עא ע"ב | דף עב ע"א | דף עב ע"ב | דף עג ע"א | דף עג ע"ב | דף עד ע"א | דף עד ע"ב | דף עה ע"א | דף עה ע"ב | דף עו ע"א | דף עו ע"ב | דף עו ע"ב | דף עז ע"א | דף עז ע"ב | דף עח ע"א | דף עח ע"ב | דף עט ע"א | דף עט ע"ב | דף פ ע"א | דף פ ע"ב | דף פא ע"א | דף פא ע"ב | דף פב ע"א | דף פב ע"א | דף פב ע"ב | דף פג ע"א | דף פג ע"ב | דף פד ע"א | דף פד ע"ב | דף פה ע"א | דף פה ע"ב | דף פו ע"א | דף פו ע"ב | דף פז ע"א | דף פז ע"ב | דף פח ע"א | דף פח ע"ב | דף פט ע"א | דף פט ע"ב | דף צ ע"א | דף צ ע"ב | דף צ ע"ב | דף צא ע"א | דף צא ע"ב | דף צב ע"א | דף צב ע"ב | דף צג ע"א | דף צג ע"ב | דף צד ע"א | דף צד ע"ב | דף צה ע"א | דף צה ע"ב | דף צו ע"א | דף צו ע"א | דף צו ע"ב | דף צז ע"א | דף צז ע"ב | דף צח ע"א | דף צח ע"ב | דף צט ע"א | דף צט ע"ב | דף ק ע"א | דף ק ע"ב | דף קא ע"א | דף קא ע"ב | דף קב ע"א | דף קב ע"ב | דף קג ע"א | דף קג ע"ב | דף קד ע"א | דף קד ע"ב | דף קה ע"א | דף קה ע"א | דף קה ע"ב | דף קו ע"א | דף קו ע"ב | דף קז ע"א | דף קז ע"א | דף קז ע"ב | דף קח ע"א | דף קח ע"ב | דף קט ע"א | דף קט ע"ב | דף קי ע"א | דף קי ע"ב | דף קיא ע"א | דף קיא ע"ב | דף קיא ע"ב | דף קיב ע"א | דף קיב ע"ב