פרשני:בבלי:כתובות קיא א

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

כתובות קיא א

חברותא[edit]

שנאמר:  (ירמיהו כז) בבלה יובאו. ושמה יהיו - עד יום פקדי אותם, נאם ה'.
ורבי זירא סבר, שההוא קרא בכלי שרת כתיב, כמבואר בפסוק הקודם, המדבר בכלי שרת, ולא בבני אדם.
ורב יהודה סבר, כתיב קרא אחרינא (שיר השירים ב): השבעתי אתכם בנות ירושלים, בצבאות או באילות השדה, אם תעירו ואם תעוררו את האהבה (שאוהב ה' את עמו, ומושיבם בארצו) - עד שתחפץ.
ורבי זירא סבר, שההוא קרא מלמד שלא יעלו ישראל לארץ ישראל בחומה, ביד חזקה. אבל מותר לכל אחד לעלות כלעצמו, שלא בכח.
ורב יהודה סבר, שקרא "השבעתי" אחרינא כתיב, האוסר לעלות אפילו שלא בכח.
ורבי זירא סבר, שההוא "השבעתי" אחרינא - מיבעי ליה לכדרבי יוסי ברבי חנינא. דאמר: ג' שבועות הללו - למה?
אחת, שלא יעלו ישראל בחומה, יחד, ביד חזקה.
ואחת, שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא ימרדו באומות העולם.
ואחת, שהשביע הקדוש ברוך הוא את העובדי כוכבים שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי.
ורב יהודה סבר (שיר השירים ב) שיש כפל בלשון השבועה, שהרי "אם תעירו, ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ", כתיב, ונמצא שיש כאן שש שבועות, ואחת מהן באה ללמד כדבריו, שאסור לעלות מבבל לארץ ישראל גם לכל יחיד!
ורבי זירא סבר שכפל הלשון, מיבעי ליה ללמד כדרבי לוי, דאמר: שש שבועות הללו - למה?
תלתא - הני דאמרן.
ואינך, השלש הנוספות - שלא יגלו נביאים שביניהם את הקץ, ושלא ירחקו  1  את הקץ בעוונותיהם, ושלא יגלו הסוד לעובדי כוכבים.

 1.  רש"י מביא גירסא אחרת "שלא ידחקו את הקץ", וביארה, שלא ירבו בתחנונים יותר מדאי על הקץ!
(שיר השירים ב) "בצבאות או באילות השדה" - אמר רבי אלעזר, אמר להם הקב"ה לישראל: אם אתם מקיימין את השבועה מוטב.
ואם לאו - אני מתיר מפקיר את בשרכם כצבאות וכאילות השדה שהן מאכל לחיות השדה.  2 

 2.  האחרונים דנו בהרחבה על ענין שלש שבועות, וכיצד עומדת השבועה הזאת מול המצוה של ישיבת ארץ ישראל, שמוכח ממקומות רבים שהיא נוהגת מן התורה גם בזמן הזה. והחלוק המקובל הוא בין השבועה "לעלות בחומה" ככלל, ובין המצוה מן התורה לשבת בארץ ישראל כיחיד. עיין באבני נזר יורה דעה, בתשובות האחרונות.
אמר רבי אלעזר: כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון.
שנאמר (ישעיהו לג) "ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון".
אמר ליה רבא לרב אשי: אנן, בסובלי חלאים מתנינן לה.
אמר רב ענן: כל הקבור בארץ ישראל - כאילו קבור תחת המזבח.
כתיב הכא (שמות כ): "מזבח אדמה תעשה לי".
וכתיב התם (דברים לב) "וכפר אדמתו עמו".
עולא הוה רגיל דהוה סליק לעלות לארץ ישראל.
נח נפשיה בחוץ לארץ.
אתו, באו ואמרו ליה לרבי אלעזר.
אמר רבי אלעזר: אנת עולא: אתה עולא, קורא אני עליך את דברי הנביא בספר עמוס (פרק ז) "על אדמה טמאה תמות".
אמרו לו לרבי אלעזר: אבל ארונו של עולא בא מבבל לארץ ישראל, כדי שיקברוהו בארץ.
אמר להם: אינו דומה מי שאדמת ארץ ישראל קולטתו מחיים, למי שהיא קולטתו רק לאחר מיתה.
ההוא גברא שגר בארץ ישראל, דנפלה ליה יבמה ליבום, והיתה היבמה מתגוררת בבבל, במקום הנקרא "בי חוזאה".
אתא היבם לקמיה דרבי חנינא, אמר ליה, ושאלו: מהו למיחת האם מותר לי לעזוב את הארץ, וליבמה במקום מגוריה, בבבל?
אמר ליה רבי חנינא: אחיו נשא כותית (כינוי חריף לעזיבתו את ארץ ישראל), ומת, ברוך המקום שהרגו! והוא ירד אחריו?
אמר רב יהודה אמר שמואל: כשם שאסור לצאת מארץ ישראל לבבל, כך אסור לצאת מבבל לשאר ארצות. כי בבל היא מקום תורה, והעוזב אותה עוזב מקום תורה.
רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: אפילו מפומבדיתא לבי כובי הסמוכה אין לצאת, שאין זה מקום תורה.
ההוא דנפק מפומבדיתא לבי כובי, שמתיה רב יוסף.
ההוא דנפק מפומבדיתא לאסתוניא, שכיב, מת.
אמר אביי: אי בעי האי צורבא מרבנן הוה חיי אילו לא היה יוצא לשם.
רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: כשרין שבבבל - ארץ ישראל קולטתן, כשרין שבשאר ארצות - בבל קולטתן.
והוינן בה: למאי, לאיזה ענין זה נאמר?
אילימא לענין יוחסין?
והאמר מר: כל הארצות נחשבות כעיסה (ספק תערובת כעיסה המעורבת) לארץ ישראל, לענין יוחסין.
וארץ ישראל - עיסה לבבל!
אלא לענין קליטה לקבורה.
אמר רב יהודה: כל הדר בבבל - כאילו דר בארץ ישראל, שנאמר: (זכריה ב) הוי ציון, המלטי יושבת בת בבל.
אמר אביי, נקטינן: בבל, לא חזיא חבלי דמשיח!
תרגמה העמידה אהוצל דבנימין, וקרו ליה על שם ההצלה מחבלי משיח "קרנא דשיזבתא".
אמר רבי אלעזר: מתים שבחוץ לארץ אינם חיים, שנאמר: (יחזקאל כו) ונתתי צבי בארץ חיים.
ארץ שצביוני בה - מתיה חיים.
שאין צביוני בה - אין מתיה חיים.
מתיב רבי אבא בר ממל: (ישעיהו כו) "יחיו מתיך, נבלתי יקומון"
מאי לאו, "יחיו מתיך" - מתים שבארץ ישראל.
"נבלתי יקומון" - מתים שבחוץ לארץ.
ומאי "ונתתי צבי בארץ חיים"? - אנבוכד נצר מלך בבל הוא דכתיב,
דאמר רחמנא: מייתינא עלייהו מלכא, אביא כנגד עם ישראל מלך דקליל כי טביא, שהוא קל כצבי!?
אמר ליה: רבי, מקרא אחר אני דורש: (ישעיהו מב) נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה. ומשמע שרק בארץ ישראל יחיו!
אמר ליה: ואלא הכתיב "נבלתי יקומון", שמשמעותו תחיית המתים בכל מקום!?
אמר ליה: ההוא קרא בנפלים הוא דכתיב.
ורבי אבא בר ממל, האי "נותן נשמה לעם עליה" - מאי עביד ליה?
מיבעי ליה לכדרבי אבהו.
דאמר רבי אבהו: אפילו שפחה כנענית שבא"י - מובטח לה שהיא בת העולם הבא. כי כתיב הכא: "לעם עליה".
וכתיב התם: (בראשית כב) שבו לכם פה עם החמור - עם הדומה לחמור.
"ורוח להולכים בה" -
אמר רבי ירמיה בר אבא אמר רבי יוחנן: כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל - מובטח לו שהוא בן העולם הבא.
והוינן בה: ולרבי אלעזר, וכי אפילו צדיקים שבחוץ לארץ אינם חיים בתחיית המתים? אמר רבי אילעא: על ידי גלגול לארץ ישראל, ושם הם יחיו.
מתקיף לה רבי אבא סלא רבא: גלגול לצדיקים צער הוא!
אמר אביי: מחילות נעשות להם בקרקע.
(בראשית מז) ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם -
אמר קרנא: דברים בגו, יודע היה יעקב אבינו שצדיק גמור היה, ואם מתים שבחוצה לארץ חיים - למה הטריח את בניו לעלות ולקוברו בארץ ישראל? - משום שחשש יעקב שמא לא יזכה למחילות.
כיוצא בדבר אתה אומר:
(בראשית נ) וישבע יוסף את בני ישראל. וג ומר,
אמר רבי חנינא: דברים בגו, יודע היה יוסף בעצמו שצדיק גמור היה, ואם מתים שבחוצה לארץ חיים, למה הטריח את אחיו להובילו במדבר ארבע מאות פרסה? משום שחשש יוסף שמא לא יזכה למחילות.
שלחו ליה אחוהי לרבה אחיו של רבה שהיו בארץ ישראל, שלחו לו מכתב ובו דברי שכנוע שיעלה ויצטרף אליהם, וכך כתבו לו: יודע היה יעקב שצדיק גמור היה וכו',
ואילפא אף מוסיף בה דברים: מעשה באחד שהיה מצטער על אשה אחת לשאתה, וביקש לירד אחריה לחוץ לארץ כדי לשאת אותה שם. כיון ששמע כזאת, גלגל בעצמו שסבל ונמנע לרדת עד יום מותו.
ואף אתה, אחינו רבה, אף על פי שחכם גדול אתה, אינו דומה לומד מעצמו ללומד מרבו, ויפה לך לעלות וללמוד כאן מפי הרב.
ואם תאמר, אין לך רב!
יש לך רב!
ומנו? - רבי יוחנן!
ואם אין אתה עולה, הזהר בשלשה דברים:
אל תרבה בישיבה - שישיבה קשה לתחתוניות,
ואל תרבה בעמידה - שעמידה קשה ללב,
ואל תרבה בהליכה - שהליכה קשה לעינים,
אלא שליש בישיבה, שליש בעמידה, שליש בהילוך,
כל ישיבה שאין עמה סמיכה - עמידה נוחה הימנה.
והוינן בה: עמידה סלקא דעתך?
והאמרת: עמידה קשה ללב!


דרשני המקוצר[edit]

מסכת כתובות בפירוש פרשני

דף ב ע"א | דף ב ע"ב | דף ג ע"א | דף ג ע"ב | דף ד ע"א | דף ד ע"ב | דף ה ע"א | דף ה ע"ב | דף ו ע"א | דף ו ע"ב | דף ז ע"א | דף ז ע"ב | דף ח ע"א | דף ח ע"ב | דף ט ע"א | דף ט ע"ב | דף י ע"א | דף י ע"ב | דף יא ע"א | דף יא ע"ב | דף יב ע"א | דף יב ע"ב | דף יג ע"א | דף יג ע"א | דף יג ע"ב | דף יד ע"א | דף יד ע"ב | דף טו ע"א | דף טו ע"ב | דף טז ע"א | דף טז ע"ב | דף יז ע"א | דף יז ע"ב | דף יז ע"ב | דף יח ע"א | דף יח ע"ב | דף יט ע"א | דף יט ע"ב | דף כ ע"א | דף כ ע"ב | דף כא ע"א | דף כא ע"ב | דף כב ע"א | דף כב ע"ב | דף כג ע"א | דף כג ע"ב | דף כד ע"א | דף כד ע"ב | דף כה ע"א | דף כה ע"ב | דף כו ע"א | דף כו ע"א | דף כו ע"ב | דף כז ע"א | דף כז ע"ב | דף כח ע"א | דף כח ע"ב | דף כט ע"א | דף כט ע"ב | דף ל ע"א | דף ל ע"ב | דף ל ע"ב | דף לא ע"א | דף לא ע"ב | דף לב ע"א | דף לב ע"ב | דף לג ע"א | דף לג ע"ב | דף לד ע"א | דף לד ע"ב | דף לה ע"א | דף לה ע"ב | דף לו ע"א | דף לו ע"ב | דף לז ע"א | דף לז ע"ב | דף לח ע"א | דף לח ע"ב | דף לט ע"א | דף לט ע"ב | דף מ ע"א | דף מ ע"ב | דף מא ע"א | דף מא ע"ב | דף מב ע"א | דף מב ע"ב | דף מג ע"א | דף מג ע"ב | דף מד ע"א | דף מד ע"ב | דף מה ע"א | דף מה ע"א | דף מה ע"ב | דף מו ע"א | דף מו ע"ב | דף מז ע"א | דף מז ע"ב | דף מח ע"א | דף מח ע"ב | דף מט ע"א | דף מט ע"ב | דף נ ע"א | דף נ ע"ב | דף נא ע"א | דף נא ע"ב | דף נא ע"ב | דף נב ע"א | דף נב ע"ב | דף נג ע"א | דף נג ע"ב | דף נד ע"א | דף נד ע"ב | דף נה ע"א | דף נה ע"ב | דף נו ע"א | דף נו ע"ב | דף נז ע"א | דף נז ע"ב | דף נח ע"א | דף נח ע"ב | דף נט ע"א | דף נט ע"ב | דף ס ע"א | דף ס ע"ב | דף סא ע"א | דף סא ע"ב | דף סב ע"א | דף סב ע"ב | דף סג ע"א | דף סג ע"ב | דף סד ע"א | דף סד ע"ב | דף סה ע"א | דף סה ע"ב | דף סו ע"א | דף סו ע"ב | דף סז ע"א | דף סז ע"ב | דף סז ע"ב | דף סח ע"א | דף סח ע"ב | דף סט ע"א | דף סט ע"ב | דף ע ע"א | דף ע ע"ב | דף עא ע"א | דף עא ע"ב | דף עב ע"א | דף עב ע"ב | דף עג ע"א | דף עג ע"ב | דף עד ע"א | דף עד ע"ב | דף עה ע"א | דף עה ע"ב | דף עו ע"א | דף עו ע"ב | דף עו ע"ב | דף עז ע"א | דף עז ע"ב | דף עח ע"א | דף עח ע"ב | דף עט ע"א | דף עט ע"ב | דף פ ע"א | דף פ ע"ב | דף פא ע"א | דף פא ע"ב | דף פב ע"א | דף פב ע"א | דף פב ע"ב | דף פג ע"א | דף פג ע"ב | דף פד ע"א | דף פד ע"ב | דף פה ע"א | דף פה ע"ב | דף פו ע"א | דף פו ע"ב | דף פז ע"א | דף פז ע"ב | דף פח ע"א | דף פח ע"ב | דף פט ע"א | דף פט ע"ב | דף צ ע"א | דף צ ע"ב | דף צ ע"ב | דף צא ע"א | דף צא ע"ב | דף צב ע"א | דף צב ע"ב | דף צג ע"א | דף צג ע"ב | דף צד ע"א | דף צד ע"ב | דף צה ע"א | דף צה ע"ב | דף צו ע"א | דף צו ע"א | דף צו ע"ב | דף צז ע"א | דף צז ע"ב | דף צח ע"א | דף צח ע"ב | דף צט ע"א | דף צט ע"ב | דף ק ע"א | דף ק ע"ב | דף קא ע"א | דף קא ע"ב | דף קב ע"א | דף קב ע"ב | דף קג ע"א | דף קג ע"ב | דף קד ע"א | דף קד ע"ב | דף קה ע"א | דף קה ע"א | דף קה ע"ב | דף קו ע"א | דף קו ע"ב | דף קז ע"א | דף קז ע"א | דף קז ע"ב | דף קח ע"א | דף קח ע"ב | דף קט ע"א | דף קט ע"ב | דף קי ע"א | דף קי ע"ב | דף קיא ע"א | דף קיא ע"ב | דף קיא ע"ב | דף קיב ע"א | דף קיב ע"ב