ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- חגי תשרי
לאחר המפגש עם ה' בראש השנה, מפגש שהביא אותנו להתבונן במעשינו ודרכינו, הננו מתכוננים לקראת יום הכיפורים. חז"ל דרשו את הפסוק "לדוד ה' אורי וישעי" כך:
"'אורי' – בראש השנה, 'וישעי' – ביום הכיפורים" . מתוך האור של ראש השנה אנחנו רוצים לתקן את מעשינו, ויום הכיפורים הוא יום עם סגולה מיוחדת להושיע אותנו . ביום זה אנו יוצאים מן הבוץ שבו אנו שרויים, ממריאים אל על ונושמים אוויר פסגות. ר' עקיבא מלמד אותנו בדבריו שלא הקורבן שהכהן מקריב או שאר העבודות בבית המקדש הם המטהרים אותנו. דווקא אבינו שבשמים, שאוהב אותנו ורוצה לעזור לנו, הוא זה שמרים אותנו ומטהר אותנו, אפילו כשאנו נמצאים במצבים קשים ביותר.
לכן עניינו המרכזי של יום הכיפורים הוא העמידה לפני ה' בכבודו ובעצמו – "לפני ה' תטהרו" . מתוך כך שאנו משתדלים לעמוד לפני ה' ולהיות ראויים לכך אנו נטהרים. לימדונו חז"ל: "גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד ". ביום הכיפורים ישנה טהרה מיוחדת שמביאה את כל עם ישראל למקום הכי קרוב לה'.
הלכה- נעילת הסנדל
ביום הכיפורים אסור לנעול סנדל או נעל מעור. נחלקו הפוסקים בשאלה האם מותר לנעול ביום הכיפורים נעליים שאינן עשויות מעור. לדעת רבים רק נעליים מעור אסורות, ואילו נעליים מחומרים אחרים, כגון גומי ופלסטיק, מותרות אפילו אם הן טובות כמו נעלי עור.
ויש מחמירים שהאיסור אינו חל על עור בלבד, אלא כל נעל נוחה שההולכים בה אינם מרגישים את קושי הדרך אסורה ביום הכיפורים. לפיכך אסור ללכת ביום הכיפורים בנעלי התעמלות וסנדלי שורש וכיוצא בהם, אבל מותר ללכת בנעלי בית ונעלי בד בעלות סוליה דקה, שמרגישים בהן את קושי הקרקע.
למעשה , ההוראה המקובלת היא שאין איסור ללכת בנעליים וסנדלים שאינם מעור, ואף על פי כן מי שיכול בלא קושי רב להסתפק בנעלי בית או נעלי בד שאינן מגנות באופן שלם על הרגל – טוב שיחמיר. (מתוך 'פניני הלכה')
דברים שבלב- טעות בכתובת
"עיקר הנפילות באות מפני שאינו מאמין בקלותה של התשובה" (הרב קוק זצ"ל)
את המשפט הזה של הרב קוק צריך לשנן בלי סוף. לשנן, ולהאמין בנכונותו. משום שאחד ממעכבי התשובה הגדולים הוא תחושות הקושי והכבדות שמתלוות לתהליך התשובה. כמובן, כשאנחנו אומרים שהתשובה היא דבר קל זה לא אומר שהיא דבר קל כמו לשחק בקוביות. הקלות של התשובה היא בהיותה תנועה טבעית של האדם בהיותו אדם. זה טבעי לנו לשוב בתשובה – לכן זה קל. לעשות דבר שנוגד את הטבעיות זה דבר קשה. כל תחושת חרטה שלנו שבעקבותיה אנחנו מבקשים סליחה ועולים בחזרה לדרך הטובה היא תשובה. אולי זאת עדיין לא תשובה שלמה ומלאה אבל זוהי תחילתה של דרך שגם הקושי שבה הוא קושי שכולו טוב , כמו לטפס על הר גבוה. זהו קושי שמלווה בסיפוק עצום, סיפוק על ההתקדמות וההתעלות שלנו . ככל שמגביהים יותר בטיפוס על ההר כך האוויר נעשה צלול יותר והנוף נעשה יותר ויותר מרהיב ביופיו. מן הרגע שהתחלנו לצעוד בשביל התלול שמוביל לקצה ההר עלינו על שביל התשובה, הקשיים שבדרך הם קשיים של התקדמות והתעלות.
יש משל יפה של המגיד מדובנא שמסביר את העיקרון הזה: "לא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל". משל לעשיר אחד שבא להתאכסן במלון מסויים, ובמלון היה נער שהיה נושא את מזוודות האורחים לחדריהם, ומקבל על עבודתו תשלום לפי כובד המזוודות והמאמץ שנדרש ממנו בנשיאתן. לעשיר היו מזוודות אחדות, והנער נשא אותן והתייגע מאד. כשחזר אל העשיר, שילם לו תשלום נמוך בהרבה ממה שחשב שמגיע לו. אמר לו הנער: הרי המזוודות היו כבדות מאד, ומגיע לי תשלום גדול יותר! אמר העשיר: אם המזוודות היו כבדות, כנראה טעית ולא את המזוודות שלי נשאת. שלי – קלות הן.
כך בעבודת ה', אם אנו מרגישים רק קושי וחוסר שמחה, כבדות וקדרות, סימן שטעינו בכתובת. זוהי אי הבנה של עבודת ה'. היגיעה בעבודת ה' היא יגיעה נפלאה ומשמחת, יגיעה בונה שיוצרת אותנו מחדש. לכן אומר לנו ה': "לא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל" - אם עבודת ה' מיגעת ומתישה אותנו – סימן שטעינו בכתובת.
סיפור- חליל הדמעות
זכו קהילות ישראל והתברכו ברבנים ובשליחי ציבור, וכל אחד מידותיו כמידות מקומו, ותפילותיו כתפילות קהילתו. זכתה קהילתנו ונתברכה בשליחי ציבור כפי מידתה, שתפילתם תפילה, וניגוניהם מעין עולם הבא. ורק בתפילה אחת בשנה נסוגים חזני הקהילה אל מקומותיהם, ורבנו ניגש אל העמוד ופותח בתפילה. ורבנו, אין קולו ערב, ואין מנגינותיו מדויקות, אבל שיח לו עם קונו, ותפילתו מגעת ופותחת רקיעים רגע לפני הנעילה.
ועוד רגע מיוחד אחד ישנו בכל תפילות הימים הנוראים, אחרי שהציבור מסיים את לחשו ושליח הציבור טרם החל, נשמע קולו של רבנו, והקול אינו רם ואינו נישא, אלא חנוק בבכי, והקהל כולו משתתק, ורעד עובר. וכשנשמע קולו של רבנו מהדהד, דממה יורדת על היכלנו, ילדים לא משחקים במבואותיו, ואין לחש פטפוט ומלמול נשמע, ובשקט הזה מזדעק רבנו:"כמה יעברון וכמה יבראון, מי יחיה ומי ימות" . והקהל נרעד. רק לפני שנתיים איבד רבנו את בנו וכלתו בתאונה, ובכל שנה רעדנו עם רבנו בכאב "מי יחיה ומי ימות", ועכשיו הציבור כולו גועה בתחינה, ורבנו ממשיך בלחישת תפילתו, קולו נסדק בבכי"מי ינוח ומי ינוע" , ורבנו מאריך בכל 'מי ומי' כאילו משתדל ומתפלל על כל אחד מאתנו, והילדים הקטנים נמלטים בדממה מגודל הרגע, אינם יכולים לשאת את השקט והמתח, ורבנו בשלו:"מי ישקט ומי יטרף, מי ישלו ומי יתייסר" , ואין בקולו כעס, ואין בקולו תביעה, רק תחנון של בן העומד לפני אביו, וכולנו עומדים אחריו, נישאים על גלי בכיו, גווים רוטטים בכאב, "מי יעני ומי יעשיר, מי ישפל ומי ירום".
והמילים מהדהדות עוד רגעים ארוכים בחלל הלב ובחלל ההיכל.
ואז מתחיל החזן בקולו הערב, בנגינתו הסדורה "בראש השנה יכתבון וביום צום כיפור יחתמון..." והקהל עונה לו חרש בניגונו.
כך מדי שנה.
ואני זכיתי להיות בקהל הזה מימי ילדותי, ומי שהוא אביה ורבה של הקהילה כולה הוא אבי והוא רבי, או כמו שאחי היה קורא לו הרב-אבא בנשימה אחת. ועכשיו אחי לא פה, ואין מי שיקרא ככה לאבא.
ואני אוצרת דמעותיי, מכנסת אותן אל חזי, וכשהקהל דומם, וקולו של רבנו-אבא נמשך והולך, "כמה יעברון וכמה יבראון", ואני רוצה לאחוז בידיי תינוק שיאיר את אבלנו, דמעותיי פורצות מאליהן, נושאות אתן את אבל השנה החולפת ואת תקוות השנה המתחדשת, ומתערבבות בדמעות אבי. ובני, ברגע אחד מגיח פנימה, לא יודע שדווקא ברגע זה סבא בוכה, וקולו נשמע מקצה הארץ ועד קצה, ואימא בוכה את כל דמעותיה, וכשהוא שומע את הקול הוא פורץ בזעקה. וזעקתו נשמעת מקצה עזרת נשים ועד ארון הקודש, מהדהדת עם תחינת אבי, מצטרפת לתפילת הציבור.
ואני מרימה אותו, נושאת אותו החוצה, ושומעת את החזן והקהל מנגנים ביראה"בראש השנה יכתבון וביום צום כיפור יחתמון..." .
(תודה רבה לטליה על שליחת הסיפור)
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
איך מותר להכין קפה בשבת?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
למה משווים את העצים לצדיקים?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
סינון פסולת בשבת
אוי ויי!
למה ללמוד גמרא?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
האם מותר לפנות למקובלים?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
