בית המדרש
  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • חומש דברים
  • האזינו
קטגוריה משנית
undefined
3 דק' קריאה

הרמב"ן, רבנו משה בן נחמן, היה מגדולי מפרשי התורה והתלמוד, וגם אחד מגדולי המקובלים שבכל הדורות.
מספרים שבאחד מימי הכיפורים, בעת שהיה שקוע בתפילה, פרצו לפתע שוטרים לבית מדרשו, ופקדו עליו לבוא עימם למקום לא ידוע. בעל כורחו, הלך עימם הרמב"ן, והם הובילוהו לארמונו של אבנר, תלמידו לשעבר שהמיר את דתו לנצרות, והפך לשר בממלכה הספרדית.
אבנר הושיב את הרמב"ן מולו, והכריח אותו לצפות במחזה איום ונורא. בעיצומו של היום הקדוש, נטל אבנר סכין, ושחט חזיר. הוא בישל את החיה הטמאה, ואכל אותה להנאתו, תוך שהוא מדגים לרמב"ן איך הוא עובר 'להכעיס' על איסורי תורה רבים, דווקא ביום המכוון לתשובה וכפרה.
כשסיים לעשות את מעשיו הנתעבים, שאל אבנר את הרמב"ן בלגלוג: 'האם יודע אתה, מדוע הבאתי אותך לכאן?'
כשהשיב הרמב"ן בשלילה, הטיח בו אבנר: 'דע לך, שאתה אשם בכל מה שעשיתי. פעם, כשעוד למדתי אצלך תורה, אמרת לנו, שכל מה שקורה בכל הדורות, רמוז בפרשת האזינו. באותו רגע, הבנתי שדבריך אינם הגיוניים, ואם דברים אלו אינם הגיוניים אולי יש עוד דברים שאינם הגיוניים, ומשם החל התהליך שהוביל אותי לנטוש את היהדות'.
הרמב"ן לא התרשם מהדברים הקשים והמחוצפים, וענה למומר מתוך האמת העמוקה שבו: 'דע לך, שאני עומד על דברי. אכן, כל המאורעות רמוזים בפרשת האזינו'.
המומר לא נשאר חייב, והטיח ברמב"ן שאלה מנצחת: 'ובכן, מה שקרה כאן עכשיו, היכן הוא רמוז? איפה אני ומעשי הנוגדים את היהדות רמוזים בפרשת האזינו?'
אך לתדהמתו, הרמב"ן שלף במקום תשובה. 'מעשיך', אמר הרמב"ן, 'רמוזים במילות הפסוק "אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם", אם תיקח את האות השלישית מהמילים הללו, יצא לך א'ב'נ'ר', ללמדך ששמך רמוז בפסוק זה'...
חזר הרמב"ן לבית מדרשו, ואבנר שלא מצא את נפשו, נטל סירה והפליג ללב ים, ונעלם ואבד זכרו... בדיוק כדברי הרמב"ן.
סיפור מופת זה מבוסס על שתי נקודות בשיטתו של הרמב"ן בביאורו לתורה:
א. ידועים דברי חז"ל על התורה "הפוך בה והפוך בה, דכולא בה (שהכל בה). חז"ל מלמדים אותנו שהכל מצוי בתורה. אולם, אימרה זו אפשר להבין בשתי אפשרויות.
האפשרות הראשונה, שכל החכמות בעולם מצויות בתורה עד לפרטי פרטים, ומי שיעמיק בתורה ידע ממש את כל החכמות. הוא יוכל להיות רופא, מדען וכו'.
האפשרות השניה, שחז"ל לא מתכוונים שכל החכמות מצויות עד לפרטי פרטים בתורה, שהרי עינינו הרואות שבדרך כלל גם חכמי התורה הגדולים, נזקקים ללמוד את פרטי המדע מדברי המדענים, אלא שכוונת חז"ל שיסודות החכמות מצויות בתורה. התורה נותנת את השורשים הרוחניים של כל החכמות, כי עניינה הרוחניות שבדבר, והמדענים לומדים את הפרטים מתוך התבוננות בעולם.
שתי האפשרויות קיימות בדברי גדולי ישראל (עיין קול התור פרק ה, חלק ב), אך הרמב"ן נקט כאפשרות הראשונה, שחכמות העולם עד לפרטי הפרטים מצויות בתורה, וכך כתב בהקדמה לבראשית: "הביאני המלך חדריו, כלומר שהכל נלמד מהתורה, ושלמה המלך שנתן לו אלוקים החכמה והמדע, הכל מן התורה היה לו, וממנה למד עד סוף כל התולדות, ואפילו כחות העשבים וסגולתם עד שכתב בהם אפילו ספר רפואות...".
ב. כתב הרמב"ן על שירת האזינו את הדבר הבא: "והנה השירה הזאת אשר היא בנו לעד אמת ונאמן, תגיד בביאור כל המוצאות אותנו". כלומר, אם נחבר את דברי הרמב"ן בהקדמתו הכללית לתורה עם דברי הרמב"ן לפרשתנו, הרי פרשת האזינו מבארת את כל המאורעות של ישראל.
והחשיבות בכך היא כפי שמבאר הרמב"ן: הרנינו גויים עמו – "זה דבר ברור כי על הגאולה העתידה יבטיח, כי בבניין בית שני לא הרנינו גוים עמו, רק לעגו עליהם... ובימים ההם לא השיב נקם לצריו ולא כפר אדמתו עמו:
והנה... היא שטר עדות שנעשה הרעות ונוכל, ושהוא יתברך יעשה בנו בתוכחות חימה, אבל לא ישבית זכרנו, וישוב ויתנחם ויפרע מן האויבים בחרבו הקשה והגדולה והחזקה, ויכפר על חטאתינו למען שמו. אם כן, השירה הזאת הבטחה מבוארת בגאולה העתידה על כרחן של מינין...
ואלו היתה השירה הזאת מכתב אחד מן החוזים בכוכבים שהגיד מראשית אחרית כן, היה ראוי להאמין בה מפני שנתקיימו כל דבריה עד הנה לא נפל דבר אחד, ואף כי אנחנו נאמין ונצפה בכל לב לדברי האלקים מפי נביאו הנאמן בכל ביתו".
שירת האזינו מטרה לחזקנו וללמדנו, שה' צפה את כל מהלכי ההיסטוריה של ישראל, והכל מתוכנן, וכשם שהתקיימו כל כך הרבה חלקים ממנה, כך וודאי תתקיים ההבטחה על הגאולה השלימה, במהרה בימינו אמן!



סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il